פרשנותמי שנכווה בארה"ב, נזהר באמירויות
פרשנות
מי שנכווה בארה"ב, נזהר באמירויות
אחרי ששילמו קנסות של מאות מיליוני דולרים בארה"ב בגלל מעורבות בהלבנת הון, הבנקים הישראליים מעדיפים לנקוט מדיניות זהירה ונוקשה בכל הקשור להעברת כספים מהאמירויות כדי להגן על עצמם מפני הסתבכויות דומות
עוד לא יבשה הדיו על מסמכי הסכמי השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, וכבר מיהרו בנק הפועלים ובנק לאומי להוציא משלחות עסקיות למפרץ ולחתום על הסכמים לשיתוף פעולה עם בנקים מקומיים. אולם עם כל הכבוד לפוטנציאל העסקי ולשלל הסיסמאות שנזרקו לחלל האוויר, הבסיס בשיתוף פעולה כזה הוא העברת הכספים, וזה עדיין חורק.
זה לא שהבנקים לא רוצים. ברור שהיו מעדיפים שהכספים יזרמו בקלות, והם גם יגזרו מכך עמלות. הבעיה היא שאיחוד האמירויות הוא אזור בעייתי בכל הקשור לסיכונים להלבנת הון ומימון טרור. תחום הציות הוא דגל אדום מבחינת הבנקים בישראל.
כאן זוכרים היטב מה המשמעות של הסתבכויות שכאלה בנושא העלמות מס והלבנות הון.
הפועלים, לאומי ומזרחי טפחות נכוו, ועברו ויה דולורוזה של חקירה ברשויות בארה"ב, שכללה העברת מיליוני מסמכים, הוצאות משפטיות של מאות מיליוני שקלים, וקנסות של מאות מיליוני דולרים. היו גם מקרים של בנקים בינלאומיים שנכוו בפעילות באמירויות בנושא זה וקיבלו קנסות מהרגולטורים המקומיים.
המכתב של בנק ישראל ובו הנחיות מתי ניתן להקל בהעברת כספים אינו מחייב, ומבחינתו שכל בנק ינהל בעצמו את התהליך, אבל בפועל אף בנק לא רוצה להגדיל ראש, להקל ולקחת אחריות במקרה של תקלה. הם מעדיפים לנקוט בשמרנות, גם אם היא מוגזמת. העיקר לא להסתבך בחקירה בעתיד.
לכן, עד שהמדינה לא תיקח על כך אחריות ותאמר במפורש שהיא מאפשרת להם להקל בתהליך, ואולי אפילו תשפה אותם במידת הצורך כפי שהיא עושה בפעילות מול בנקים פלסטיניים, נמשיך לראות קשיים בירוקרטיים ודרישות נוקשות של הבנקים כלפי חלק גדול מהלקוחות, שבסך הכל רוצים לקבל כספים מהאמירויות.
