פרשנות
פייק ניוז בישראל: האם קמפיין "הדיל הדרוזי" הוא הצלחה או כישלון?
ביממה האחרונה הופץ ברשת הישראלית קמפיין פייק ניוז שנועד להתסיס את הציבור לקראת המחאה נגד חוק הלאום. איך ניתן לדעת שזה זיוף, על מי תוכנן להשפיע ואיך תוכלו לזהות הונאות כאלה בעתיד?
הפידים בפייסבוק וטוויטר רעשו וגעשו ביממה האחרונה: צילום מסך של התכתבות ווטסאפ, בה תואר "דיל" בין גורמים במפלגת העבודה, עורר זעם ופליאה. הצילום הציג שיתוף פעולה שמטרתו להתסיס את השטח מימין ומשמאל, לקראת מהלכי מחאה נרחבים נגד חוק הלאום - וחשף תמיכה של ההנהגה הדרוזית בהתנגדות לחוק בתמורה לקידום פוליטי.
- הפרלמנט הבריטי: פייק ניוז - סכנה לדמוקרטיה, פייסבוק אשמה
- גיא רוזן: "הפייק ניוז של בחירות 2016 בפייסבוק - לא יחזרו"
- נלחמת בפייק ניוז? טוויטר הקפיאה כ-70 מיליון חשבונות בחודשיים
את הפוסט הפיצו גורמי ימין שונים, כנראה במטרה להדליק את האלקטורט שלהם ובתוך כך, לזרוע ספקות בקרב תומכי שמאל. לו היה צילום המסך מציג שיחה אמיתית, יתכן שהיה מקום לספקות; דילים פוליטיים אמנם נסגרים בכל יום בין מפלגות ושחקנים אחרים - אך הכל נעשה במחשכי הכנסת ושולחנות מבודדים במסעדות יוקרה. קצת מטריד לראות דברים כאלה בפיד. ואולם, השיחה ככל הנראה מזויפת ביותר - מה שמספק הצצה אקטואלית לעניין מטריד בהרבה: פייק ניוז כחול לבן.
כן, התופעה שמדאיגה את ארה"ב, בריטניה ומדינות רבות בגוש האירופי קיימת גם אצלנו במידל איסט. הבה נפרק את קמפיין הפייק ניוז הנוכחי ונראה איך נבנה, כיצד ניתן לזהות כאלה בעתיד ונגלה האם חשיפתו מהווה כישלון של המפיץ - או דווקא הצלחה לא צפויה.
ישנם כמה עקרונות בסיסיים לבניית קמפיין פייק ניוז:
פשטות המסר. תוכן תעמולה צריך להיות נגיש וישיר, בלי מונחים טכניים שמשמעותם אינה ברורה לכל קורא, בלי רמזים דקים. המסר נועד להצית נטייה קונספירטיבית שיש לכל אדם - הנחה שיש דברים שלא מספרים לו, נעשים מאחורי הקלעים ונועדו להשפיע עליו. ולכן, יישא המסר אופי שמאשש חשדות, וכך מעורר תגובה רגשית בקלות. אפשר לראות זאת במשפט "עוד יירשם בהיסטוריה שחזרנו לשלטון על חשבון הדרוזים!"; הוא נועד לפנות גם לתומכי ימין שחוששים ממהלכי גורמי השמאל, וגם לציבור הדרוזי, שכמו כל קבוצה באוכלוסיה - שואף להימנע מניצול בידי שחקנים פוליטיים חזקים.
אמינות המקור. הדיווח הראשון על "השיחה" יצא מחשבונו של פעיל ימין בשם נידאל איברהים, אשר מרבה לפרסם תוכן לגיטימי שתומך במדיניות הממשלה הנוכחית. הוא הופץ כמקושר לאיש הימין אסף יצחקי (שחשבונו בפייסבוק אינו מציג פומבית כל מידע אודותיו). על פניו, מפיץ לגיטימי - שלא ברור מאין קיבל את ההודעה האמורה. ניתן, עקרונית, לפברק אותה בפוטושופ בעבודה של פחות מחצי שעה. אך קהל שרעב למסרים כאלה לא ימהר להטיל ספק. השימוש בעיצוב של ווטסאפ הוא נגיש וקל לזיהוי, מה שדווקא משפר את האותנטיות. המקור נראה אמין לחלוטין לקהל היעד: אדם מן היישוב שחושף מידע מטריד. ואולם, ההודעה לא עמדה במבחן; היא הציגה שמות ספציפיים - דבר שקל לחפש, להציג ולהפריך: מפלגת העבודה מסרה שאין לה פעילים בשמות שצוינו בטקסט.
רלוונטיות והתאמה לקווים קיימים. קמפיין פייק ניוז יכול לשאת אופי מתמשך, כשהוא חושף יותר ויותר פרטים על פרשה זו או אחרת - כדי ליצור התססה רציפה והנעה לפעולה; קחו למשל את הקמפיין הרוסי שטפטף לציבור הימני בארה"ב שמהגרים מאיימים על שלומו, מה שלפי הערכות עודד תמיכה בדונלד טראמפ בבחירות 2016. אבל במקרה הזה, יש לנו מסר נקודתי שמחובר לעוגן אקטואלי בודד: פעילות המחאה נגד חוק הלאום, שמתוכננת לתקופה הקרובה. הנושא טעון ויושב היטב בכותרות, ולכן יהיה קל לקהל להתחבר אליו ולפעול. המסר עצמו מתחבר לחשדות קיימים שמחזיק קהל היעד: שיתוף פעולה בין מפלגות השמאל שנועד להחליש ולהפיל את הממשלה המכהנת דרך מחאה ציבורית נרחבת ולא דרך הבחירות.
מעגל תמיכה. קמפיין פייק ניוז תלוי בנכונות של הנמענים להפיץ אותו. לו היה עולה באיזה פורום נידח או עמוד דל-עוקבים, מצב טוב שהיה נשאר שם. אך הקמפיין הופץ בערוצים תומכים גדולים ופעילים, למשל העמוד של יואב אליאסי ("הצל"); מי שהציץ בו פעם, ראה את אלפי גילויי השנאה שמפרסמים עוקביו. אליאסי עצמו, אגב, נזהר שלא לפרסם תוכן קיצוני מדי ורק מאכיל את העוקבים בתוכן שהם אוהבים: "חמור ביותר וחובה לפרסם!", כתב אליאסי בפוסט שהציג את ההודעה. "תראו מה זה שמאל ציוני עלק! הם ישרפו את המדינה שהם טוענים שהם אוהבים רק כדי להוריד את הימין. אז מה ההבדל ביניהם לבין החמאס?". הפוסט שלפנינו הופץ בקרב מעגלים פעילים ומפרגנים, שמיהרו לשתף אותו, בצירוף מסרים דומים. מהלך ההפצה הוא הצלחה גדולה: הסיפור הגיע לסדר היום הציבורי, תוך שעות ספורות משיגורו.
כמה קשה לזהות שמדובר בזיוף?
אם זה היום הראשון שלכם בפוליטיקה הישראלית והשבוע הראשון שלכם באינטרנט, אז אולי יש פה אתגרצ'יק; אך כל גולש ביקורתי יראה שהתוכן מופרך: השפה מאולצת כך שתיראה כ"דיבור של שמאלנים"; ה"מזימה" עולה בצורה פשטנית ושקופה מדי, לרבות פרטים שהם רגישים מכדי להיכלל בהתכתבות ארעית; הנוסח ילדותי ודומה יותר לשל תיכוניסטים שמארגנים חרם מאשר לשל פוליטיקאים מנוסים; ואפילו שם הקבוצה כולל טעות הקלדה קטנה, לא משהו שמצופה לראות בערוץ חשאי אמיתי.
המקרה שלפנינו גם מראה עד כמה קשה לזהות תוכן מזויף באמצעות כלי תוכנה; פייסבוק, טוויטר ודומותיהן לא יכלו לדעת שיש כאן מהלך דיסאינפורמציה רק מקריאת הטקסט - מבלי לנתח רגישויות בפוליטיקה הישראלית, סגנונות כתיבה, הצלבה עם אירועים רלוונטיים כהפגנה נגד חוק הלאום וניתוח מעמיק של היסטוריית השימוש של כל אחד מהמפיצים והמשתפים. למעשה, לפייסבוק יש מדיניות לפיה אנשים שמפיצים פייק ניוז עושים זאת משום שהוטעו ולא בכוונת זדון; עד כדי כך, שמארק צוקרברג עצמו אמר לאחרונה בראיון שלא יצנזר מפיצי הכחשת שואה מסיבה זו. ואולם, ישראלים רבים שקראו את תוכן ההודעה מיהרו לראות שמדובר בזיוף - דבר שאלגוריתמים לא יודעים לעשות כיום.
האם כשל הקמפיין?
התשובה המצערת היא לא; הקהל שלו חיכה למסר כזה, והוא כל כך מאמין בצדקת דרכו שלא יטרח להציב פילטרים ביקורתיים על התוכן. לא קשה לדמיין מצב בו פעיל אחד יגיד לחבריו "שמעתם? אומרים שזה מזויף, שלא השמאלנים כתבו את זה", ונענה בביטול: "עזוב אותך, אלה שונאים את ישראל. חסר לך שאתה לא בא להפגין". ואילו הקהל הלעומתי - תומכי שמאל שמפיץ הפייק ניוז רצה לערער? המסר הספציפי הזה לא נועד לשנות את דעתם כבמטה קסמים; ברור לו שמדובר במבצע ממושך. מבצע כזה יכול לכלול עוד הרבה מסרים כאלה, אמינים יותר ואמינים פחות - שאם יגיעו במסה קריטית, יגרמו לקוראים לחשוב שאולי - אולי יש משהו בטענות המוצגות; הן לא יתכן שכל המסרים כולם הם פייק.
וזו הסכנה הגדולה ביותר של פייק ניוז: הקלות הבלתי נסבלת בה ניתן לסנתז מסה קריטית. במדינה כמו ישראל צריך רק עשרה חשבונות שמפיצים, מאה גולשים שמשתפים, אלף שמשתכנעים ומפיצים הלאה ופרסטו - יש תחושה של "כולם מדברים על זה".
וכאן נכנסת לתמונה אחריות צרכני התוכן - הקוראים; אם תדעו להטיל ספק בכל מסר שנשמע לכם כאילו נתפר בצורה טבעית מדי לתפיסותיכם, אם תדעו לקשור אותו לסוגיות אקטואליות ולאינטרסים של גורמי כוח - אף אחד לא יפיל אתכם בפייק.