מקור הטכנולוגיה: ארגוני ביטחון

בדומה לטכנולוגיות פופולריות רבות, ובהן האינטרנט עצמו, גם טכנולוגיות הלייף קאשינג החלו את חייהן בשירות צבאות וארגוני ביטחון. אלא שככל שמחיר הטכנולוגיות ירד הן נהפכו לנפוצות יותר: הן החלו לשמש ממשלות, ארגונים גדולים, ולאחר מכן גם עסקים בינוניים וקטנים ואנשים בעלי אמצעים.

מצלמות האבטחה הראשונות בעולם הוצבו ב־1968 בבנייני העירייה של ניו יורק, ורק כעבור שש שנים התקין הממשל הבריטי מצלמות בכמה תחנות רכבת תחתית בלונדון ובכבישים מהירים באנגליה. כשמחיר המצלמות ירד הן החלו לשרת חברות מסחריות ואנשים פרטיים, ואחרי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר החלו ערים רבות בעולם להציב בחוצותיהן מאות ואף אלפי מצלמות אבטחה.

לא רק מחירי המצלמות צנחו, אלא גם מחיר שטחי אחסון המידע. ב־1956 מגה־בייט של זיכרון עלה 10,000 דולר, ומידע ממוחשב הוחזק בעיקר על ידי צבאות וארגונים ממשלתיים. כיום מחירו של מגה־בייט מידע פחות מחצי סנט, מה שמאפשר לחברות כגון מיקרוסופט, גוגל, יאהו ואחרות להציע לגולשים שטחי אחסון עצומים חינם.

הטכנולוגיה השלישית שעברה מהזירה הביטחונית לפרטית היא זו שמנתחת את המידע שמצטבר במצלמות ובמכשירי הקלטה. עד לאחרונה תוכנות כאלה, כגון מערכת של החברות נייס, Verint, יבמ ואחרות, הותקנו בנמלי תעופה, ושימשו לזיהוי תיקים נטושים או תווי פנים של מבוקשים. כעת, האתר החדש face.com מציע את אותם שירותים של טכנולוגיית זיהוי פנים, חינם ולכל המעוניין.

גם ניתוח הדיבור החל כטכנולוגיה יקרה ולא שימושית, ששירתה בעיקר ארגוני ביטחון שניסו לעקוב אחרי שיחות טלפון ולזהות בהן מילים כגון "רובה" או "חומר נפץ". מאוחר יותר היא הגיעה ליישומי הפעלה בדיבור במערכת ההפעלה חלונות ולחיוג קולי במכשירי סלולר. בימים אלה מציעה גוגל לתושבי ארה"ב את שירות החיפוש בדיבור Google 411 ואת שירות Google Voice, שמתמלל אוטומטית שיחות טלפון שלמות ומאפשר לחפש בטקסטים שהתקבלו מהן.

טכנולוגיות אלה, של צילומי וידיאו וניתוחם, זיהוי פנים וזיהוי קול, יהיו חלק בלתי נפרד מטכנולוגיית הלייף קאשינג, לכשזו תגיע.