פרסום ראשון: אורי שני מבקש לעקל חשבונות של גאידמק בסכום של עד 31 מיליון שקל
שני, שפרש באחרונה מתפקיד מנהל העסקים של גאידמק, טוען כי איש העסקים התחייב להעניק לו בטוחה של 50 מיליון שקל למקרה שיחסיהם יעלו על שרטון - כפי שקרה בפועל. שני טוען כי קיבל עד כה 18 מיליון שקל בלבד, וכי הוא חושש שעקב הקשיים הכלכליים בהם מצוי גאידמק - לא יקבל את יתרת החוב
איש העסקים אורי שני, שפרש לפני כחודשיים מתפקידו כמנהל העסקים הראשי של ארקדי גאידמק, הגיש הבוקר לבית המשפט בקשה להורות על עיקול לנכסיו של איש העסקים בסכום של עד 31 מיליון שקל.
לטענת שני, זכותו לעיקול נכסיו של גאידמק נובעת מהתחייבות פשוטה שהופרה על ידי איש העסקים, ולפיה יעביר לטובתו בנאמנות מניות של חברת אוסיף הציבורית, שבשליטת גאידמק, בהיקף של 50 מיליון שקל.
בפועל, טוען שני, העביר גאידמק לידי הנאמן מניות בשווי 18.9 מיליון שקל בלבד, ולכן נדרש מתן צו עיקול על נכסים בסך 31.1 מיליון שקל שישלימו את גובה הבטוחה.
הבטוחה, נכתב בבקשה, נועדה להבטיח את זכויותיו של שני, שעזב לצורך העבודה אצל גאידמק את תפקידו כמנכ"ל חברת שיכון ובינוי; זאת, במקרה שיחסיהם יעלו על שרטון, כפי שאכן אירע בסופו של דבר.
שני טוען כי בהיעדר בטוחה זו, ולאור המחלוקות בין הצדדים אשר יתבררו בהליך בוררות - הוא עשוי למצוא עצמו כשידיו על ראשו, בחיסרון כיס ומבלי שתהיה לו יכולת לאכוף על גאידמק את התחייבותו הבסיסית מכוח ההסכמים ביניהם.
ארקדי גאידמק צילום: בועז אופנהיים
"החשש כי שני לא יוכל להיפרע מגאידמק כאשר יהיה באמתחתו פסק בורר נגדו הוא חשש כבד וממשי", נטען בבקשה. שני מוסיף כי חשש זה נובע, בין היתר, מראיות למכביר מהעת האחרונה לקשייו הכלכליים של גאידמק ולחוסר יכולת הפירעון שלו, מאי-תשלום משכורות לעובדיו, ממידע ממשי כי הוא עומד למכור את אחזקותיו בחברת אוסיף ומפרסומים עדכניים מהם עולה כי הוא פועל לחיסול נכסיו בישראל ואולי אף לניתוק קשריו עמה.
בקשתו של שני הוגשה באמצעות עוה"ד רון ברקמן ודיבון פרקש ממשרד ברקמן-וקסלר-בלום ושות'. שני כיהן בעבר כיו"ר עמידר, מנהל לשכת ראש הממשלה אריאל שרון, מנכ"ל חברת שיכון ובינוי מקבוצת אריסון ויו"ר דרך ארץ.
לדברי שני, בשלהי 2007, בעת שכיהן בתפקיד כמנכ"ח שיכון ובינוי והשיכון ועשה בו חיל, פנה אליו גאידמק והציע לו להצטרף לפעילותו העסקית בארץ ובעולם, הן כשותף והן כמנהל העל של המערכת העסקית שלו.
שני טוען כי לאחר התלבטות רבה, נוכח המוניטין הבעייתיים של גאידמק בלשון המעטה, הוא החליט לעזוב את שיכון ובינוי ולהצטרף לאיש העסקים. לדבריו, גאידמק היה ער לחששותיו, אך חפץ בכל מחיר לגייסו לשורותיו ונאות להעניק לו בטוחה כספית משמעותית בסך 50 מיליון שקל נטו (לאחר תשלומי כל המסים, העמלות וההוצאות בקשר לסכום זה, שיחולו כולם על גאידמק).
50 מיליון שקל מענק, 50 אלף דולר לחודש
"שני הבהיר מלכתחילה לגאידמק כי בעבור פחות מ-50 מיליון שקל נטו שיועברו אליו, הוא לא יבוא, וגאידמק נתן הסכמתו לכך", נטען בבקשה.
לטענת שני, גאידמק התחייב להעביר אליו את הבטוחה עד 18 בדצמבר 2007. בפועל, הוא טוען, גאידמק העביר לידי הנאמן חלק ממניות אוסיף בהיקף 18 מיליון שקל, והבטיח כי בתוך זמן קצר ביותר ישלים את העברת יתרת המניות.
שני טוען כי מתוך אמונה שפניהם של הצדדים ליחסים ארוכי טווח, ומאחר שגאידמק התחייב להשלים את העברת המניות בתוך "ימים ספורים", הוא סבר כי הדבר אכן ייעשה. ואולם שני התבדה - והמניות לא הועברו.
לבקשה צורפה רשימת גופים המחזיקים לכאורה בכספים של גאידמק וניתן לתת צו עיקול. בין היתר מדובר בבנקים רבים בישראל ובחו"ל, חברות שונות ועורכי דין המחזיקים בנאמנות את נכסיו.
