דעהאחרי השמחה, מגיעה השומה: כמה מס צריך לשלם על מדליה?
דעה
אחרי השמחה, מגיעה השומה: כמה מס צריך לשלם על מדליה?
אחרי הזכייה של דולגופיאט ואשרם, יגיע גם שלב תשלום המס. לפי הפרסומים, התגמול על מדליית זהב הוא כחצי מיליון שקל - סכום גבוה המחויב על פי חוק במס של 48%. עם זאת, יש אפשרות לגבות פחות מס, והמחוקקים צריכים לפעול בנידון כדי לסייע לספורטאים
אחרי ההתרגשות הלאומית על הזכייה במדליית הזהב של ארטיום דולגופיאט ושל לינוי אשרם, ומדליות הארד בטקוונדו ובג'ודו, המנצחים המאושרים (והצוות המלווה) מקבלים את הפרס, המענקים והתגמולים, ומגיעים לשלב שבו הם צריכים לשלם מסים. כבר עלו קולות הקוראים לפטור את המדליסטים ממס, אך פטור שכזה דורש חקיקה, וזה לא נראה באופק. אבל בהחלט סוגיית המיסוי כאן דורשת התייחסות.
מה שיעור המס שיש לשלם על זכיה באולימפיאדה? לפי הפרסומים, התגמול לספורטאי עצמו על מדליית זהב, הוא כחצי מיליון שקל - סכום אשר מעמיד אותו במדרגת מס גבוהה, שיכולה להביא לשיעור מס של 48%. אבל, המאפיינים העיקריים של כספים אלה שהם תוצאה של השקעה של שנים רבות ולא של שנה אחת, וכן שרובם התקבלו בלא הבטחה מראש לתשלומם אלא כהחלטה לאחר מעשה. כמו כן, הספורטאי לא השקיע את זמנו ומאמציו כדי לזכות בפרס זה או אחר, אלא כדי להשיג את הישגיו ולהיות מהמובילים בעולם בתחומו. לכל אלה יש השלכות משמעותיות במיסוי.
העיקרון בפקודת מס הכנסה קובע כי מי שפעל במסגרת משלח ידו וקיבל על כך תמורה, חייב במס על תמורה זו בשיעור מס שולי על עבודה שהוא 48%. אמנם אנחנו מבינים שהספורטאי שזה משלח ידו לא עבד כדי לקבל את התמורה האמורה, אלא כדי להצליח, אולם בכל זאת מדובר בתמורה הקשורה ישירות למשלח ידו. על כן נניח לצורך הדיון ההכנסה חייבת במס כאילו זו הכנסה מעבודה.
כעת, נתייחס למיסוי הכנסות מעבודה בישראל. הכנסה כאמור ממוסה על בסיס שנתי כאשר שיעור המס גבוה יותר ככל שההכנסה גבוהה יותר, כלומר ישנן מדרגות מס. כעת, נחשיב הכנסה חד פעמית זו בתור הכנסה של שנה זו בלבד, אזי המדליסט הלאומי ייכנס למדרגת מס גבוהה ויחוייב בתשלום המס המקסימלי. אך בהחלט ניתן לטעון כי אין בכך צדק, כיון שההכנסה נוצרה רק בגלל מאמץ מתמשך של מספר שנים, אשר בהן הכנסתו של הספורטאי הייתה נמוכה יחסית. כך שאם נפרוס את ההכנסה על פני מספר שנים, אזי ההכנסה פר שנה תהיה נמוכה משמעותית, מה שיביא להקלה משמעותית בתשלומי המסים.
פקודת מס הכנסה אכן עוסקת במקרים של הכנסה מעבודות מתמשכות, אולם כשנכתב החוק לא נלקחו בחשבון הכנסות של ספורטאי מאוליפיאדה פעם בארבע שנים, ונדרש מאמץ חקיקתי כדי להכניס זאת למילות החוק, ולצערי אני בספק אם יש לכך היתכנות כעת.
ישנה אפשרות אחרת להקלה במס – אם נראה את המענק כתשלום שאינו נובע ממשלח היד, אלא כפרס או תגמול שניתן על הצטיינות, כמו מלגות הצטיינות של סטודנטים. במקרה שכזה המיסוי יהיה בהתאם לסעיף אחר בפקודת מס הכנסה הוא (סעיף 2א), הקובע את דרך המיסוי של פרסים. לסעיף זה יש חיוב קבוע בשיעור מס מקסימלי של 35%, כלומר כל מה שייחשב פרס, ישולם עליו לא יותר מ-35% מס. סעיף זה יכול להיות נוח יותר מבחינת שיעור המס, באם לא תתאפשר הפריסה על פני מספר שנים, כמוצע לעיל.
למעשה, מדובר בסעיף בפקודת מס הכנסה שהוסף לאחר שהייתה מחלוקת עם רשויות המס בשאלה - האם הכנסה מפרס שאדם לא עמל עבורו חייבת במס בישראל. כדי לייתר את השאלה, העניין תוקף בחקיקה והוסף בפקודה הסעיף הספציפי הזה.
לדעתי, במקרה הספציפי של זכייה חד פעמית בסכום כזה, אשר באה בעקבות מאמץ מתמשך של כמה שנים, יהיה זה ראוי והוגן אם עניין המיסוי יוסדר בצורה הוגנת. הכלל הוא שמס צריך להיות משולם ביושר עבור הכנסה, ולמנוע אפשרות להתחכמויות ותחמוני מס, וכאן ניתן בהחלט לסייע לספורטאים ובלי לשבש את מערכת המס.
עו"ד טלי ירון אלדר היא שותפה במשרד במשרד ירון אלדר פלר שורץ ושות', ונציבת מס הכנסה לשעבר
