פלאש וגמרנו: המאבק על עתיד הרשת
אפל, מיקרוסופט וגוגל מובילות כעת את המאבק בפלאש, טכנולוגיה של חברת אדובי שנמצאת כמעט בכל אתר. על הפרק: הרבה כסף, כוח ושליטה בסטנדרט העתידי של הגלישה. מהאתר הראשון עד לאייפד — כך נסללה הדרך ל־HTML5, הדור הבא של הרשת
כל העדכונים, הכתבות והמדורים של טכנולוגי - היישר לפייסבוק שלכם
כשגולש מתחבר לחשבון הפייסבוק שלו כדי לשחק בפארמוויל או כשפרסומת עם אנימציה או וידיאו קופצת על המסך מתוך אתר ברשת, פועלת מאחורי הקלעים טכנולוגיה שכמעט כל אחד שמע את שמה: "פלאש" של חברת אדובי. עד היום לא היו לטכנולוגיה הזאת אלטרנטיבות רבות, ואתרים שרצו לשלב משחקים או פרסומות היו חייבים לאמץ אותה.
אך לאחרונה מסתמן כי עתידה של פלאש - ובעקבות זאת גם עתידה של הרשת - עומד לקבל תפנית מעניינת. אפל, המתנגדת בתוקף לשילוב פלאש במוצריה, דוחפת כעת שימוש בטכנולוגיה אחרת הנקראת HTML5 - גרסה מתקדמת יותר של HTML (התקן או השפה של הרשת), שנמצאת כעת בשלבי פיתוח על ידי גופים שונים. תקן זה כבר מאפשר לאפל להתגבר על הצורך לשלב פלאש במוצריה, ובעתיד עשוי אף לשחרר את הרשת כולה מטכנולוגיות מפוזרות וייעודיות - שפלאש היא רק דוגמה אחת להן.
(כמעט) כולם דוחפים את HTML5
איור: רחלי שלו
אך מהו אותו צירוף אותיות משונה, מה האינטרס של החברות הללו לקדם אותו וכיצד הוא יהפוך את עתידה של הרשת לטוב יותר? הכל התחיל ב־1991, כשהרשת שאנחנו מכירים היתה פרויקט פתוח וחופשי שרץ על המחשב של סר טים ברנרס־לי במכון מחקר בשוויץ. בתוך פחות מעשור היא כבר התחברה למחשבים של מאות מיליוני גולשים ברחבי העולם. בהתחלה היו ברשת יותר סוגים של מחשבים, מערכות הפעלה ודפדפנים מאשר גולשים. כדי לשמור על תאימות בין כולם, התאגדו החברות והגופים המעורבים ברשת והחלו לנסח תקנים שקבעו איך מפתחים צריכים לבנות עמודי אינטרנט, ואיך דפדפנים צריכים להציג אותם. הארגון שנוצר נקרא The World Wide Web Consortium) W3C), וכיום משתתפות בו יותר מ־300 חברות, בהן מיקרוסופט, גוגל, אפל, אדובי ומוזילה. התקן הראשי שהארגון מפרסם הוא HTML - השפה הדיגיטלית של הרשת שאותה כל האתרים ברשת דוברים באופן שוטף. זה היה הדבק שהחזיק את הרשת, ובמידה רבה הוא מחזיק אותה עד היום. זו הסיבה שאת העמודים הראשונים שעלו לרשת אפשר עדיין לקרוא בכל דפדפן.
אך כשהרשת החלה לתפוס תאוצה, הפעילות המחקרית־אקדמית נהפכה לשוק תחרותי וקפיטליסטי. מיקרוסופט ונטסקייפ, שפיתחו את שני הדפדפנים הנפוצים ביותר בסוף שנות התשעים, פנו לטכנולוגיות סגורות ולתוספים קנייניים משלהן. בכך הן הפכו את ארגון W3C, שבו הן עצמן היו חברות, ללא רלבנטי והתירו את הקשרים שלכדו את הרשת. אך הארגון, שתפקידו היה בין השאר לתת במה גם לגולשים ולמפתחי אתרים, נהפך בשנות האלפיים לרלבנטי מתמיד.
ב־2004, כשאינטרנט אקספלורר 6 היה הדפדפן הפופולרי ביותר, הטכנולוגיה הלא־תקנית שלו היתה זו שהכתיבה את האופן שבו נבנו מיליוני אתרים. דפדפנים חלופיים כמו פיירפוקס, אופרה ואחרים, שתמיד היו בסביבה, פשוט לא יכלו להציג אותם ולכן הם נחשבו, שלא בצדק, לטובים פחות. אך אותם דפדפנים דווקא הציעו שיפורים משמעותיים בנושאי אבטחה וממשק משתמש ונהפכו ליותר ויותר פופולריים. הצורך לבנות אתרים חדשים או להתאים אתרים ישנים לפי התקנים של ארגון WC3 היה הסיכוי היחיד של אותם דפדפנים להילחם באינטרנט אקספלורר. המנגנונים שהניעו את הרשת בימיה הראשונים החלו להתעורר, ומעמדו של אינטרנט אקספלורר החל להתערער. כעת ל־W3C יש שוב תפקיד ברור. מטרתו תמיד היתה ליצור תקנים שישמרו על הרשת פתוחה וחופשית לכולם, וזו גם המטרה של HTML בגרסתו החמישית.
לא חייבים פלאש
התקן הסופי שייקרא HTML5 עדיין נמצא בתהליכי גיבוש, אך הוא מייצג את התשובה לכל אותם גורמים שהשתלטו על חלקים מסוימים ברשת וחסמו את התפתחותה. הבולטת שבהם היא אדובי, שענתה על הצורך הראשוני של הרשת לטכנולוגיה לשידור וידיאו. הפתרון הקנייני, הסגור והפרטי שלה היה כאמור פלאש. אבל לפתרון זה היו גם השלכות: בעיות אבטחה חמורות, ביצועים ירודים ותאימות מוגבלת. ומכיוון שאדובי שלטה על התחום ביד רמה, לא ניתן היה למצוא פתרונות לבעיות שהיא גרמה בלי לערער קודם את מעמדה. וזה בדיוק מה שאפל הצליחה לעשות כשמנעה מהמכשירים שלה — ובכך גם מהמשתמשים שלה — לגשת לאתרים ששילבו בתוכם פלאש.
מדוע היא עשתה זאת? אם תשאלו את סטיב ג'ובס, שפרסם לאחרונה מאמר רשמי תחת הכותרת "מחשבות על פלאש", הסיבות רבות: מבעיות אבטחה דרך צריכת משאבים גבוהה ועד ביצועים נחותים. תוצר הלוואי של חסימת הפלאש היה שמשתמשי אפל לא יכלו לגשת לחלק ניכר מהרשת - אותו חלק שעליו השתלטה אדובי.
אבל גם לכך היה לאפל פתרון: דפדפן ששמו ספארי, שפעל על מכשירי החברה ותמך בשידור וידיאו בסטרימינג, במשחקים פשוטים ובאנימציה. הדפדפן היה מסוגל להציג אותם אם נבנו לפי התקנים והחוקים של ה־WC3. עם השקת האייפד, למשל, אתרים רבים כמו הניו יורק טיימס, CNN ו־Vimeo הוסיפו תמיכה ב־HTML5 כך שיוכלו לגלוש אליהם גם באמצעות מוצרי אפל.
אפילו ה־iAd, פלטפורמת הפרסום החדשה של אפל, מייצגת הימור גדול ומפורש עוד יותר על HTML5, וליתר דיוק, נגד פלאש. כשעולם הפרסום החל להשתמש בפלאש כדי ליצור פרסומות דינמיות ואינטראקטיביות, זו היתה אחת הסיבות העיקריות להצלחתו של התוסף. אבל כעת הפרסומות של iAd נראות כמו אלו של פלאש. בפרסומות ההדגמה שיצרה אפל היא השתמשה במכוון באותם סוגי אפקטים שבעבר אפשר היה לייצר רק עם פלאש, רק שהיא עשתה זאת עם HTML5. אם אפל תצליח, ונדמה שהיא כבר מצליחה לגרום לאתרים הגדולים ולמפרסמים לנטוש את פלאש לטובת פתרונות תקניים, המפסידה היחידה תהיה אדובי.
גם גוגל תומכת
האייפון היה תזכורת לכך שמחשב הוא רק פלטפורמה להפעלת יישומים, וההיצע והזמינות שלהם הם שהופכים פלטפורמה אחת למצליחה יותר מהאחרות. במקרה של גוגל, תקן ה־HTML5 יאפשר לה לפתח תחליף אמיתי ליישומים שולחניים בצורה של יישומי רשת עם ביצועים משופרים, תמיכה באחסון מקומי של קבצים ומסמכים וחיבור ישיר להתקני חומרה כמו מצלמות. ומכיוון שמדובר בפתרון פתוח ותקני, כל מפתחי האתרים התקניים בעולם ייהפכו בן רגע למפתחי יישומים ל־ChromOS, מערכת ההפעלה החדשה של גוגל, וכל הרשת תוכל להיהפך לחנות האפליקציות שלה. האינטרס של גוגל, לפיכך, הוא לקדם את הרשת ל־HTML5, ויפה שעה אחת קודם. מנגד, מערכת ההפעלה שלה, שמיועדת לרוץ גם על טאבלטים ונטבוקים שמתחרים בין היתר באייפד של אפל - תריץ גם פלאש. גוגל כנראה מעדיפה להישאר זהירה ולהביא בחשבון לא רק טכנולוגיות חדשות, אלא גם כאלה שפועלות כיום.
לעומתן, העמדה של מיקרוסופט ואדובי פגיעה בהרבה. לפחות מבחינה היסטורית, HTML5 הפתוח מייצג את ההפך המוחלט מהעמדה הסגורה והקניינית ששתיהן מייצגות, והלקח מהידרדרותו של אינטרנט אקספלורר הוא שאפשר להביס גם מוצרים בלתי מובסים. בינתיים אדובי לא מראה שום סימן שהיא מרגישה את תחילתו של הסוף, אך מיקרוסופט למדה להקשיב לרחשי הרשת, שדוחפים יותר ויותר לכיוון ה־HTML5. בסופו של דבר תקנים וטכנולוגיות, בהם HTML5, יכולים לפעול בשטח רק אם יש מי שיאמץ אותם. ואם חברות ענק כמו אפל, גוגל ומיקרוסופט יהיו אלו שידחפו אותם קדימה, נדמה שלפחות בסיבוב הזה - הרשת כולה, והגולשים בעיקר, ייצאו נשכרים.
