שווה בדיקה: בנקים בכאילו

זה כבר כמעט הפך לריטואל קבוע, לפחות בתקופה האחרונה. ביום חמישי מתבשר הציבור האמריקאי על עוד בנק שפשט את הרגל ונסגר בידי הממשל, ביום שישי נמכרים נכסיו לבנק אחר, וביום שני, לאחר שהאמריקאים חוזרים מחופשת סוף השבוע, הוא נפתח בשמו החדש ומקבל קהל כאילו כלום לא קרה.

בסוף

לפי חלק מהחזאים בארצות הברית, בעקבות משבר הסאב־פריים צפוי גורל דומה לכ־300 בנקים בתקופה הקרובה. תחזיות קיצוניות יותר מדברות על אלף בנקים ואף יותר מתוך ה־8,000 שקיימים בכל ארה"ב. למתבונן מבחוץ מעט קשה להבין כיצד בדיוק פועלת השיטה, שבה בנק משנה את פניו ב־48 שעות של סוף שבוע. למי שמתבונן ממדינת ישראל על התהליך ורגיל לבירוקרטיה אצלנו, שבה כל מהלך שקשור בבנקים נמשך במקרה הטוב חודשים ובמקרה הפחות טוב שנים ארוכות, הדבר קשה שבעתיים.

במקרה הזה לפחות הבעיה היא לא אצלנו אלא במערכת הבנקאית האמריקאית, שאין דרך אחרת לתאר אותה מלבד "מעוותת". מערכת הבנקאות הישראלית, עם כל הביקורת שנשמעת וצריכה להישמע יותר, מובילה בכמה דורות על מה שמתרחש מעבר לים.

הבעיה אצל האמריקאים מתחילה כבר בימי השפל הגדול של שנות השלושים של המאה הקודמת. בעקבות המשבר נחקקו חוקים דרקוניים ביחס למה מותר, ובעיקר ביחס למה שאסור לבנקים לעשות. מרבית הבנקים בארה"ב, ובעיקר אלה שמועדים לפורענות, נחשבים לבנקים קטנים מאד - משהו בסדר גודל של סניף אחד של בנק לאומי או הפועלים. בגלל התקנות החונקות מסתכם עיסוקם של הבנקים הללו בקבלת פקדונות בסכומים קטנים ומתן אשראי, בעיקר לנדל"ן ולנגזרותיו.

האמריקאים אוהבים את הבנקים האלה כי סניפיהם קרובים לבית, ומה שיחשוב יותר הוא שהם נהנים מביטוח מלא של הפיקדונות עד לסכום של 100 אלף דולר באמצעות ה-FDIC, תאגיד ביטוח הפקדונות הפדראלי, שגם הוא נולד בימי השפל הגדול. העובדה שפיקדונות הלקוחות מבוטחים גורמת לכך שהם לא באמת מתרגשים שהבנק נקלע לקשיים. לא רואים אותם צרים זועמים על הבנק כשהוא נסגר, וגם לא כשהוא נפתח מחדש תחת שם אחר.

אצלנו - כשכל קריסה של בנק היא תולדה של מעילה בסגנון אתי אלון בבנק למסחר או זו שהיתה בבנק צפון אמריקה - התמונה כמובן שונה. כל כותרת על בנק אמריקאי נוסף שקרס מעלה את הפחדים הכי גדולים, כי מה יהיה אילו? ומי יחזיר לנו את הכסף במקרה ש?

איך אומרים במקרים כאלה: התחרות בין הבנקים אצלנו ברצפה, המחירים בשמיים, הרגולציה חונקת והפיקוח לא מתפקד כשבאמת צריך אותו. ובכל זאת, את הבנקים שלנו אנחנו כבר מכירים. אף אחד מהם לא יפשוט רגל מחר בבוקר ולא ייפתח מחדש בשבוע הבא.