דו"ח טכנולוגי
מאיימים עליך באונס? גברת, אנחנו טוויטר ולא אכפת לנו
הנהלת הרשת החברתית לא פועלת להגנה על משתמשות שזוכות לאיומי תקיפה מינית, התוכנית לצנזורת פורנו בבריטניה היא תירוץ לחסימת אתרי שיתוף קבצים, דייטינג ומשחקים, ארגונים לא רוצים לעבוד עם חברות אמריקאיות בגלל PRISM ועבריין מין חושף את עצמו בגלל וירוס
אונס ב-140 תווים
טוויטר מצאה עצמה בבלאגן יח"צ בסוף השבוע שעבר, כשהתברר שהנהלת החברה הכניסה לפיד ציוצים מטעם משתמשיה, שכלל לא נכתבו על ידם. עכשיו נחשפת שערוריה נוספת שמאיימת על תדמיתה החיובית למדי של הרשת החברתית.
הבעיה הפעם נובעת התנהלותם של חזירים שובניסטים בשירות, ברובם המוחלט ממין זכר, שנשים חזקות מפחידות אותם. השיטה שלהם היא, לעתים קרובות, לאיים באונס או לאחל אונס למי שנשמעת להם קצת יותר מדי דעתנית. אונס, חשים החזירים, יחזיר את האשה למקומה הראוי בתפיסת עולמם: שק בשר לשימושו המושכל של הגבר הקרוב.
מאיימים עליך? מפחדת? זו לא בעיה של טוויטר צילום: shutterstock ספציפית, המטרה הפעם היתה קרוליין קריאדו-פרז, פעילה בריטית שהובילה קמפיין ציבורי מצליח לשינוי השטרות בממלכה ולהעלתה של אשה ראשונה שאיננה המלכה על השטרות - הסופרת ג'יין אוסטין, שעל הספרים שלה התבסס, בין השאר, רב המכר המצליח Pride and Prejudice and Zombies. בכך טירפדה קריאדו-פרז את נסיונות הבנק של אנגליה לשים עוד גבר על השטרות, ספציפית ווינסטון צ'רצ'יל.
התוצאה היתה גל של איחולי אונס ואיומי אונס בפועל כלפי קריאדו-פרז בטוויטר; היא דיווחה למשטרה על כ-50 איומים מדי שעה במשך 12 שעות. טוויטר התבקשה להסביר למה היא לא עושה שום דבר בנידון ולמה בעצם אין בגרסת האנדרואיד שלה כפתור, כמו שיש בפייסבוק, שמאפשר להתלונן על ציוץ.
חברת הפרלמנט של קריאדו-פרז גם היא הצטרפה להתקפה על טוויטר. התגובה של טוויטר לזעם הציבורי היתה קלושה למדי: המנהל שלה בבריטניה אמר שהחברה לוקחת את הנושא ברצינות ושהיא תשעה חשבונות של משתמשים שעברו על כללי השימוש שלה - ברגע שמישהו ידווח עליהם. כנראה שזה לא יספיק. מן הראוי שרשת חברתית - כל רשת חברתית - תגן על משתמשיה מפני תופעות חברתיות שליליות שמהגרות מהעולם האמיתי לווירטואלי, בראשן איומי אונס.
זה אף פעם לא נגמר בפורנו
דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, הודיע לפני כשבוע על תכנית המלחמה בפורנו ברשת הבריטית, שכוללת סינון אתרים ברמת ספק הרשת. וכפי שניתן היה לחשוד – צנזורה אף פעם לא עוצרת – סינון פורנו הוא רק קצה הקרחון.
ספקית הרשת TalkTalk הציגה את המסך שהיא עתידה להציג למשתמשיה, אם התכנית של קמרון תכנס לפעולה. כברירת מחדל, התוכנה תחסום פורנו – אבל אתרי פורנו מופיעים רק בקטגוריה הרביעית מהסוף. ברירת המחדל של התוכנה היא גם לחסום אתרי דייטינג, תוכן שקשור לאלכוהול, טבק וסמים, אתרים לשיתוף קבצים (וכפי שמציין TorrentFreak, גם אתרים שמתייחסים לנושא שיתוף הקבצים), אתרי הימורים, אתרי משחקי אונליין, אתרי מדיה חברתית (קמרון ראוי לשבח בלתי מסויג כאן – סביר בהחלט שאתרים אלה מדרדרים את המוסר החברתי הרבה יותר מפורנו), אתרים שעוסקים בהתאבדות ופגיעה עצמית ואתרים על נשק ואלימות.
פורנו הוא התירוץ הקבוע לצנזור הגלישה שלכם צילום: שאטרסטוק
וואו. פחות או יותר כל מה שנשאר הם האתרים של דיסני - אם כי יש לציין שדימוי גוף האישה שהם מקדמים בהחלט עשוי לעודד פגיעה עצמית. אתרים שעוסקים בנשק ואלימות? חצי מאתרי התקשורת יפלו תחת הגרזן אם יאכפו את הקטגוריה הזו כיאות. אתרי דייטינג? מה נסגר? ואני אפילו לא מדבר על הניסיון של חברות התוכן לדחוף כאן את המאבק שלהן בגניבת תוכן תוך התחזות למאבק בפורנוגרפיה.
אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב: כשהממשלה מנסה להתערב בגישה שלכם למידע, זה אף פעם לא נגמר בפורנו. פורנו הוא רק התירוץ, מעטה חסוד לאונס של המוח שלכם. למרבה השמחה, ספקיות הרשת הקטנות של בריטניה מיהרו להודיע שהן לא תצייתנה להנחיה הממשלתית: "סליחה", אמרה אחת מהן, "מי שרוצה רשת מצונזרת מתבקש לעבור לספקית אחרת, או לצפון קוריאה". יפה מאוד.
עד כמה בגדו בכם חברות הרשת האמריקאיות?
פרשת ה-NSA לא שוככת: גורמים בחברות הרשת האמריקאיות מדווחים על מנהג מטונף חדש של מדינת המעקב: על פי הדיווחים, פעם אחר פעם מנסה הממשלה הפדרלית לקבל מחברות הרשת את הסיסמאות של משתמשיהן - ואת האמצעים לפצח את הסיסמאות הללו.
מאחר והממשלה כבר יכולה לקבל את כל המידע שלך על ידי צו של בית משפט סודי ובלתי מפוקח, מותר לתהות למה בעצם היא זקוקה לסיסמה שלך. התשובה הלא סימפטית היא שהשתלטות על הסיסמה שלך מאפשרת לה להשתלט על החשבון שלך ולבצע בעצם גניבת זהות. כיף.
יש לנו את המידע שלו, אבל אנחנו צריכים גם את הסיסמה צילום: shutterstock
חלק מחברות הרשת שדיברו בחסות אנונימיות הודו שהן מצייתות לבקשות, אם כי בדרך כלל הן נלחמות בהן. גוגל, יאהו ומיקרוסופט הכחישו חד וחלק שהן צייתו לדרישות להעביר את סיסמאות המשתמשים, אם כי הן סירבו לענות על השאלה האם הן קיבלו בקשות כאלה. המשמעות הסבירה, אחרי החודשיים האחרונים, הן שהן קיבלו בקשות כאלה אבל נאסר עליהן לדבר על כך.
אפל, פייסבוק, AOL ושורה של ספקיות רשת סירבו להגיב על השאלה בכלל. הנחת היסוד צריכה להיות שהן מכרו את המידע שלכם לממשלה בנזיד עדשים.
ראי עכור
זוכרים את הטבח בבוסטון באפריל, שהכניס את ארה"ב להיסטריה שלא נראתה מאז הטבח של ה-11 בספטמבר? אז בתוך כל הבלאגן, השתולל אתר Reddit והפיץ תמונות של אנשים שלטענתו היו חשודים בפיגוע. הם לא היו.
הבעיה היא פחות רדיט; מספר המשתמשים שלו אינו גבוה דיו כדי להזיק. הבעיה היא התקשורת בעידן האינטרנט. שורה של כלי תקשורת מיהרו להפיץ את העלק-דיווחים של רדיט הלאה, בדרך כלל תוך אמירה מתחסדת שהם לא עומדים מאחורי הדיווח. מבזק: אם אתה לא עומד מאחורי הדיווח, אל תדווח.
זירת הפיגוע במרתון בוסטון צילום: בלומברג
אבל כלי התקשורת נמצאים בבעיה שהח"מ עמד עליה כבר ב-2004: עד העידן הדיגיטלי, אי אפשר היה לדעת במדויק כמה אנשים קוראים אותך. בעידן הנוכחי, אפשר לדעת בדיוק כמה אתה שווה. רואים כמה לייקים קיבלת, כמה ציוצים מחדש, ובמערכת רואים גם את המספר המדויק של הכניסות לידיעה עצמה. התוצאה היא לחץ חסר תקדים על העיתונאי לפרסם ידיעות פופולריות, גם אם הן מפוקפקות - ולו משום שהיריב העלה אותן. אם הידיעה על ביגפוט לא מופיעה אצלך אבל כן מופיעה באתר המתחרה, אז אתה מאבד קוראים. כשרדיט מעלה ידיעה על זיהוי מחבל, הלחץ על כלי התקשורת להצטרף לחגיגה, ובכך להעניק תהודה מסיבית לתיאוריית קונספירציה, הוא עצום.
בפרשת בוסטון, העיתונות לא עמדה בלחץ. אם הכישלון הזה לא ילווה בעריפת ראשים, יש להניח שהוא יחזור על עצמו - עד שהוא יהפוך לתקן החדש. ואת זה צריך לעצור.
קצרצרים
1. החברות האמריקאיות מתחילות לשלם את מחיר שיתוף הפעולה עם תכנית המעקב של ממשלת ארה"ב, PRISM: כ-10% מהחברות הזרות שהיו אמורות להתקשר בחוזה עם חברות ענן אמריקאיות אמרו כי הן ביטלו את החוזים הללו. עוד כ-56% מהחברות שנשאלו אמרו שסביר פחות שהן תשתמשנה בשירותי ענן אמריקאיים. יפה. רק ככה הם יבינו. איך אמר בשעתו הגנרל בארקר? צריך להכות אותן במקום שכואב להן באמת, הכיס. לא במקרה, גוגל, מיקרוסופט והשאר - ששיתפו פעולה בעליצות עם פריזם לאורך השנים - נזעקות עכשיו ודורשות לחשוף את הפרטים. יש להן ביזנס לנהל.
ריגול הוא חלק מהעסקה? אז לא תודה, נוותר צילום: Shutterstock
2. חברת הנוכלות שיש לה עסק צדדי בפיתוח משחקים, זינגה - ואת חלק מהמשחקים שלה היא גנבה - שרדה במאמץ רב עוד רבעון. המשתמשים לא התרשמו והחברה איבדה רבע מהם ברבעון האחרון. המשקיעים לא התרשמו גם הם, אפילו לא מהחלפת המנכ"ל, ולמרות שהחברה עמדה ביעדים שלה, המניה צנחה ב-13%. עם קצת מאמץ, המדור מקווה שבסוף שנת 2013 החברה לא תהיה איתנו יותר.
3. פינטרסט, אתר שיתוף התמונות, מצטרף גם הוא לשורה של חברות חיוביות ומודיע שגם הוא יאכוף מעתה את עקרון ה-do not track. קרי, אם הדפדפן שלך מודיע לאתר שהוא לא רוצה שהוא יאסוף עליך מידע, הנהלת פינטרסט מתחייבת שלא לעשות זאת. במקביל, כמובן, היא הודיעה שאם אתה לא מודיע על כך שאתה לא יעד איסוף, היא תאסוף עליך הרבה יותר חומר מבעבר.
4. ולקינוח, פינת הפושע הטמבל: ג'יי מתיו ריילי מווירג'יניה נפל קורבן לסוג דוחה במיוחד של נוזקה. מדובר בתוכנה זדונית שמשתלטת על המחשב וחוסמת גישה אליו, מציגה הודעה למשתמש שיש לו על המחשב פורנו פדופילי ושעד שלא ישלם למפעיליה סכום כסף מכובד, לא ישוחרר המחשב. לריילי היה מספיק שכל להבין שמדובר בנוזקה ובניסיון סחיטה, אבל מצד שני הוא היה מספיק מטומטם לקחת את המחשב למשטרה. זו גילתה שם את פורנוגרפיית הילדים שלו, שלגמרי במקרה אכן היתה על המחשב. עכשיו הנוזקה היא הבעיה הכי שולית של ריילי.
- להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי
(תיבה שישית)
