מכות משולבות: למה הריבית מעיקה מתמיד על המשפחות בישראל
מכות משולבות: למה הריבית מעיקה מתמיד על המשפחות בישראל
עליית הריבית החדה והזינוק באינפלציה תפסו את משקי הבית ברמת מינוף גבוהה יחסית, אחרי עשור שבו כמעט והוכפלה המשכנתא הממוצעת. התוצאה: הכבדה דרמטית על ההוצאות החודשיות. וכשהחזר המשכנתא החודשי מזנק במאות שקלים, יש מי שנאלצים לקצץ בהוצאות, גם בסופר
הבנק המרכזי בארה"ב והבנקים המרכזיים באירופה ובבריטניה העלו בימים האחרונים את הריבית ב־0.5%-0.25%. יש אמנם התמתנות בקצב ההעלאה, אולם יו"ר הפד בארה"ב ג'רום פאוול הבהיר כי לא מדובר בהעלאה אחרונה, שכן המלחמה באינפלציה טרם הסתיימה. משקי הבית בישראל כבר מתחילים להפנים כי אלו אינן עוד כותרות כלכליות מרוחקות של הנעשה מעבר לים, אלא שהעלאות ריבית שם מתורגמות בסופו של דבר למגמה דומה גם בישראל, שתשפיע על הכיס של כולנו.
אחרי יותר מעשור שבו הריבית כמעט ולא שיחקה תפקיד בהתנהלות הפיננסית של משקי הבית, השנה החולפת היתה תזכורת מכאיבה לכך שריבית אינה רק פרמטר תיאורטי כלכלי, אלא גורם שיכול להשפיע דרמטית על הוצאות משקי הבית. בתוך פחות משנה עלתה ריבית בנק ישראל בחדות מ־0.1% ל־3.75%. רמת ריבית של 3.75% אינה נחשבת לגבוהה או חריגה ברמות היסטוריות, אולם היא בכל זאת הביאה בשנה האחרונה לטלטלה למשקי בית רבים מכמה סיבות.
ראשית, התרגלנו זה יותר מעשור לכך שהריבית פחות או יותר קבועה ואפסית, כלומר שההחזר החודשי בהלוואות ובמשכנתאות הוא קבוע וידוע מראש. השינוי בריבית הפגיש משקי בית רבים עם תופעה שבה פתאום נוספת להם הוצאה חדשה – עלייה בהחזר החודשי במשכנתאות ובהלוואות, שכן חלק מרכזי מההלוואות צמוד לשינוי בריבית הפריים. זאת ועוד, קצב העלייה היה מהיר מאוד – שבע העלאות ריבית בתוך פחות משנה, חלק מההעלאות היו של 0.75% בבת אחת. זהו קצב מהיר מאוד, שעלול להקשות על משקי בית להתרגל לעלייה בהוצאות. אם נניח שעלייה ב־0.5% בריבית ייקרה את ההחזר החודשי במשכנתא ב־150 שקל, אז בקושי עבר חודש וחצי ופתאום עלייה נוספת בריבית של עוד 0.5%, ו־150 השקלים הופכים כבר להתייקרות בסדר גודל של 300 שקל. בסך הכל התייקר ההחזר החודשי במשכנתאות מאז העלאת הריבית בסכום מוערך ממוצע של מעל 850 שקל.
בנוסף לכך, העלייה בהחזר החודשי של ההלוואות אינה ההוצאה היחידה שהתייקרה. משקי הבית התמודדו בשנה החולפת גם עם האינפלציה שהתפרצה אשתקד. האינפלציה ייקרה את ההלוואות צמודות המדד, שהן למשל אחד ממסלולי המשכנתא. בנוסף, האינפלציה, שעלתה אשתקד ב־5.3%, שהוא הקצב הגבוה ביותר זה 20 שנה, משקפת למעשה גם התייקרות של ההוצאות של משקי הבית.
חברת הפינטק רייזאפ, המציעה כלים להתנהלות פיננסית נכונה, בחנה את ההוצאות של עשרות אלפי משקי בית בדצמבר האחרון לעומת דצמבר 2021. מהנתונים עולה כי כצפוי ההתייקרות המשמעותית ביותר היתה במשכנתא. לפי הנתונים, היקף התשלום החודשי במשכנתא זינק בכמעט 17% בדצמבר האחרון לעומת דצמבר אשתקד, מה שמשקף תוספת הוצאות של 748 שקל בממוצע. מי שאין לו משכנתא, נאלץ להתמודד עם עלייה בהוצאות השכירות, שעלו בממוצע לפי רייזאפ ב־12.3% שהם 444 שקל בממוצע.
הוצאות נוספות שהתייקרו בשנה האחרונה היו החשמל עם קפיצה של 20.8% בהוצאות ל־134 שקל. מנגד, מפתיע כי בתחום הקניות בסופר נרשמה דווקא ירידה קלה של 2.8% שהם 79 שקל. "אמנם בשנה האחרונה הכל נורא התייקר, אבל יש גם בשורות טובות: אנחנו רואים שמשפחות שבוחרות להיות על זה מצליחות לצמצם את גובה ההוצאה החודשית. בקטגוריית הסופר לדוגמה, למרות התייקרות של 18% בסל המוצרים לצרכן, ההוצאה הממוצעת בסופר ירדה בכ־3% – כנראה כסימן להתפכחות של הצרכן הישראלי, והבנה שהמצב החדש מצריך הרגלי קנייה חדשים״, אומר יובל סמט, מנכ״ל ומייסד RiseUp.
תחום נוסף שרשם ירידה הוא ביגוד והנעלה, שם נרשמה ירידה של 5.2% שהם 47 שקל. כלומר בעוד העלייה בתחומים כמו משכנתא היא קשיחה, ולמשקי בית אין כמעט יכולת תמרון בצמצומם, הם נאלצים לצמצם הוצאות במקומות אחרים, שבהם יש להם גמישות גבוהה יותר כמו מזון והלבשה. אגב, מהנתונים נראה כי משקי הבית עדיין לא מוכנים לוותר על מותרות, ובתחום התיירות נרשמה קפיצה של 22.8% בהוצאות, שהם 203 שקל. סיבה מרכזית נוספת לכך שעליית הריבית מעיקה במיוחד, היא שמשקי הבית הגיעו לגל העלאות הריבית האחרון כאשר הם ממונפים יותר מבעבר. בחסות הריבית האפסית ששררה כאן שנים ארוכות, הלך וגדל המינוף של משקי הבית, בעיקר במשכנתאות, אך לא רק. בכמה גדל המינוף? בחרנו לבחון את נתוני השנה שעברה אל מול נתוני שנת 2011, אז עמדה הריבית על רמה דומה פחות או יותר לזו שבמחצית השנייה של השנה שעברה. ההבדלים בין מצב שוק ההלוואות אז והיום דרמטיים, זאת בעוד האינפלציה בשנים 2021-2011 עמדה על פחות מ־10%, כלומר רוב הגידול הוא ריאלי.
נתחיל מהמשכנתאות: עליית מחירי הדיור, שרק בשנה החולפת זינקו ב־20%, אילצה את רוכשי הדירות ליטול משכנתאות גבוהות, שהלכו והתנפחו לאורך השנים. אם ב־2011 היקף חובות המשכנתא של משקי הבית עמד על 203.9 מיליארד שקל, הרי שנכון לסוף 2022 סכום זה זינק ביותר מ־150% ועמד על 527.2 מיליארד שקל.
עוד עולה מהנתונים כי בעוד משכנתא ממוצעת ב־2011 עמדה על 560 אלף שקל, אשתקד היא עמדה על 983 אלף שקל, כאשר היו חודשים שהיא אף חצתה את רף מיליון השקלים. כלומר היקף החוב שנטלו רוכשי הדירות גבוה היום ב־75% לעומת החוב שנטלו רוכשי הדירות ב־2011. בפועל, הנתון כנראה גבוה יותר, שכן הוא לא כולל הלוואות להשלמת הון עצמי שהשימוש בהן צבר תאוצה בשנים האחרונות. במקביל, מאז 2011 עלה השכר הממוצע במשק ב־36% ל־11.9 אלף שקל, עלייה הרבה יותר מתונה לעומת היקף המשכנתא הממוצעת שעלה בתקופה זו בכ־75%. המשמעות היא שעול המשכנתא על ההכנסות הלך והכביד לאורך העשור האחרון.
לעומת זאת בצד החיובי, הריבית הממוצעת במשכנתאות היתה גבוהה יותר דווקא ב־2011. בדצמבר 2011 היא עמדה על 5.3% במסלול הקבוע לא צמוד לעומת 4.9% בדצמבר האחרון. זאת בעוד ריבית בנק ישראל בדצמבר 2011 דווקא היתה נמוכה יותר ועמדה על 2.75% לעומת 3.25% בדצמבר אשתקד. ניתן להסיק מכך שהתחרות בשוק המשכנתאות עברה שיפור מסוים במהלך העשור: גם הבנקים הבינוניים התחזקו מאז ומיקדו מאמצים בצמיחה בתחום זה, וגם מודעות הציבור לתמחור בין הבנקים והתמקחות השתפרה. ועדיין, העלייה בהיקף החוב משמעותית יותר, ומביאה לכך שעול המשכנתאות בעקבות עליית הריבית הופך כיום לכבד מאי פעם.
גם האשראי הצרכני (הלוואות לרכישת רכב, הלוואות לכל מטרה וכו') רשם צמיחה חדה בפעילות בעשור, בזכות הריבית הנמוכה, שהפכה את ההלוואות לזמינות ולכאורה לזולות.
היקף האשראי הצרכני בבנקים צמח בשנים 2022-2011 ב־28% ל־157 מיליארד שקל. זו אינה צמיחה דרמטית, אך היא משקפת רק חלקית את מצב השוק. בעשור האחרון התפתח שוק אשראי צרכני מחוץ לבנקים, שכמעט ולא היה קיים בתחילת העשור הקודם. אמנם הבנקים עדיין שולטים בתחום זה עם נתח שוק של מעל ל־70%, אך אי אפשר להתעלם מכך שהולכים וצומחים שחקנים חדשים נוספים בתחום, שעד לפני עשור כמעט ולא היו קיימים. השחקניות הבולטות הן חברות כרטיסי האשראי, שיצאו בשנים האחרונות מהצל של הבנקים ששלטו בהן. כך, בעוד ב־2011 תיק האשראי של החברות עמד על 4.2 מיליארד שקל בלבד, בספטמבר האחרון הוא כבר גדל כמעט פי חמישה ל־19.7 מיליארד שקל. גם כאן הריבית הממוצעת בהלוואות נמוכה יותר כיום לעומת 2011 אף שרמת הריבית במשק היתה דומה. הריבית הממוצעת נכון לסוף ספטמבר אשתקד עמדה על 9.9% לעומת 11.8% ב־2011. עם זאת, הדבר נובע גם משינוי בתמהיל תיק ההלוואות. כיום לפחות בחלק מהחברות יש משקל לא מבוטל להלוואות בתחום הרכב, שבהן הריבית הממוצעת יחסית נמוכה יותר, שכן יש בטוחה בדמות הרכב.
ואם ברכב עסקינן, אין ספק שבשנים האחרונים הואצה הפעילות של הלוואות בשוק זה, ונטילת מימון הפכה לדרך יותר ויותר מקובלת לרכוש רכב. מימון ישיר היא שחקן בולט בתחום, וגם חברות הליסינג וסוכנויות למכירת רכבים החלו למכור בשנים האחרונות הלוואות בנקודות המכירה שלהן, מה שהפך את מתן ההלוואות לזמין ומהיר. בשנים האחרונות גם חל שינוי בטעם הרוכשים: יותר רכבי יוקרה על חשבון רכב משפחתי, וקיצור משך הזמן שבו מחזיקים ברכב. תהליכים אלו סיפקו גם כן דלק לחגיגת ההלוואות לרכישת רכב, והביאו לעלייה הן בביקוש להלוואות והן בהיקף ההלוואה הממוצעת.
אלא שגם כאן מגלים כעת הלווים את משמעות עליית הריבית, כשההחזר החודשי בהלוואות הללו גדל (חלקן צמודות לריבית הפריים וחלקן צמודות לשינוי במדד המחירים). כעת עולה השאלה האם עליית הריבית תעצור את החגיגה, שכן הריבית בהלוואות הללו כבר דוהרת לרמה דו־ספרתית. והאם כל נוטלי ההלוואות יצליחו לעמוד בהחזר הלוואות, שהלך והתנפח בשל עליית הריבית.
הכלל הבסיסי בהתנהלות פיננסית נכונה היא להימנע מפיגור בתשלומים. תמיד חשוב להיות ערניים, לאתר מראש פוטנציאל לבעיות, ולא להמתין עד שתשלומים יחלו לחזור, מה שעלול להתחיל תהליך של סחרור. כלל בסיסי זה נכון כיום אף יותר מבעבר, והסיבה לכך היא מאגר נתוני אשראי.
מאגר זה, שמנוהל בבנק ישראל, החל לפעול לפני קרוב לארבע שנים. הוא שואב נתונים מהבנקים ומגופי אשראי נוספים על לקוחותיהם. מטרתו לשפר את התחרות באשראי למשקי בית, באמצעות הסרת חסם המידע. לגופים חוץ־בנקאיים יש פחות מידע על לקוחות הבנקים לעומת הבנק, וכדי לגדר את הסיכון של המחסור במידע, הם יציעו לרוב מחיר גבוה יותר מהבנק. המאגר אמור להסיר חסם זה. הנתונים שיש במאגר כוללים, בין היתר, היקף הלוואות, מסגרות אשראי ומידע על פיגור ושעבודים. כלומר גם המידע השלילי על הלקוח נחשף.
המשמעות היא שכאשר לווה מפגר בתשלום, יידעו על כך הרוב הגדול של נותני האשראי במשק, הדבר ישפיע על דירוג האשראי שלו וכפועל יוצא מכך על רמת הריבית שתוצע, או אולי הדבר אף יגרום להדרתו ולסירוב למתן אשראי. המידע במאגר נשמר לשלוש שנים, כך שמי שיפגר היום בתשלום, עלול לסבול מכך לתקופה ארוכה. ולכן חשוב לאתר בזמן פוטנציאל של בעיה בתזרים ולא לעצום עיניים.
