דו"ח טכנולוגי
למה לא כדאי לתת לאפליקציות דייטינג ללמד אתכם להתחיל עם אנשים
בעלת טינדר משיקה שירות חדש שיחבר בין גולשים שמחפשים אהבה למנטורים וקואוצ'רים בתחום הדייטינג; למה זה כל כך נדיר שחברת סייבר מגיעה להנפקה בבורסה; ואיך הטרילו מעריצי "משחקי הכס" את כותבי הסדרה דרך חיפושי גוגל
בא לפה הרבה?
חברת מאצ' גרופ מחזיקה הרבה מאוד אפלקיציות דייטינג, בראשן טינדר ו-OK Cupid הפופולריות. השבוע חשפה פיילוט מאוד מעניין שהיא עורכת במסגרת אפלקיציית Match שלה, עוד שירותי היכרויות עולמי. הוא נשען על העובדה שלמרות הנגישות והפשטות של יצירת קשרים רומנטיים למיניהם באינטרנט, רוב האנשים לא מצטיינים בכך - ויתכן שיצטרכו עזרה מקצועית. אז אפלקציית מאצ' פשוט מקשרת את המשתמשים שלה לקואוצ'רים בתחום הדייטינג - אנשים שיהיו זמינים לשיחות עידוד, הדרכה והצגת טכניקות. השירות החדש נקרא AskMatch והוא נשען על שיחות טלפון בין מחפשי הדייטים והמנטורים.
הוא החל לפעול בניו יורק, ועד השנה הבאה יגיע לשווקים נוספים ושפות נוספות. לפי הערכות, מייעדת החברה את השירות למשתמשים מבוגרים שיש להם קשב לשיחות הדרכה טלפוניות, ופחות למשתמשים צעירים שרוצים לקפוץ מפרופיל לפרופיל ולפעמים גם ממיטה למיטה; למעשה, כ-64% ממשתמשי מאצ' הם בני דור האיקס או בייבי בומרס.
אפשר להסתכל על זה בצורה חיובית ולהגיד שמאוד נחמד שחברת דייטינג עוזרת לאנשים ללמוד איך להתחיל עם אחרים ופונה אליהם בשפתם ובמדיום שהם מכירים. זאת, כל עוד שמים בצד את העובדה שמדובר בחברה - בגוף מסחרי שהמטרה שלו היא לא שתמצאו אהבה, כי אם להיפך.
מאצ' גרופ רוצה שהמשתמשים יבלו כמה שיותר זמן באפליקציות שלהם, תוך שהם מקבלים תחושה של היצע אינסופי, הזדמנויות רבות שפשוט יבואו ויציגו את עצמן, ושתשלום על שירותי פרימיום רק יאיץ את התהליך. חברת דייטינג לא רוצה שתמצאו אהבה; אם מצאתם, הרי תפסיקו להיות לקוחות שלה. לכן, בונות חברות הדייטינג את האפליקציות שלהן כך שיציגו מבחר מסחרר ומגוון, וברוב המקרים לא יאפשרו לכם לדעת אם הצד השני קרא את ההודעה שלכם, או אפילו ביקר בפרופיל שלכם. כמובן, לא בחינם. אבל פה יש הזדמנות לחינוך-משתמשים ברמה אחרת: להשתמש בשיחה ישירה שתיתן כלים בסיסיים לפיתוח אינטראקציה, כלים בסיסיים ליצוב עמוד הפרופיל, כלים בסיסיים למענה להודעות וכולי. קשה לי לדמיין חברת דייטינג שתפספס הזדמנות כזו להעמיק את האחיזה באופן השימוש של הגולשים שלה.
ולקינוח, יש עוד סיבה לדאגה: מהי הדיסציפלינה הנפוצה בארצות הברית ללימוד פיק אפ ויזימת היכרויות? זו שפותחה בידי בתי ספר ל"אמנות הפיתוי" - מוסדות שנבנו בידי גברים ועבור גברים, כשהם מלמדים ביצוע מלכודות פסיכולוגיות, רמייה רכה, ותכסיסנות שנשענת על עקרונות מיזוגניים חשוכים. לא פעם סוקרו מוסדות כאלה גם בישראל, וחומרי הדרכה מתוכם הציגו טכניקות פיתוי אגרסיביות שיכולות להוביל להטרדה מינית לכל דבר. במילים אחרות, אם המטרה שלכם בכניסה לשירות היכרויות מקוון היא לצאת עם אהבה, אל תסמכו על המפעיל שלו; המטרות שלכם הפוכות.
למה חברות הסייבר לא נוהרות לבורסה?
חברת הסייבר האמריקאית קראודסטרייק (Crowdstrike) הולכת לבורסה: החברה הגישה מסמכי הנפקה, כשחתמיה ומלוויה הם ג'יי פי מורגן צ'ייס, בנק אוף אמריקה, גולדמן זאקס, מריל לינץ' וברקליס. בשנת הכספים האחרונה, אותה סיימה החברה ב-31 בינואר, ייצרה הכנסה של 250 מיליון דולר - צמיחה של 118% בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה הקודמת. ההפסד שלה עמד על 140.1 מיליון דולר לעומת 135 מיליון בתקופה הקודמת. קראודסטרייק פיתחה פתרון הגנת נקודות קצה עבור ארגונים, והיא מתחרה חזקה בתחום; שוויה מוערך ב-3.4 מיליארד דולר. למה אנחנו לא רואים יותר חברות שכאלה? הרי יש המוני המונים של סטארט-אפים בתחום האבטחה וכל העולם יודע אילו נזקים יכולים לגרום פושעי סייבר וחוליות האקינג ממשלתיות.
קל לחשוב שזה רק עניין של זמן, ושאחרי קראודסטרייק יגיעו עוד ועוד חברות לצלצל בפעמון הבורסאי. אבל בתחום הסייבר ישנה מגבלה מובנית, שאין בתחומים טכנולוגיים אחרים - ובגללה יש כל כך מעט חברות אבטחה שמונפקות, ולא ברור אם אי פעם ישתנה המצב.
ארגונים מתמודדים עם מספר עצום של איומי סייבר, שמגיעים ממספר גדול מאוד של אפיקי חדירה ושיטות חדירה. המגוון הזה מצריך מוצרים שונים ומגוונים, אותם קשה מאוד לפתח: ההאקרים פשוט זריזים יותר מכל חברה, ותמיד מוצאים עוד פרצות, עוד טריקים, עוד טכניקות ומבצעים שינויים בכלי התקיפה שלהם כדי להקשות על זיהוי. ולכן, צריכה כל חברת אבטחה לעבוד בשיא המהירות ולהקצות את כל משאביה לפיתוח פתרונות; מטבע הדברים, נוח יותר לפתח מוצר שמספק פתרון לסוג ספציפי של איום או וקטור חדירה. ולכן, קשה לבנות חברת סייבר שתהיה גדולה - הרי רובן מציעות פתרון בודד או אוסף פתרונות מוגבל.
הלקוחות לא אוהבים את המצב הזה; עליהם לקנות עשרות מוצרי אבטחה שונים מעשרות ספקים ויש כל הזמן עוד חברות ועוד מוצרים, מה שמסבך עניינים - אבל זהו כורח המציאות. כל עוד מתקשות חברות הסייבר לגדול בצורה משמעותית ולתפוס נתח שוק חוצה קטגוריות, יתקשו לצבור בסיס רחב דיו להנפקה. קראודסטרייק קמה ב-2011 וגייסה מאז 481 מיליון דולר ממשקיעים כאקסל וגוגל; המוצר שלה הלך ותפס תאוצה, התרחב לפלטפורמה בעלת אוסף פתרונות, ומתחרה במוצרי מקאפי, סימנטק וענקיות סייבר ותיקות אחרות.
ישנה עוד סיבה מובנית שמקשה על חברות סייבר להגיע לבורסה: פוטנציאל האקזיט. רוב הרכישות של סטארט-אפים כאלה הן רכישות טכנולוגיות, כלומר חברות שרוצות גישה חופשית לפיתוחים שלהם כדי לשפר את ההגנות הפנימיות או להרחיב את היצע השירותים. מותג האבטחה עצמו נוטה להיבלע בתוך הרוכשת, ובוודאי שלא להמשיך לחיות כחברה נפרדת ולהגיע להנפקה. לכן, לא פלא שיש כל כך מעט הנפקות חברות סייבר; עד כה, הונפקה רק חברת סייבר אמריקאית אחת השנה - Tufin Software, בהנפקה צנועה מאוד. בשנה שעברה הונפקו Carbon Black, Zscaler ו-Tenable, מעט מאוד ביחס לתחום כל כך לוהט ומבוקש.
קצרצרים
1. לפי סקר שערך אתר הביזנס אינסיידר בארה"ב, כ-40% מאוכלוסיית ארה"ב הבוגרת רוצה לראות את פייסבוק נענשת על פרשת קיימברידג' אנליטיקה, בעוד 15% מתנגדים לענישה וליתר אין עמדה בנושא או שאינם בטוחים. הסקר נערך במרץ בקרב 1,024 משיבים שמהווים מדגם אוכלוסיה מייצג, ותוצאותיו עולות בקנה אחד עם סקר דומה שערכה CNN באותו החודש. הענישה בדרך: פייסבוק תחטוף קנס של מיליארדי דולרים, תהיה חשופה לפיקוח חיצוני ויתכן שאפילו צוקרברג ייחשף לסנקציות אישיות (קנס, אף אחד לא יכניס אותו לכלא). האם זה מה שילמד את החברה לא לסחור בפרטיות שלנו? חלילה וחס; זה המודל שלה, והקנסות הם רק המחיר של עשיית עסקיה.
2. טוויטר משיקה תכונה למלחמה בהתנגדות לחיסונים: מעתה, כל משתמש שיחפש בשירותיה תוכן שקשור לכך, יקבל קישור ל-Vaccines.gov, אתר החיסונים הממשלתי של משרד הבריאות. כך יכולה החברה לסייע לסקרנים לקבל מידע מדעי, ענייני, מקצועי ורציני בדבר סכנות החיסונים אל מול סכנות ההימנעות מהם. בחירה נבונה, שגם לא מסבכת אותה פוליטית.
3. לא תאמינו מה קרה לכותבים של "משחקי הכס"; ספוילר - לפי חיפושי גוגל, הם הכותבים הכי גרועים בעולם. קהילת חובבי הסדרה ברדיט מאוד התאכזבה מהפרקים האחרונים. אולי לא היו אלימים דיים, אולי דמויות מצאו את מותן בצורה לא מפוארת מספיק לטעמם - אין לדעת, וכל מילה נוספת תקלקל למי שטרם צפה. יצאו הגולשים הזועמים והחלו לקשר תמונה של שני הכותבים - די.בי. ווייס ודיוויד בניוף - למונח החיפוש "כותבים גרועים". עד כדי כך, שכשמגגלים בארה"ב "כותבים גרועים" במנוע חיפוש התמונות של גוגל, צצה אותה תמונה. מחאה נאה, אבל במקום המוחים הייתי ממתין; יש עוד פרק אחד לסיום, והרבה דברים יכולים להשתנות.