מדריךכרטיסי אשראי נטענים לבני נוער: פיתרון נוח אך לא זול
מדריך
כרטיסי אשראי נטענים לבני נוער: פיתרון נוח אך לא זול
חברת MAX השיקה כרטיס נטען ייעודי לנוער והצטרפה לתחרות מול כאל וישראכרט. מה ההבדלים בין שלושת הכרטיסים, מה העמלה שתשלמו בכל אחד, האם הם מהווים תחליף לדמי כיס במזומן, והאם הפתרונות שמוצעים להורים בחו"ל יותר מוצלחים. כלכליסט עושה סדר
בסוף חודש מרץ הודיעה חברת כרטיסי האשראי Max על השקת כרטיס MyMax - כרטיס נטען ייעודי לילדים ובני נוער, שהורים יכולים לטעון בכסף ולעקוב אחר הוצאות ילדיהם, במטרה להוות אלטרנטיבה לדמי כיס במזומן. Max היא האחרונה מבין שלוש חברות כרטיסי האשראי שמשיקה כרטיס כזה: כאל השיקה כרטיס דומה (My Cal) בספטמבר האחרון, וישראכרט הייתה הראשונה להשיק כרטיס נטען (נטענצ'יק) ביולי האחרון. אמנם במערכת הבנקאית כבר מציעים כרטיסים נטענים, אך אלו מוגבלים ברוב המקרים לנוער מגיל 14, כך שהם לא נותנים מענה לילדים ונוער בגילים צעירים יותר.
מכיוון שהשימוש במזומן הולך ופוחת, והשימוש באשראי, בדגש על ארנקים דיגיטליים, הולך ועולה, הצורך לפיתרונות פיננסיים דיגיטליים ואלגנטיים הולך ומתחדד, כמו גם היתרונות שמתלווים לכך: ברגע שדמי הכיס נטענים בכרטיס ייעודי, קל יותר להורה לעקוב אחר השימוש בכסף, ישנם שירותים מסוימים שחסומים אוטומטית לשימוש - כגון הימורים, שירותי ממשלה, קריפטו ודלק, ניתן להעביר כסף מרחוק ובאופן מיידי, ואם הכרטיס הולך לאיבוד - ניתן לחסום אותו ולהזמין חדש מבלי לאבד את היתרה שצבורה בו. במובן הזה, חברות כרטיסי האשראי זיהו צורך חשוב והשיקו מוצר שנועד לתת לו מענה.
על פניו זה נראה כמו פיתרון מצוין. "אני נותנת לילדי כסף במזומן", אומרת לכלכליסט לילך רובין, אם לשני ילדים בני 13 ו-15. לאחר שסיפרתי לה על השקת הכרטיסים הייעודיים, היא אמרה שהייתה שמחה לצייד אותם בכרטיס: "ככלל זה נשמע פיתרון מעולה, משהו שנותן אינדיקציה להוצאות שלהם. אני למדתי בדרך הקשה להתנהל פיננסית ואני מנסה למנוע את זה מהילדים שלי וללמד אותם מגיל מאוד צעיר. כרטיס אשראי זה קצת כמו טלפון, הקלות שבשימוש דורשת הטמעה חינוכית הרבה יותר ארוכה".
ואולם יש שתי בעיות מרכזיות עם הכרטיסים לילדים ונוער בארץ. הראשונה היא שמדובר במוצר שאינו זול: שלוש החברות גובות עמלה על כל טעינה בכרטיס. ישראכרט גובה את העמלה הגבוהה ביותר - 5 שקלים לטעינה. כאל גובה 2.9 שקלים לטעינה, ו-Max גובה את העמלה הנמוכה ביותר - 2 שקלים לכל טעינה בכרטיס. זה אמנם נשמע מעט, אך כשחושבים על טעינה בסכומים קטנים - שמאפיינת את הצרכים של ילדים ונוער, מדובר בעמלה מצטברת גבוהה יחסית. אם הורה מעוניין לדוגמא לטעון 70 שקל, הוא ישלם עמלה בשיעור של כ-3% מהסכום - בדומה לעמלות המקסימליות שהיה משלם על רכישה בחו"ל, כלומר במטבע זר, וזה עוד במידה והוא משתמש בכרטיס הזול ביותר מבין השלושה.
גורם בענף הסביר לכלכליסט כי לא מדובר במוצר רווחי לחברות האשראי, וכי המטרה היא לתת מענה לצורך של הורים להעביר כסף לילדיהם. ייתכן, אך המושג רווחיות עלול להיות מטעה, שכן חברות האשראי מרוויחות מהגדלת מספר הלקוחות הפוטנציאליים וכן מהרחבת המידע שברשותם ולמידה על הרגלי הצריכה של דור העתיד.
"אתה יכול לשמוע בקול שלי שזה מרתיח אותי", אמרה לכלכליסט תמר ברודי, תושבת ירושלים ואמא לשניים. "זה כאילו אני מכניסה יד לכיס אחד במכנס ומעבירה אותו לכיס האחורי, וצריכה לשלם על זה כסף". ברודי אמנם לא משתמשת באף אחד מהמוצרים - שני ילדיה כבר עברו את גיל 16, ומאז יש להם חשבונות בנק וכרטיסי דביט, ולדבריה, "אם הייתה אפשרות לתת להם כרטיס אשראי מוקדם יותר הייתי עושה זאת. אני התחלתי לתת להם דמי כיס מהיום שידעתי שאני יכולה לתת להם מטבע ביד והם לא יבלעו אותו. זה היה בעיניי תמיד מאוד חשוב שידעו לחיות לצד כסף, לצד חשיבה פיננסית, עד כמה שזה מצחיק להגיד זאת לגבי ילד בן 4. לכן גם מאוד חיכיתי לרגע שיוכלו לקבל כרטיס אשראי: זה הצעד הבא, שאתה מוציא כסף אבל לא רואה אותו פיזית. זה קונספט שצריך להבין אותו, ורציתי שיבינו אותו כמה שיותר מהר. האדם הממוצע כנראה יעשה טעות פיננסית אחת או שתיים בחייו ועדיף שיעשה אותה בגיל 12 במחיר של עשרות שקלים בודדים מאשר בגיל מאוחר יותר בעלות של עשרות אלפים. יש לזה ערך חינוכי מטורף".
"האדם הממוצע כנראה יעשה טעות פיננסית אחת או שתיים בחייו ועדיף שיעשה אותה בגיל 12 במחיר של עשרות שקלים בודדים מאשר בגיל מאוחר יותר בעלות של עשרות אלפים. יש לזה ערך חינוכי מטורף"
דבריה של תמר מובילים אותנו לבעיה השנייה בכרטיסים לנוער: מדובר במוצר בסיסי מאוד, בוודאי ביחס להיצע המוצרים שמציעים גופים פיננסיים בחברות אחרות בעולם. כך למשל, אמנם ישנה רשימת ענפים מוחרגים שהכרטיס לא מאפשר לרכוש בהם, אך באף אחת מהחברות לא ניתן להגביל רכישה של מוצרים מסוימים (כגון סיגריות ואלכוהול - על אף שגם מבחינה חוקית אסור למכור להם אותם), לא ניתן לאסור על רכישה בחנויות ספציפיות, לא ניתן לאסור על רכישות אונליין, לא ניתן לאסור על רכישה בשעות מסוימות, לא ניתן להגביל סכום עבור רכישה בודדת, וגם לא ניתן להגדיר שכל רכישה תיעשה רק לאחר שההורה אישר אותה מרחוק - כך שההורה צריך להסתפק בקבלת התראה שמאפשרת מעקב בדיעבד אחר ההוצאות.
זאת, בעוד שמנגד ברחבי העולם מציעים מוצרים שמותאמים בהרבה לילדים: רוב המוצרים מתבססים על דמי מנוי חודשיים, ולא על עמלה חד-פעמית לכל העברה, מה שמאפשר להורה להעביר סכומים נמוכים, המותאמים לצרכים של ילדיו. בנוסף, החברות הללו מותאמות גם לשאיפה ההורית להקנות הרגלים פיננסיים בריאים לילדיהם. כך לדוגמה, בסטארט-אפ האמריקאי Greenlight ניתן לשלם במסלול בסיסי 5 דולר לחודש - ובמחיר זה לקבל כרטיס לכל ילד (עד חמישה כרטיסים), להגביל את גובה ההוצאה בחנויות מסוימות, לקבל ריבית על הכסף שהילדים לא מבזבזים, להיחשף למשחקי חינוך פיננסי ועוד, החל מגיל 6. בפינטק הבריטי GoHenry התשלום עומד על 4 ליש"ט בחודש, והיצע הפיצ'רים דומה, ובענקית התשלומים Revolut שמרכז פעילותה באירופה מציעים כרטיס ייעודי לבני 17-6 ללא תשלום.
באופן אירוני, דווקא מדינת ישראל שמובילה כשיאנית הלידות בעולם המערבי, מפגרת מאחור בסיפוק פיתרונות פיננסיים להורים לילדים. עבור הורים, האתגר כיצד לתווך, להדריך ולהקנות לילדים ונוער כישורים מתאימים לחיים במאה ה-21 דומה לאתגר עם טלפונים חכמים, רק שחברות הסלולר כיום מספקות שירותים מגוונים כגון אפשרות לשלוט על זמן מסך וגישה לתכנים. במובן הזה, הבנקים וחברות כרטיסי האשראי בארץ עדיין נמצאים בתקופת האבן.
"האוריינות הפיננסית בישראל לא מספקת"
"אנחנו יודעים שאוריינות פיננסית היא דבר חשוב, ואנחנו יודעים שהיא לא מספקת בישראל", אומרת לכלכליסט אורלי שדה, פרופ' למימון בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. "עולה השאלה מה תורם לעלייה באוריינות הפיננסית - האם הנגשה של מוצרים מסוימים תגרום לכך שהדור הצעיר ישתמש יותר וילמד יותר ולכן גם יבין יותר? בכרטיס אשראי לילד יש פונטציאל חינוכי, בדיוק כמו שלטלפון חכם יש. יחד עם זה, בלי ידע והכוונה יכולות להיות גם סכנות".
בסביבת חברות כרטיסי האשראי מדגישים שמדובר במוצרים ראשוניים, וככל שאכן יהיה להם ביקוש, השוק צפוי להשתכלל בשנים הקרובות. בינתיים, כנראה שהפיתרונות של חברות האשראי עדיפות מלא-כלום.
המגבלה החשובה ביותר שצריך להכיר היא שהורה שמעוניין להזמין כרטיס לילדו, צריך להיות בעצמו בעל כרטיס אשראי באותה חברה, מכיוון שהכרטיסים נטענים ישירות מכרטיס האשראי של ההורה. בנוסף, ישנן מגבלות על סכום הטעינה: ב-Max ובישראכרט מדובר על 1,000 שקל לטעינה, בעוד שבכאל הסכום עומד על 1,500 שקל. סכום הטעינה המקסימלי בחודש הוא 5,000 שקל בכאל, 4,000 שקל בישראכרט ו-3,000 שקל ב-Max. בין החברות יש גם הבדל בהסדרי קש-בק: Max וכאל מציעות קש-בק ברכישות מסוימות - כל אחת וההסדרים שקבעה, בעוד שישראכרט כרגע לא מציעה זאת כלל. בכל החברות נותנים פטור מעמלות טעינה בשלושת החודשים הראשונים לשימוש.
