היום שאחרי ביטול האג"ח המיועדות בפנסיה: חיסכון של 9 מיליארד שקל בשנה למדינה
היום שאחרי ביטול האג"ח המיועדות בפנסיה: חיסכון של 9 מיליארד שקל בשנה למדינה
מצד אחד המנגנון החדש מבטיח לחוסכים לפנסיה תשואה גבוהה יותר ומצד שני, הסיכוי שהמדינה תצטרך להכניס יד לכיס ולשלם הרבה יותר נמוך
זה שנים ניסו במשרד האוצר להוביל מהלך לביטול האג"ח המיועדות, היות שאלו היוו עול הולך וגובר עבורה. ראשית, הריבית שהמדינה משלמת בהן - 4.86% צמוד מדד - גבוהה לעומת רמת הריביות בשוק האג"ח, בוודאי בעשור האחרון, כשהריביות היו אפסיות. ריבית זו נקבעה בשנת 2003, במסגרת הרפורמה בקרנות הפנסיה. בזמנו זו היתה ריבית סבירה ביחס לרמת הריביות במשק, אולם שר האוצר דאז בנימין נתניהו שהוביל את הרפורמה לא קבע מנגנון התאמה בין התשואה לבין הריבית בגיוסים השוטפים של המדינה. התוצאה - בעידן האחרון עם 14 שנים של ריבית אפסית, הריבית באג"ח המיועדות הפכה לנטל משמעותי על התקציב ועל ניהול החוב.
היקף הכספים שזרמו לשוק הפנסיה רק הלך וגדל בשנים האחרונות בעיקר בשל רפורמת פנסיית חובה, מה שאילץ את המדינה להגדיל את היקף הגיוסים באג"ח המיועדות, כך שהעלות העודפת הזו היתה רק הולכת ותופחת עם השנים.
מנתוני משרד האוצר עולה כי התשלום העודף הזה הגיע ל־8.9 מיליארד שקל אשתקד, ובחמש השנים האחרונות עמד על 32 מיליארד שקל. (הכוונה לפער בין תשלומי הריבית באג"ח המיועדות לעומת רמת הריבית בשוק האג"ח הממשלתיות הסחיר).
שנית, בעוד בשוק האג"ח הסחיר המדינה מגייסת חוב לפי צרכיה, במקרה של האג"ח המיועדות הגיוס נעשה ללא קשר לצורכי המדינה ומצבה, אלא רק במטרה אחת - לכסות את היקף הנכסים הנדרש בשוק הפנסיה. כך בשנים טובות בשווקים, שבהן קרנות הפנסיה רושמות תשואות חיוביות ונכסיהן גדלים, המדינה צריכה לעמוד בקצב ולהגדיל את היקף הגיוסים. דוגמה בולטת לכך היתה בשנה שעברה, השווקים עלו ותשואות קרנות הפנסיה החדשות הגיעו לכמעט 15% בממוצע, והמדינה היתה צריכה לעמוד בקצב ולהקצות אג"ח מיועדות בהתאם. התוצאה היא שהיקף הגיוס של אג"ח אלה עמד על 37.3 מיליארד שקל, זינוק של 73% לעומת הגיוס בשנת 2020.
המנגנון החדש אמור להיות משופר יותר: מצד אחד הוא מבטיח לחוסכים לפנסיה תשואה גבוהה יותר - 5.15% לעומת 4.86% במנגנון האג"ח המיועדות (בשני המקרים מדובר בתשואה ריאלית שצמודה למדד).
מצד שני, למדינה הרווח כאן ברור: בעוד על האג"ח היא בוודאות היתה צריכה לשלם את הריבית, כאן הסיכוי שתצטרך להכניס יד לכיס ולשלם הרבה יותר נמוך, כך שהיא חוסכת עלויות באופן משמעותי, וגם משפרת את הגמישות בגיוס האג"ח שלה.
החיסרון המרכזי הוא במידת הוודאות שהמדינה אכן תזרים כספים במידת הצורך. המנגנון החדש אמנם הוקשח, כך שניתן לשנותו רק בהסכמת הכנסת, אבל הוא עדיין פחות קשוח לעומת אג"ח, שמחייב עמידה במלוא התשלומים אחרת המדינה תיחשב כבעלת חדלות פירעון.
גורמים בירושלים טוענים כי המנגנון הנוכחי הוא בוודאות מספיק גבוהה, לאחר תיקונים שהוכנסו בו. ראשית, נקבע כי המנגנון יישמר למשך 15 שנים לפחות, בדומה לתקופה שבה מונפק אג"ח מיועדות. שנית, נקבע כי אם המדינה תרצה לשנות את המנגנון, היא תצטרך לעשות זאת דרך חקיקה, וכי קשה לראות את חברי הכנסת מצביעים בעד ביטול ההתחייבויות ופוגעים בחוסכים לפנסיה. עוד הם מציינים כי במנגנון החדש הכספים שהמדינה תצטרך להזרים בפועל יהיו ככל הנראה נמוכים משמעותית לעומת העלות הגבוהה של האג"ח המיועדות, ולכן סיכוי נמוך שהמדינה בכלל תרצה להתעסק עם התנערות ממחויבות זו.
