הצעת החוק להגבלת ההפקדות בביטוחי מנהלים מגיעה לוועדת הכספים
הצעת החוק להגבלת ההפקדות בביטוחי מנהלים מגיעה לוועדת הכספים
השבוע תעלה לאישור הוועדה תקנה שבה רק המרוויחים כפול מהשכר הממוצע במשק יוכלו להפקיד כספם בביטוחי מנהלים. ביטוחים אלה צפויים להניב קצבה נמוכה ב־37%-33% מזו של קרן הפנסיה וברשות שוק ההון ובאוצר ינסו להגביל השימוש בהם
הסוף לביטוחי המנהלים? ועדת הכספים צפויה לדון בגורל הביטוחים ביום שלישי הקרוב, לאחר שמשרד האוצר ורשות שוק ההון הגישו לאישורה תקנה שלפיה רק לקוחות ששכרם כפול מהממוצע (כיום 23,740 שקל ומעלה) יוכלו להפקיד שם את חסכונותיהם. המגבלה לא תחול על מי שיש לו כבר ביטוח מנהלים, אלא רק על מצטרפים חדשים. מדובר בהצבת מגבלות משמעותיות ובהתערבות בחופש הבחירה של הפרט, שלרוב שמורה למוצרים שצריכתם עלולה להזיק לצרכן, כגון סיגריות ואלכוהול.
אז מדוע האוצר מבקש להתערב בצורה כזו בשוק החיסכון הפנסיוני? לפי האוצר, ביטוחי המנהלים "פוגעים ביכולת החיסכון של החוסכים". מנתונים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי הקצבה שיקבל אדם שחסך סכום מסוים בביטוח מנהלים תהיה נמוכה ב־37%-33% לעומת אותו סכום חיסכון שיופקד בקרן הפנסיה. כלומר, אדם שיכול היה לקבל קצבה חודשית בגובה 9,000 שקל יקבל קצבה של כ־6,000 שקל בלבד, רק בגלל שחסך בביטוח מנהלים ולא בקרן פנסיה. עבור החוסך הממוצע, מדובר בפער של כחצי מיליון שקל עבור כלל כספי החיסכון. לכן, מבחינת האוצר פוטנציאל הנזק עבור גמלאי שחסך כל חייו מצדיק את ההתערבות בחופש הבחירה, ובאוצר רואים באישור התקנה צעד קריטי לטיפול באחד הכשלים המרכזיים בשוק החיסכון הפנסיוני.
הפער המשמעותי בגובה הקצבה הצפוי בין קרן פנסיה וביטוח מנהלים נובע מההבדלים ביניהם: אמנם תכליתם של שני המוצרים זהה — חיסכון ארוך טווח עם מרכיבים ביטוחיים למקרי מוות ונכות, אך כאן נגמר הדמיון: מדובר במוצרים המתבססים על מנגנונים שונים לחלוטין, המרכזי שבהם הוא שבעוד שקרן הפנסיה מתבססת על מנגנון ערבות הדדית בין המבוטחים, ביטוחי מנהלים מתבססים על חוזה אישי בין המבוטח לחברה.
ההבדל בין המנגנונים משפיע באופן מבני על ארבעה גורמים מרכזיים שקובעים כיצד חיים שלמים של עמל יהפכו לקצבה חודשית: התשואה שהחסכונות מייצרים, דמי הניהול שנגבים מהחוסך, עלות הכיסוי הביטוחי ומקדם ההמרה — מספר שקובע כיצד לחלק את הכסף שנחסך לקצבה חודשית כך שתספיק לכל אורך חיי החוסך. ההשפעה על ארבעת המרכיבים האלו היא שמביאה לפער של עשרות אחוזים בגובה הקצבה החודשית.
ככלל, במרבית המסלולים ותקופות הזמן, קרנות הפנסיה משיגות תשואות גבוהות יותר מביטוחי מנהלים. כשבוחנים את התשואה במסלולים הכלליים שבהם מושקעים מרבית הכספים עולה כי בחמש השנים האחרונות, בעוד ביטוחי המנהלים השיגו תשואה של 24.35%, בקרנות הפנסיה התשואה עמדה על 33.48%. הסיבה לפער, לפי גורמי מקצוע בענף, היא לא אסטרטגיות השקעה שונות או יכולות ניהול טובות יותר של קרנות הפנסיה. הפער נובע משתי מילים: אג"ח מיועדות. 30% מהחסכונות בקרנות הפנסיה מושקעים באג"ח מיוחדת שבגינה המדינה מספקת תשואה קבועה של 4.86%. אמנם המנגנון נמצא בתהליך שינוי שבמסגרתו האג"ח המיועדות יבוטלו, אך המדינה עדיין תהיה מחויבת לספק תשואה ואף בשיעור גבוה יותר של 5.15%.
בביטוחי המנהלים לא קיים מנגנון כזה. העובדה ש־30% מכספי החוסכים בקרנות הפנסיה נהנים מתשואה מובטחת מאפשרת לקרנות הפנסיה להגדיל באופן יחסי את הסיכון וכך גם את פוטנציאל התשואה ב־70% הנותרים, וכך להשיג תשואה עודפת, בין ששוק ההון נמצא בירידות ובין שבעליות. ומעבר לכך, האג"ח המיועדות אינן רק מגדילות את התשואה בתיק לאורך זמן, אלא גם משפיעות על יציבות הקצבה לאחר הפרישה. גובה הקצבה, הן בביטוח מנהלים והן בקרן הפנסיה, תלוי בתשואת החסכונות במסלול למקבלי קצבה. בשנים שבהן שוק ההון הפסדי, כמו ב־2022, מסלול מקבלי הקצבה בביטוחי המנהלים ירד ב־6.84%, בעוד בקרן הפנסיה, האג"ח המיועדות סייעו לסיים את השנה עם עליות של 3%.
לצד התשואה, גם לדמי הניהול השפעה משמעותית על הקצבה הסופית שכל חוסך יקבל. לפי נתוני רשות שוק ההון, אמנם הן בביטוחי המנהלים והן בקרנות הפנסיה דמי הניהול נמצאים במגמת ירידה, אך הפער בין השניים רק הולך וגדל. ב־2008 דמי הניהול הממוצעים מסך הנכסים בביטוחי החיים (שכ־85% מהם הינם ביטוחי מנהלים) עמדו על 1.2%, בקרנות הפנסיה הן עמדו על 0.4%. נכון לסוף 2021, דמי הניהול בביטוחי המנהלים ירדו ל־0.89%, ובקרנות הפנסיה הן ירדו ל־0.18% בלבד. המשמעות היא שעל תיק בשווי 1.5 מיליון שקל, חוסך בביטוח מנהלים ישלם 13,350 שקל בשנה כדמי ניהול, בעוד חוסך בקרן פנסיה ישלם 2,700 שקל.
מעבר לתשואות ולדמי הניהול, ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה כוללים כיסויים ביטוחיים למקרים של מוות ונכות או אובדן כושר עבודה, אך המנגנונים השונים שבבסיס כל מוצר מביאים, לפי גורם בענף, לכך שעלויות הביטוח בביטוחי המנהלים נעות בין פי 2.5 לפי 4 בהשוואה לקרנות הפנסיה, כתלות במאפיינים האישיים של כל מבוטח.
קרן הפנסיה מתבססת כאמור על מנגנון ערבות הדדית — היא למעשה קופה אחת גדולה שאליה מפרישים החוסכים כסף וממנה הם מקבלים את הקצבה או את פיצויי הביטוח, והקופה הזו צריכה להישאר תמיד מאוזנת: אם יוגשו יותר תביעות מהצפוי, או שתוחלת החיים של החוסכים תהיה גבוהה מהתחזיות, גובה הקצבה של כל חוסך יקטן, והפוך. בביטוחי מנהלים, לעומת זאת, אין מנגנון של ערבות הדדית, ומדובר בחוזה אישי בין המבוטח לחברה. במקרה הזה, החברה נוטלת על עצמה את הסיכון ובמידה שתשלם למבוטחיה יותר משציפתה, היא תפסיד כסף.
עלות הכיסוי הביטוחי בביטוח מנהלים נובעת, כמו בכל ביטוח, מתוחלת הסיכון שאותו הוא מבטח, אך לצד זאת היא מורכבת גם מעלויות נוספות כגון דמי ניהול לסוכנים ורווחים. בקרן הפנסיה, בשל מנגנון הערבות ההדדית, הכיסויים הביטוחיים מגלמים אך ורק את תוחלת הסיכון: אמנם במידה שהעלויות גבוהות מהצפוי יילקח כסף מכל חוסך, אך במידה שהעלויות נמוכות מהצפוי, מוחזר לכל חוסך כסף. מכיוון שבביטוח המנהלים אין מנגנון איזון שכזה, החברה לוקחת מראש מרווחי שמרנות כדי להבטיח שיעור רווחיות מסוים.
הגורם הרביעי והאחרון הוא מקדם ההמרה — אותו מספר שממיר את כלל הכספים שצברתם לקצבה חודשית. גם כאן מדובר ברכיב ביטוחי, שכן הלקוח רוכש מעין ביטוח לאריכות ימים, כך שהקצבה תשולם לו עד יום מותו. מבדיקת תקנוני קרנות הפנסיה ומנתונים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי בממוצע, מקדמי ההמרה בקרנות הפנסיה עומדים על 182, בעוד בביטוחי המנהלים על 199. המשמעות היא שעבור אדם שפורש בגיל 67 עם חיסכון בסך 1.5 מיליון שקל, הקצבה הממוצעת בקרנות הפנסיה תעמוד על 8,242 שקל, ובביטוחי המנהלים על 7,538 שקל — פער של 9.3%. מכיוון שקרנות הפנסיה מתבססות על מגנון הערבות ההדדית, הן יכולות להציע מקדמים נמוכים יותר שיניבו קצבה גבוהה יותר, אך בביטוח מנהלים גם כאן מלוא הסיכון מוטל על החברה, ולכן המקדם, בממוצע, גבוה יותר.
ביטוחי המנהלים שרדו עד כה את כל ניסיונות החיסול"
התקנה הנוכחית של האוצר עשויה להיות זו שתהפוך את ביטוחי המנהלים למוצר זניח שמתי מעט משתמשים בו, אך לביטוחי המנהלים היסטוריה מרשימה של התגברות על מגבלות שונות. אחד המשמעותיים שבהם היה ב-2013, אז הרגולטור קבע שביטוחי המנהלים לא יכללו יותר מקדם המרה מובטח.
עד אז, מקדם ההמרה המובטח העניק לביטוחי המנהלים יתרון משמעותי אל מול קרנות פנסיה, בוודאי עבור צרכן שאוהב ודאות: בשונה מקרן הפנסיה, בה מקדם ההמרה יכול ואף צפוי להשתנות כל העת ולהקטין את גובה הקצבה שלקוח יקבל, בביטוחי המנהלים צרכן יכול היה לדעת בדיוק מה יהיה המקדם שלו, ובהינתן הסכום שהוא צפוי לחסוך גם מה תהיה הקצבה שלו, כך שגם אם יגלו תרופה לחיי נצח שתשנה את תחזיות התמותה, זה לא ישפיע עליו.
משרד האוצר החליט ב-2013 לאסור על מכירת מקדמי קצבאות, זאת מתוך חשש שהחברות לא יעמדו בתשלומים עם המקדמים המובטחים, אך לא יפסיקו לשווק זאת בעצמן כדי להישאר תחרותיות. הדבר אמנם הפחית את היקף המכירות של פוליסות הביטוח, אך בין 2013-2019 עדיין כשליש מהצטרפים בכל שנה לפוליסות החיסכון הצטרפו לביטוחי המנהלים, בממוצע כ-150 אלף איש בשנה.
ב-2019 הוטלה מגבלה נוספת על ביטוחי המנהלים והם נאלצו להפסיק למכור כיסויים למקרי מוות, מה שהוריד את שיעור המכירות ל-10% מסך המכירות של פוליסות חיסכון ארוך טווח, ומספר המצטרפים החדשים ירד לכ-50 אלף איש בשנה. החל מ-2022, ניתן אישור לחלק מהחברות לחזור ולשווק כיסויים למקרי מוות, ובאוצר מעריכים שללא הצעד הנוכחי, מספר המצטרפים צפוי לשוב לשיעורים הקודמים. התקנה שמבקשים באוצר לאשר כעת עשויה להיות המכה שסוף סוף תכריע את ביטוחי המנהלים.
(שקד גרין)
