7 דרכים לחבר את העולם ה-3

להביא את הרשת לכל כפר נידח איור: ערן מנדל

 

1. לוויינים

ריצ'רד ברנסון ואלון מאסק נחשבים לשניים מהיזמים המקוריים (והעשירים) בעולם כיום. לכן היתה זו הפתעה כשהשניים הכריזו, בנפרד ובהפרש של ימים בודדים, בדיוק על אותו צעד: הקמת רשתות שיורכבו ממאות לוויינים בגובה נמוך במטרה לחבר בתוך עשור את העולם כולו לרשת, במהירויות גבוהות ובמחירים שווים לכל נפש. שני הפרויקטים אמורים לעלות סכומים אסטרונומיים, אך נראה שהם לא מתקשים להשיג את הכסף: SpaceX של מאסק גייסה מיליארד דולר, רובם מגוגל; קוואלקום משקיעה במיזם של ברנסון, שכבר אמר שאין מקום לשתי רשתות נפרדות והציע למאסק להצטרף אליו.

מאסק. ראש בראש מול ברנסן צילום: וויקיפדיה

2. בלוני הליום

פרויקט Loon של גוגל אולי נראה כמו עוד גחמה יצירתית מדי, אבל בחברה כמובן חושבים אחרת: מאז חשיפת הפרויקט, לפני כשנה וחצי, עורכת גוגל ניסויים בבלוני ההליום שיכולים להתחבר לאנטנות מקומיות ולכסות שטח של עשרות קמ"ר. בהמשך היא מתכוונת להקים מפעל שידאג לייצור בלונים קבוע, ולכסות את העולם השלישי והמערבי כאחד. בתערוכת המובייל בברצלונה השבוע הודיעה גוגל כי תחל בהפעלת הפרויקט עוד השנה.

Loon. בתכנון עוד השנה צילום: Andrea Swenson Dunlap

3. מטוסים ללא טייס

התחרות בין גוגל ופייסבוק הגיעה בשנה שחלפה לשמים: השתיים קנו חברות מזל"טים המסוגלים לשהות באוויר במשך שנים בעזרת לוחות סולאריים, בגובה של 20 ק"מ — מעל לסערות ולעננים. בעזרת ציוד תקשורת בסיסי המזל"טים יוכלו לא רק לספק מידע על מזג אוויר ומפגעי תחבורה, אלא גם לכסות שטח שגדול פי כמה וכמה מזה של אנטנת סלולר, ללא תחזוקה יקרה.

4. אוטובוסים

בכפרים נידחים רבים הקשר העיקרי לעולם הוא קו האוטובוס המקומי העובר פעם ביום. בהודו כמה ממשלים מקומיים וחברות מסחריות מחברים את האוטובוסים עצמם לאינטרנט, בעזרת אנטנות WiFi ולוויין. כאשר האוטובוסים הייעודיים חונים, התושבים יכולים להתחבר לרשת דרכם, ולהוריד למחשב של הספרייה או המתנ"ס כתבות חדשותיות או ערכי ויקיפדיה.

5. רשתות מאולתרות

גם תושבים בעולם השלישי שיכולים טכנית להתחבר לאינטרנט סובלים לעתים קרובות מהעלויות הגבוהות, מהתשתיות הבעייתיות ולעתים גם מצנזורה. רבים פותרים את הבעיה בעזרת רשתות פיראטיות ומזדמנות: הם משתמשים כאנטנות בנתבי WiFi שעברו התאמה לכך, מציבים אותם על גגות בניינים ומתחברים זה לזה. באפגניסטן צעירים מקומיים אף נוהגים להשתמש בפסולת מתכת כדי ליצור מעין צלחות לוויין מאולתרות, המאפשרות לנתבים להגיע לטווח קליטה של עשרות ואף מאות מטרים.

ככה מתחברים לרשת באפגניסטן

6. אנטנות ניידות

לא חסרות בעיות תשתית באפריקה, בדמות היעדר כבישים, חשמל ואפילו מים זורמים. ואולם, תשתית אינטרנט סלולרי רחוקה מלהיות מותרות גם באזורים אלה: היא מאפשרת לחקלאים לדעת באיזה מחיר למכור את תוצרתם, ומסייעת להתפתחות מיקרו־בנקאות. חברות מקומיות ובינלאומיות נעזרות באנטנות סלולר ניידות שניתן להעביר מכפר לכפר בשעת הצורך, יחד עם לוחות סולאריים וטורבינות רוח לאספקת חשמל מקומית, שאינה תלויה בחיבור קבוע. כיום יש למעלה ממיליון אנטנות ותחנות ממסר סולאריות מסוג זה באפריקה ובשאר העולם.

7. סיבים אופטיים

נכון לעכשיו סיבים אופטיים הם פתרון תקשורת יקר יחסית השמור למערב, ורוב המאמצים לחבר פיזית את אפריקה לרשת פיזית התמקדו בערי החוף שאליהן ניתן למתוח כבלים תת־ימיים. ואולם, בסוף 2013 הודיעה גוגל כי פייבר, פרויקט הסיבים שלה, יגיע גם לאפריקה (תחת השם לינק). היא התחילה את המיזם בבירת אוגנדה קמפלה, שתושביה אמנם יכולים להתחבר לרשת, אך סובלים מגלישה אטית ולא יעילה שפוגעת ביכולתה להפוך לכלי שימושי באמת. לדברי גוגל, היא תספק להם אינטרנט מהיר פי 100 מהזמין כיום.

קמפלה. האינטרנט המהיר בדרך צילום: cc by weesam