צייד לבן, ציפור שחורה: כך הביס מלך המיגים את המטוס המהיר בעולם

שלום, כאן הקברניט; ב-3 ביוני 1986 יללו הצופרים בבסיס האווירי מונצ'גורסק שבמערב ברית המועצות; טייסי ונווטי קרב רצו אחוזי טירוף אל עבר ההאנגרים, רגליהם מותירות עקבות בשלג. הם טיפסו למטוסי קרב עצומים ונקשרו בכסאות, כשהצוות הטכני מבצע פעולות אחרונות לקראת משימה מיוחדת במינה. בינתיים, אלפי קילומטרים משם, נע לכיוונם מטוס אמריקאי בודד במהירות מסחררת של כשלושת אלפים קמ"ש. שני אנשי הצוות שלו שייטו בניחותא; הם ישבו ב-SR71, מטוס ריגול כה מהיר, שחמק עד כה מכל אויב אפשרי.  

הכי מהיר שבאוויר. SR71 בטיסה צילום: USAF

היום נדבר על מלחמה חשאית שנערכה מעל לברית המועצות בשנות השבעים והשמונים. השתתפו בה רק שני סוגי מטוסים, ותמיד במספרים בודדים. ואם לא די בכך, לא נורתה בה אפילו ירייה אחת ולא הופל בה אפילו מטוס אחד. עדיין, היה שם מאבק ענקים: בפינה אחת - הציפור השחורה, המטוס האמריקאי המפורסם שטס הכי מהר והכי גבוה בעולם, בעודו מצלם וסורק במכ"מ את הסודות הכי חשאיים של בריה"מ. ובפינה השנייה - המטוס היחיד בעולם שיכל להפיל אותו.

מטוסי "הציפור השחורה" על הקרקע צילום: lockheed martin

סיפורנו מתחיל שלושים שנה לפני כן, כשארצות הברית הבינה שבלי מטוסי ריגול מדהימים, אין לה סיכוי להתמודד עם האיום הגרעיני של ברית המועצות, ואם תחליט האחרונה לכבוש את אירופה העשירה, יגלה זאת הדוד סם באיחור גורלי. הפיתרון היה ה-U2, מטוס ריגול שעוצב לטיסה ממושכת בגובה עצום, היכן שלא יוכלו להגיע אליו מטוסי יירוט וטילים.

בנוי במיוחד לטיסה גבוהה. מטוס הביון U2 צילום: nyenyec

ב-1959, כופף הטיל את כנף המטוס: גארי פאוורס, טייס U2, נפגע מטיל ונטש מעל שטח סובייטי. הוא הוצג לראווה בטלוויזיה הרוסית, המוראל הלאומי האמריקאי קפץ באנג'י בלי חבל ומקבלי ההחלטות הבינו שלטוס נורא גבוה זה כנראה לא מספיק. כך פיתחו האנשים המבריקים בחברת לוקהיד את ה-SR71 המדהים, שהוסיף טריק חדש לקונספט הביטחון שבטיסה הגבוהה: מהירות כשל כדור רובה, והיכולת להתמיד בה לאורך זמן. לא רק מהיר היה; חתימת המכ"מ שלו היתה נמוכה יחסית בזווית חזיתית, והוא נשא מכשור לוחמה אלקטרונית שהקשה על מכ"מים להנחות אליו חימוש.

כשנכנס לשירות ב-1964, הבינו הסובייטים שחוקי המשחק השתנו: האמריקאים יכלו להציץ להם כמה שרצו, ולהם נותר רק לשגר המוני טילי נ"מ ולקוות לטוב.

כה מהיר, שהיה בלתי פגיע

מטוסי היירוט של ברית המועצות לא הועילו; עד שהוזנקו והגיעו לאזור הפעולה, הציפור השחורה כבר היתה במחוז השכן, לפעמים במדינה השכנה. גם טילי הנ"מ לא עשו הרבה. על הנייר, הם נעו מהר יותר מהמטוס האמריקאי. אבל מה? הוא טס כה גבוה, שכשהגיע הטיל לקרבת מטרתו כבר נע אינרטית, כשהדלק אזל לו מזמן. ואז, יכלו הטייסים האמריקאים לתת קצת גז, הגה קצת שמאלה, ולברוח בקלות. המטוס טס כמו על צ'יטים.

מטוס SR71 מתדלק באוויר צילום: USAF

ב-1970 נכנס לשירות חיל האוויר האדום מטוס חשוב מאוד, המיג 25. בדומה לציפור השחורה, יכל גם הוא להגיע למאך 3, ולשגר טילים מונחי מכ"מ. ואולם, לא יכל להשיג את יריבו האמריקאי; המיג 25 פותח במקור לציד מפציצים על-קוליים, מטרות מאוד גדולות שנראות היטב במכ"מ. כל מערכות הנשק שלו הותאמו לכך - בעוד הציפור השחורה היה ארוך ודק, וטילי ה-R40 שלו לא יכלו לפגוע בו.

מיג 25, תחת כנפיו ארבעה טילי R40 צילום: מפינטרסט

אם לא די בכך, המיג כלל לא יכל לרדוף אחר הקסם השחור; הוא יכל להתמיד במהירות השיא שלו רק זמן קצר ביותר, לפני שמנועיו יפקעו כערמונים - בעוד ה-SR71 המשיך קדימה במלוא הסילון. מה היה כל כל חשוב במיג 25? ובכן, בלעדיו, יכול להיות שה-F15 לא היה בא לעולם (סיפור אחר, שאתם מוזמנים לקרוא).

עשר שנים תמימות המשיכו מטוסי הציפור השחורה לגהץ את כל העולם, בעוד חיישניהם חושפים עוד ועוד מסודותיה של בריה"מ. דמיינו את הזעם והתסכול של טייס קרב סובייטי שאוהב את מולדתו, כשמטוס ריגול ששלח אויבו עובר לו מעל לראש.

מיג 25 והציפור השחורה צילום: cavek

ואז, ב-1981, נכנס לשירות הפיתרון. קראו לו מיג 31, וחיצונית הוא נראה כמעט זהה למיג 25. אבל מבפנים, היתה זו מכונת מלחמה שונה לחלוטין. מכונה שיודעת לצוד מטוסים מהירים כקליעים. היו לו שני אנשי צוות, ויכולות אוטומציה מדהימות, בליבן מערכת בשם זסלאן - מכ"מ שיודע לחלק מטרות למטוסים אחרים ואף להשתלט על מערכות בקרת האש שלהם.

מיג 31, התשובה ל-SR71 צילום: mil.ru

זסלאן ידעה לעקוב אחר 10 מטרות בו זמנית, לטווח של 200 ק"מ, כשמערכת אחרת מזהירה איזו מטרה היא הכי מסוכנת - בעלת גובה, נתיב ומאפיינים שמראים שהיא בדרך אליך.

זה היה המטוס הראשון שיכל לתקוף כמה מטרות בו זמנית. טייס הניסוי ולדימיר קונדאורוב סיפר במסגרת פרויקט "כנפי רוסיה" של הבמאי פיטר יוסטינוב: "טסתי בתרגיל ירי, בו ידעתי שישנן ארבע מטרות שעלינו לחסל. אבל לא ראיתי דבר אז פשוט נהניתי מהנוף, וסמכתי על הנווט שמאחורה שיעשה מה שצריך. הסתובבתי אליו ושאלתי קומרד, איך העבודה? והוא ענה 'איזו עבודה? אני סתם יושב פה כמוך, זסלאן עושה הכל בעצמה'". לדבריו, המטוס הביא את צוותו לטווח ויכולת ירי, וקונדאורוב עצמו רק לחץ על ההדק ארבע פעמים ופגע בכל המטרות.

מיג 31 באוויר צילום: mil.ru

המיג הזה נולד כדי להוות חומה מעופפת בגבול הצפוני של ברית המועצות; החוג הארקטי לא איפשר פריסה של מערך מכ"מים נרחב, או פיזור בסיסים עם מטוסי קרב רגילים, והרוסים רצו מטוס עם טווח ארוך מאוד, שיוכל לשהות זמן רב באוויר ולחסל כל מפציץ ומטוס ריגול שיעזו להתקרב לשטח הסובייטי. כן, גם את הציפור השחורה.

בתחילת שנות השמונים ארעו מפגשים אקראיים בין הצייד הסובייטי והציפור השחורה; צוותי המיגים זיהו את המטוס המהיר, אך תמיד בטווח רחוק מדי, ולא הספיקו ליירטו. במקרה אחד בינואר 1986 הצליח צוות מיג לנעול טיל על ה-SR71 מטווח של 120 ק"מ ובגובה של כ-52,000 רגל. הטייס, מיכאיל מיאגקי, ממש ליטף באצבעו את ההדק - אך מטוס הביון לא נכנס לשטח סובייטי ולפיכך לא התקבל אישור לירות.

מימין: טייס מיג 31 רוסי באוויר, טייס SR71 אמריקאי באוויר צילום: mil.ru USAF

צוות מטוס הביון נדהם; נעילות הוא רגיל לראות, אך לא ממטוס, כמעט באותם גובה ומהירות. כששב לבסיס, קמטו הגנרלים את המצח: אם יכולים הסובייטים להפיל את כלי הריגול הכי טוב של ארה"ב, מה ימנע מפיאסקו גארי פאוורס מלחזור על עצמו? בתגובה, הוחלט להימנע מלטוס באזורים בהם יכול להימצא המיג החדש, ולהמשיך לרגל במקומות אחרים.

הסובייטים, בחוכמתם, קלטו שזה מה שקרה. האמריקאים מפחדים על המטוסים שלהם? אין בעיה; ברית המועצות תיתן להם סיבה אמיתית לפחד. וכאן אנו מגיעים לבסיס מונצ'גורסק שסמוך לשבדיה, לאותו יום בו החל סיפורנו, ולטייסים שממתינים במיגים שלהם.

מיג 31 ממריא צילום: mil.ru

חיל האוויר האדום המתין לגילוי הציפור השחורה התורנית, ומטוסי המיג 31 היו אמורים להמריא בדיוק 16 דקות לאחר מכן, כדי להיות בגובה הנכון, בכיוון הנכון, ולא להופיע על המכ"מ האמריקאי או השבדי מוקדם מדי. הרעיון היה לתת לצוות מטוס הריגול לחשוב שהכל יקרה כרגיל; אין שום מלכודת, טוסו קז'ואל, עוד יום במשרד.

מעל לים ברנץ גילה צוות הציפור השחורה שהוא נעול בידי מטוס קרב והאיץ למאך 3.5, מהירות בה אף מטוס אחר לא יכל להתמיד. המיג הנועל לא האיץ בעקבותיו - רק העביר את הנעילה אל מיג אחר, שטס במרחק רב ממנו, בהמשך נתיב הטרף. כשברחה הציפור השחורה גם הפעם, העביר את הנעילה למיג שלישי וכן הלאה. כמו לביאות בסוואנה שמתמקמות בנתיב בריחה של תאו כך שאחת רעננה תוכל להמשיך במרדף כשרעתה תשה.

מיג 31 נושא טילי R33 תחת גופו צילום:theboresight

כל מה שעשו טייסי ה-SR71 לא הועיל; הם היו נתונים לחסדי הרוסים. המיג האחרון כבר הגיע כל כך קרוב לציפור השחורה, שראה את שובל האדים שלו בעין ולא רק במכ"מ. האמריקאים קיפלו את הזנב וברחו, והמסר הסובייטי עבר, חזר וברור: אנחנו יכולים להפיל את מטוסי הריגול שלכם אם יתחשק לנו. חבל עליהם, וחבל להסלים את המתח הבין גושי.

הציפור השחורה וטייסיו

מטוסי הציפור השחורה המשיכו לטוס ולצלם מדינות שונות בעולם, אך לא הגיעו שוב קרוב מדי לגבול רוסיה, במיוחד לא בצפון מערב המדינה. המטוס הזה אמנם לא הופל מאש אויב עד שקורקע ב-1998, אך בהחלט לא ניתן לטעון שמעולם לא נוצח. בנוסף, היה זה מטוס מורכב מאין כמותו, והמורכבות הזו סיכנה חיים: 12 מ-32 המטוסים שנבנו התרסקו בתאונות שונות, כשכמעט כולן ארעו בין 1966 ל-1972. אני בטוח שלא מעט אנשים נשמו לרווחה כשקורקע, ולא רק במדינות שעוינות לארה"ב.

בשנים האחרונות נודע שלוקהיד מרטין עובדת על ציפור עוד-יותר-שחורה, מטוס ביון שיוכל לטוס במאך 6. במקביל, עובדת רוסיה על שדרוג המיג 31, ועד תכנון מחליף עבורו שיוכל להגיע אף הוא למהירות קיצונית. המלחמות החשאיות שינו פניהן, ולא בטוח שהמטוסים הללו יפגשו באוויר בכלל. אם כן, כולי תקווה שזה יסתיים כמו בפעם הקודמת - ללא אבדות בנפש של צוותי אוויר. טיסה נעימה!