רשות המסים עושה סדר במיסוי ישראלים בחו"ל
רשות המסים עושה סדר במיסוי ישראלים בחו"ל
משרד האוצר פרסם להערות הציבור הצעת חוק המבקשת לקבוע תבחינים ברורים לאופן שבו קובעים אם אדם הוא "תושב ישראל" לצורכי מס, הגדרה שעד היום היתה פתוחה לדיונים משפטיים. לפי הצעת החוק, מי ששהה בארץ למעלה מחצי שנה לא יוכל עוד לטעון שאינו תושב ישראל
משרד האוצר פרסם אתמול (ב') להערות הציבור הצעת חוק שיזמה רשות המסים המבקשת לשנות מן היסוד את האופן שבו קובעים אם אדם הוא תושב ישראל לצורכי מס.
עד היום הקביעה אם אדם הוא תושב ישראל היתה פתוחה במקרים רבים לדיונים משפטיים, ולכן הצעת החוק מבקשת לקבוע תבחינים קשיחים שלא יהיה ניתן לערער עליהם. התבחינים המוצעים קשורים כולם למשך הזמן בפועל ששהה האדם או בן זוגו במדינת ישראל או במדינה אחרת בשנות המס הרלוונטיות. הצעת החוק היא תחילת היישום של מסקנות דו"ח הוועדה לרפורמה במיסוי בינלאומי שהוגשו לרשות המסים לפני כשנה וחצי.
ההחלטה אם אדם נחשב לתושב ישראל משמעותית לשם קביעת חבות המס שלו: תושב ישראל מחויב במס על כל הכנסותיו, גם אלו המיוצרות מעבר לגבולות ישראל. לעומת זאת, מי שאינו תושב ישראל חייב במס לרשויות הישראליות רק על ההכנסות המיוצרות בגבולות ישראל.
החוק הנוכחי קובע כי בכדי שמישהו יוגדר כתושב ישראל מרכז חייו צריך להיות בישראל. מרכז החיים נקבע לפי מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים של אותו אדם (מקום מגורים, מקום עבודה וכדומה). לפי החוק כיום, אדם ששהה בישראל בשנת המס למעלה מ-183 יום (כחצי שנה), יש "חזקה" כי מרכז חייו בישראל, אלא שהחוק קובע כי "החזקה הזו ניתנת לסתירה על ידי היחיד או על ידי פקיד השומה". זה יוצר מצב שבו מתנהלים תיקים רבים בבית המשפט סביב השאלה האם אדם הוא תושב ישראל או לא, גם אם שהה בארץ מעל ל-183 יום.
הצעת החוק הנוכחית מבקשת להפוך את השהות בישראל או בחו"ל ל"חזקה חלוטה" - כלומר, אדם ששהה מספר ימים בשנה בישראל או בחו"ל יוגדר כתושב ישראל שמרכז חייו בישראל, ללא יכולת לערער על כך. עם זאת, מבחני השהות שמציעה הצעת החוק מורכבים יותר, שכן הם מבקשים להתמודד עם העובדה שלפעמים לא ניתן להסיק משנה אחת על "מרכז החיים" של אדם.
הצעת החוק קובעת שבמקרים הבאים ייקבע באופן חלוט שאדם מסוים הוא "תושב ישראל": במקרה שהוא שהה בשנת המס ובשנה הקודמת לה או בשנה שאחריה 183 יום בישראל; במקרה שהוא שהה בישראל 100 ימים בשנת המס, ו-450 יום בשלוש השנים האחרונות; או במקרה שהוא שהה בישראל 100 ימים בשנת המס, ובת או בן זוגו הוא תושב ישראל שמרכז חייו בישראל. שני המבחנים האחרונים יוצרים מצבים שבהם ייתכן שגם מדינה אחרת תגדיר את האדם כתושב, וכך עשוי להיווצר מצב של כפל מס. לכן, החוק מדגיש כי אם יש "אמנה בינלאומית למניעת כפל מס" בין מדינת ישראל למדינה האחרת, האמנה הבינלאומית תגבר.
מאידך, החוק מציע שורה של מבחנים שיאפשרו לקבוע באופן חלוט שאדם הוא "תושב חוץ": במקרה שהוא שהה בישראל פחות מ-30 יום במשך ארבע שנות מס רצופות, הוא ייחשב כתושב חוץ מהשנה הראשונה, אך אם הוא שהה בישראל פחות מ-30 יום במשך שלוש שנות מס רצופות, הוא ייחשב כתושב חוץ מהשנה השנייה. כמו כן, במקרה שהוא ובן/בת זוגו שהו בישראל פחות מ-60 יום במשך ארבע שנים רצופות, הם ייחשבו תושבי חוץ מהשנה הראשונה, אך אם הם שהו בישראל פחות מ-60 יום במשך שלוש שנים רצופות, הם ייחשבו לתושבי חוץ מהשנה השנייה. במקרה שבו האדם מוגדר כתושב במדינה שיש לישראל אמנת מס עמה והוא ובן/בת זוגו שהו בישראל פחות מ-100 יום במשך ארבע שנים ברציפות, הם ייחשבו כתושבי חוץ מהשנה הראשונה.
כדאי להדגיש כי יש רשימה של מקרים חריגים שמאפשרים חריגה מהכללים המקובלים של "תושב ישראל", המעוגנים בתקנות שהתקין שר האוצר. התקנות כוללות התייחסות למקרים מורכבים כמו נציגים דיפולמטיים בחו"ל, אנשים שמצויים בישראל לשם טיפול רפואי, ספורטאים, עיתונאים ועוד.
