החזית הבוערת של מס רכוש: "מרחיבים את צינור הפיצויים, אבל קצב הנזקים רק מתגבר"
החזית הבוערת של מס רכוש: "מרחיבים את צינור הפיצויים, אבל קצב הנזקים רק מתגבר"
אמיר דהן, מנהל קרן הפיצויים של רשות המסים, העביר בשנה האחרונה סכום עתק של 16.5 מיליארד שקל לבעלי בתים שספגו פגיעות טילים ועסקים שקרסו. בריאיון הוא מספר על הדילמות בעבודה, על האיומים שמקבלים עובדיו ועל ההיערכות להסלמה
המציאות בישראל, שמלאה בשלל מצבי חירום, מלחמות, מבצעים צבאיים ופעולות איבה, חייבה את המדינה לפתח מנגנון לפיצוי כספי על נזק ישיר או עקיף לרכוש. מה שהתחיל כמנגנון בריטי שהוקם בעקבות מאורעות תרפ"ט לפני כ־95 שנה, הפך במרוצת השנים לקרן הפיצויים - מס רכוש של רשות המסים. מחלקה שמפעילה בשעת חירום מאות עובדים, מטפלת במאות אלפי תביעות ומשלמת פיצויים בהיקף של מיליארדי שקלים.
בראש המחלקה עומד מאז 2012 אמיר דהן, למוד קרבות ומלחמות ישראל, אלא שגם הוא לא חזה את היקף הנזק שנגרם עד כה במלחמת חרבות ברזל. המחלקה של דהן אמונה על תשלום פיצויים בשני תחומים מרכזיים: הראשון הוא נזק ישיר - פיצויים לאנשים שבתיהם, רכבם או רכושם נפגעו, למשל מפגיעת טיל או כטב"ם. השני הוא נזק עקיף - פיצויים לבעלי עסקים שנפגעו כלכלית בשל מצב ביטחוני או אירוע חריג. בשני המקרים, קרן הפיצויים התמודדה בשנה האחרונה עם היקפי נזק חסרי תקדים. מתחילת המלחמה שילמה הקרן פיצויים בגובה 16.6 מיליארד שקל: רוב הסכום - 15.2 מיליארד שקל - הוא תשלום פיצויים ליותר מחצי מיליון עסקים, ו־1.4 מיליארד שקל נוספים הם בשל נזק ישיר. כדי להבין שמדובר בסכומים גבוהים וחריגים, אפשר להתייחס לשני אירועים ביטחוניים מהעבר. במלחמת לבנון השנייה שילמה הקרן פיצויים של 3.7 מיליארד שקל, ובצוק איתן 1.6 מיליארד שקל. "השנה זה השיא", אומר דהן, שהצטרף למחלקה ב־2003, וצמח בה עד להפיכתו למנהל לפני 13 שנה. "תמיד עבדנו בפיקים ובעומסים מהרגע להרגע, בכל פעם שיש מבצע. מלחמת לבנון השנייה היתה אירוע קשה ביותר, ואחריה חשבנו שעברנו את השיא. כשהגיעו המבצעים בדרום - עמוד ענן, עופרת יצוקה — תיארתי אותם לחבר'ה כקפצונים ביחס למלחמת לבנון השנייה. ואז הגיעה הקורונה, שם התבקשנו לטפל בנזקים העקיפים והתמודדנו עם יותר מחצי מיליון תביעות, ועכשיו הגיעה המלחמה הזו, שהיא סיפור אחר לגמרי, והיא מגיעה אחרי שחיקה מאוד גדולה למחלקה. מעולם לא התמודדנו עם אירוע כזה. זה לא פשוט".
הריאיון עם דהן מתקיים בנהריה בבוקר שלאחר מבצע פיצוץ הביפרים בלבנון. על אף האווירה המתוחה בשל תגובה אפשרית, במגרש החניה שסמוך לספרייה העירונית לא נותר מקום פנוי. 160 בעלי עסקים מאזור הגליל המערבי הגיעו לאחד מסדרת המפגשים שקרן הפיצויים יוזמת, במטרה לסייע לעסקים שלא קיבלו פיצוי, או שהפיצוי שקיבלו היה חלקי. מספר המקומות הוגבל מראש, ותור ארוך השתרך מחוץ לחדרים שבהם ישבו עובדי המחלקה.
מי העסקים שמגיעים לכאן?
"85% מהתביעות בנזק עקיף נקלטות באוטומט במערכות המקוונות שלנו. המטרה כאן היא למצוא פתרונות נקודתיים לעסקים שיש להם בעיות — כמו כתובות שלא מעודכנות במע"מ. מכיוון שמאז ינואר הפיצוי הוא לא כלל־ארצי, ולא כולם זכאים לאותו הדבר, החישוב מורכב יותר. יש מקרים מיוחדים, כמו עסקים בצמיחה, שאי אפשר להשוות את ההכנסות שלהם אחורה, ויש גם בעיות - חלקן קשורות אלינו - אנחנו לא מושלמים. המטרה היא לשבת עם בעלי עסקים אחד על אחד, ולמצוא פתרונות לאותם 15%".
6 צפייה בגלריה
אמיר דהן, מנהל קרן הפיצויים מס רכוש ברשות המסים. "אלו נזקים כלכליים שלא נתקלנו בהם"
(צילום: שרון צור)
מעבר לכך שעסקים תלויים כעת יותר בפיצוי, וששילמתם כבר יותר מ־15 מיליארד שקל, יש עוד השפעות לכך שהמלחמה כל כך ארוכה?
"מעולם לא היתה שנה שלמה שבה עסקים לא היו פעילים. אלו נזקים כלכליים שלא נתקלנו בהם. אם פעם עסק לא עבד במשך חודש, הוא עדיין יכול היה להשתמש לאחר מכן במלאי שרכש. היום הוא כבר סגור כל כך הרבה זמן, שחוץ מההפסדים ואובדן ההכנסה, גם המלאי שהיה לו נהרס. בגלל זה אנחנו מבינים שבנזקים העקיפים יהיו תביעות מורכבות".
כדוגמה מציג דהן חקלאים שלא יכולים לקטוף את התפוחים שלהם. "אחרי העונה הקודמת, שהיא בדרך כלל מספטמבר עד ינואר, חשבנו שזה נגמר, בעונה הבאה הם כבר יוכלו לקטוף, והנה אנחנו בעונת קטיף נוספת שבה זה לא יתאפשר. וזה לא רק הנזק המיידי, כי מטעים שלא מטופלים אולי לא יחזרו לעבוד. אם זה מטע בן 5 שנים, ואורך החיים של המטע הוא 20 שנה, אז זה עניין מהותי. רוב החקלאים ביישובים המפונים, כולל במטולה על הגבול, מנסים להמשיך ולגדל כדי לשמור על המטע, אחרת הוא יחוסל. אלו דברים שלא נתקלנו בהם עד היום".
צעקות, קללות, ואף איומים במכות
בחלק מהמפגש עם בעלי העסקים בנהריה, דהן התיישב ליד אחד השולחנות, פתח את המחשב הנייד והחל לקבל קהל. בשונה מהדימוי של רשויות מס כגופים קורקטיים, אחת התכונות המרכזיות של דהן היא ההקשבה והסבלנות. ואין רגע דל: בכל שנייה מישהו ניגש אליו, שואל שאלה או מבקש בקשה. גם לאחר שעתיים שבהן לא זז מהכיסא, כשהלו"ז מחייב אותו להמשיך הלאה, פונה אליו אשה ואומרת: "האדון הזה חייב אותך". דהן מטפל באדם, ובדרכו החוצה פונים אליו נוספים, והוא משיב לכולם תוך כדי תנועה. חלק מבעלי העסקים יוצאים בחיוך, עם תחושה שהקשיבו להם ועם תקווה שיקבלו בקרוב את הפיצוי הכספי. מנגד, היו גם בעלי עסקים שזעמו על הרשות. "אני שורף את המקום. תקראו למשטרה", צעק במרכז החלל בעל עסק מקריית שמונה, שלא נכלל במסגרת קבלת הקהל של אותו היום.
תמיד היית סבלני?
"כן. כלומר, בבית לא אבל בעבודה כן", מתוודה דהן בחיוך. "תמיד היתה לי אמפתיה לאנשים. זה מינוס ופלוס אצלי. זה טוב להיות רגיש, אבל לפעמים זה קצת לא נכון".
אתה עובד כל היום עם אנשים שנפגעו, ויחד עם הצוות אתם סופגים לא מעט ביקורת. איך זה בשבילך?
"יש מקרים שצועקים עלינו, מקללים אותנו ומנסים להרביץ. יש מהכל. אני מנסה לשים את עצמי במקום הבן אדם שהעסק שלו קורס או שהבית שלו נפגע. יש המון מקרים קשים. לפעמים אתה אומר לעצמך - די, למה אני צריך את זה. אבל בסוף אני נזכר בגברת ההיא שעזרתי לה, ובאדון ההוא שכתב לנו 'בזכותכם הצלחתי לחזור לחיים'. וכן, יש תלונות, אף על פי שאנחנו עושים את המקסימום. יש דברים שלא הצלחנו לעשות עד הסוף. אבל אם אני מסתכל על הדרום ועל הצפון, כל התלונות מסתכמות ב־1,000 מקרים שזה פחות מחצי אחוז".
דהן סבור שאם בעלי העסקים ביישובים לא היו מקבלים את הפיצויים שמגיעים להם, היה הד תקשורתי שלילי והיו פורצות הפגנות. והוא מסביר שיש להפעיל רגישות יחד עם שיקול דעת. "אנחנו נדרשים לנהוג באחריות, מדובר בתקציב המדינה. ויש לזה גם צד אחר - כשאתה מגיע לבית שספג נזק ישיר תוך כדי מלחמה, המשפחה מחבקת אותך. כשנופלים טילים באשקלון ואין הרוגים או פצועים, ואין שריפה, הריבון היחיד שמגיע זו קרן הפיצויים. והתושבים מרגישים שהריבון מגיע. התחושה הזו היא שליחות, שאנחנו ביחד. שבאתי ונתתי את הפתרון".
"חודשים של ניסיונות לקשר עם הרשויות"
רותם שני, בשנות ה־30 לחייו ממצפה אבירים, בעל עסק לתיירות וחקלאות, סיפר לכלכליסט בעודו ממתין להיפגש עם עובדי קרן הפיצויים כי "החלטנו בעל כורחנו לעזוב. הכל נשאר מאחור, והגענו כדי לראות אם נקבל רשת ביטחון כלשהי מהרשויות. עד כה לא קיבלתי כלום, אף על פי שההכנסה שלי נעצרה לחלוטין. חשבתי שמישהו יוכל לתת לי תשובות ולהגיד לי מה מגיע ואיך". מהפגישה הוא יצא עם אופטימיות זהירה, וסיפר כי "עברו הרבה חודשים של ניסיונות ליצור קשר עם הרשויות בכל מיני דרכים שלא צלחו, ועכשיו כשיש אדם שיושב מולך ומסביר בקול אנושי, ואפשר לשאול אותו שאלות, אני מבין שחסרים מסמכים וברגע שיומצאו שזה יסתדר".
מתווה הפיצוי לעסקים מורכב מכמה מסלולים שונים שמותאמים לעסקים עם אופי פעילות שונה, אך הוא עדיין מתווה כללי שלא נוגע בכל העסקים, והדגש הוא על העברה מהירה של כסף. יניב סגל ממצפה אבירים יצא מהפגישה מאוכזב וסיפר על הקושי בעבודה מול הרשות. "באוקטובר למעלה מחצי מההכנסה השנתית שלי נפגעה בבת אחת, כי זה החודש שאני מוכר את הקורסים שלי ומרוויח הכי הרבה. הגעתי לכאן כי אנחנו לא בקיאים בפרטים ועד כה קיבלתי פסיק קטן מתוך מה שהפסדתי. הם מנסים לעזור אבל יש מקרים ספציפיים שלא מתאימים להגדרות ואז הם ראש בקיר. בסדר, נסתדר".
על הטענה שבגלל המתווה עסקים נופלים בין הכיסאות אומר דהן כי "אני אגיד את זה מפורשות: אנחנו לא מושלמים. אנחנו עושים טעויות. לא תמיד אנחנו עובדים בצורה הכי טובה והעומסים גדולים. אבל צריך להסתכל על התמונה הכוללת. אני חס וחלילה לא משווה, אבל כמו שבמלחמה יש לנו חיילים שנהרגים, גם פה יהיו עסקים שלא נצליח להציל. בסוף, הצינור שבנינו, המערכת הממוחשבת שפיתחנו, עוזר לנו להגיע ליותר אנשים. ללא הקורונה, לא היינו עומדים היום בקצב והכל היה נראה אחרת עכשיו. 85% מהתיקים נבדקים ורצים אוטומטית וזה יתרון ענק. אנחנו מנסים להרחיב ולשכלל את הצינור כמה שיותר, אבל גם האירועים שאנחנו מתמודדים איתם מחריפים".
"מקור ההכנסה של קרן הפיצויים הוא מס הרכישה. בשנים רגילות, כ־25% ממס הרכישה במדינה נכנסים אל הקרן. לפי החוק, לשר האוצר יש סמכות להגדיל את תקבולי הקרן. ואכן ב־2024 שיעור ההפרשה ממס רכישה יגדל ל־80%, וב־2025 הוא יעמוד על 100%
בעוד בחודשים האחרונים עיקר העבודה של קרן הפיצויים מתמקדת בנזק העקיף לעסקים, בתחילת המלחמה מוקד הפעילות היה הנזק הישיר. תחת מטחי רקטות המחלקה של דהן הגיעה ליישובי העוטף כדי לאמוד את הנזק ולספק פתרונות לתושבים. אחד המבצעים הגדולים היה פינוי רכבים שרופים, רובם של חוגגים ממסיבת הנובה. "זה היה פרויקט מטורף. גררנו יחד עם נתיבי ישראל ופיקוד העורף מעל 2,400 רכבים למגרשים של רשות המסים. ואז צריך להתחיל לזהות את הרכבים, ואחרי שהצלחת לזהות מספר רכב, הקושי הגדול מתחיל: בדרך כלל אנשים יוצרים איתנו קשר כדי להגיש תביעה, אבל הפעם התקשרנו לאנשים להגיד שמצאנו את האוטו. ואיך אני יודע אם נרצח לך הילד, או אם אתה בעצמך מת? הגענו גם לבתי מלון של מפונים. אתה מוצא את עצמך מדבר עם משפחה, ואחרי כמה דקות מבין שהבן חטוף בעזה".
איך מתחלקת העבודה שלכם מול מינהלת תקומה בדרום?
"מינהלת תקומה מטפלת ביישובים של עד 7 ק"מ. אנחנו עובדים בצמוד. בסוף, המנדט שלנו הוא להחזיר את המצב לקדמותו, ואנחנו משלמים פיצוי על נזק הנדסי. המינהלת משלימה אותנו. ניקח לדוגמה את בארי. לא כל הבתים שנפגעו היו מבחינה הנדסית כאלה שצריך להרוס. למשל, יש בתים שנכנסו אליהם מחבלים ושרפו את הממ"ד. מבחינה הנדסית לא צריך להרוס את כל הבית, אלא אפשר להרוס רק חלק ספציפי כך שהעלויות יהיו קטנות יותר. אם הטיפול היה רק לפי חוק מס רכוש, רוב הבתים לא היו נהרסים. אבל יש כאן בית שנרצחו בו אנשים, ולכן רוצים לבנות אותו מחדש. זה היתרון של מינהלת תקומה".
ומה קורה עם הנזק הישיר בצפון?
"בצפון זה מורכב יותר כי המינהלת עדיין לא מתפקדת. אנחנו עובדים עם 'אופק צפוני' - גוף שהוקם בידי משרד הביטחון. אנחנו אוטמים איתם בתים שנפגעו. כבר כמה חודשים שאנחנו ממפים איתם יישובים כמו מטולה ומנרה, כדי לדעת מה רמת הנזקים ליום שאחרי. אנחנו מנסים להכין את עצמנו כמה שיותר לאחרי המלחמה. לדוגמה במנרה — אם 50% מהבתים לא נפגעו, אבל תשתיות המים כן, אז אחרי המלחמה לא נוכל להחזיר את ה־50% שבתיהם נותרו ללא פגע. יש מקומות שבהם תיקנו כבישים אף על פי שיכול להיות שטנקים יעלו עליהם שוב".
"הרבה מהאנשים שנהרגו עבדו איתנו"
כשהוא נמצא בשטח, דהן לא עוצר לרגע — משיב לכל שאלה שמפנים אליו, משוחח עם אנשים, כל הזמן בתנועה. אבל היה רגע אחד שבו הוא התמהמה, כשהוא נשאל אם היו לו נקודות משבר. "כן, איזו שאלה", השיב מיד. "לכולנו היה משבר לאחר 7 באוקטובר. העומס היה עצום". לאחר מכן דהן התקשה למצוא את המילים. אחרי דקה של שתיקה המשיך: "הקושי היה גם שהרבה מהאנשים שנהרגו עבדו איתנו — חקלאים, בעלי עסקים, אזרחים מהעוטף. עם ראש המועצה של שער הנגב אופיר ליבשטיין התכתבתי כמה ימים לפני שנרצח. זו נקודת משבר עמוקה. בהתחלה חשבתי שדי, שאני לא מסוגל יותר. היום התחושה הזאת עברה. בכל דבר שאנחנו עושים, אנחנו מדמיינים שהמקום שנפגע הוא הבית של אמא שלנו, או העסק של אח שלנו, ונותנים את השירות בהתאם. לא תמיד אנחנו מצליחים, אבל זה מה שעומד לנגד עינינו".
בסוף הסיור בבניין בנהריה שספג פגיעה ישירה מכטב"ם, דהן מצביע על החור בקיר השירותים ועל החלון שיצא ממקומו. "המשפחה החליטה להישאר, והבאנו בינתיים קבלן לסתום את החור. לא כל משפחה רוצה בית חלופי כדי לא לשנות את שגרת החיים".
אם חלילה פוגע טיל בבית, בתוך כמה זמן יתקבל מענה?
"במקרה הזה בנהריה, למשל, באותו יום הגיע הטיפול. אם הכטב"ם היה גורם לנזק גדול יותר ואי אפשר היה לאטום את הבית, היינו מפנים אותם לבית מלון או לדירה חלופית, בהתאם לאורך השיקום הצפוי, במימון שלנו".
ובמקרה של החרפה בצפון, בהנחה שיהיו עשרות מקרים כאלו ביום, איך מגיעים לכולם?
"לצערנו, יש לנו הרבה ניסיון. בדרום היתה המלחמה הכי גדולה שהתמודדנו איתה אי פעם. באוקטובר התמודדנו עם מטחים עצומים. הצלחנו להגיע לרוב האנשים בתוך כמה ימים. ככל שהכמות יותר קטנה, אז באותו היום הצוותים מגיעים לשטח. היתרון ברשות המסים הוא שאנחנו רשות גדולה. עם כל הקושי שהיה בין אוקטובר לדצמבר בדרום, הצלחנו להגיע לכל התביעות. אני מזכיר שהתמודדנו עד כה עם 45 אלף תביעות לנזק ישיר, כשבמלחמת לבנון השנייה כולה היו 25 אלף תביעות".
מקור ההכנסה של קרן הפיצויים הוא מס הרכישה. בשנים רגילות, כ־25% ממס הרכישה במדינה נכנסים אל הקרן. לפי החוק, לשר האוצר יש סמכות להגדיל את ההפרשה, ובצלאל סמוטריץ' אכן עשה זאת כך שב־2024 שיעור ההפרשה ממס רכישה יגדל ל־80%, וב־2025 הוא יעמוד על 100%.
הסכום שהקרן שילמה עד כה אינו מכסה את כל הנזק שנגרם.
"נכון. הרבה עסקים קיבלו מקדמות, כי התשלום מתבסס על נוסחה מהירה יותר, אבל בסוף הדרך הם יגישו תביעה מלאה. לדוגמה, מישהו שהרחיב בספטמבר שעבר, רגע לפני המלחמה, את עסק הצימרים שלו. הוא ביקש מאיתנו לחשב את הפגיעה בהכנסה שלו בהתאם להרחבת העסק, אבל זה לא משהו שעושים כשהעסק תובע במסלול מקדמות. כשהוא יגיש תביעה סופית, נוכל לעשות זאת. ראינו את זה גם באשקלון, שם אחרי שהמצב נרגע קיבלנו מאות תביעות. וזה יהיה גם בצפון. יש הרבה בתים שנפגעו מרסיסים, וזה נזק שיתגלה רק כשבעלי הבתים ישובו. אם תעצור היום את המלחמה, עדיין יש עוד 5-4 מיליארד שקל שנשלם כפיצויים".
שזה פחות או יותר מה שנשאר בקרן.
"נכון, אבל בשנת 2025 ההפרשה לקרן תגדל, ולכן היא תתמלא והסכום אמור להספיק לצרכים".
בין שהולכים להסדרה ובין שהולכים להחרפה, המשמעות עבורך היא יותר עומס.
"חד־משמעית".
מקור ההכנסה של קרן הפיצויים הוא מס הרכישה. בשנים רגילות, כ־25% ממס הרכישה במדינה נכנסים אל הקרן. לפי החוק, לשר האוצר יש סמכות להגדיל את תקבולי הקרן. ואכן ב־2024 שיעור ההפרשה ממס רכישה יגדל ל־80%, וב־2025 הוא יעמוד על 100%
אמיר דהן (49)
- תפקיד: מנהל קרן הפיצויים - מס רכוש ברשות המסים מ־2012
- תחום: תשלום פיצויים לאזרחים על נזק ישיר לרכושם (בית, רכב) או נזק עקיף (עסקים)
- תשלומים מתחילת המלחמה: 16.6 מיליארד שקל. 15.2 מיליארד שקל פיצויים ליותר מחצי מיליון עסקים, 1.4 מיליארד שקל עבור נזקים ישירים
- מצב משפחתי: נשוי + 4
- מתגורר ברמת גן
- עוד משהו: לא מתחיל את היום ללא ריצת בוקר
