טכנולוגי על הבוקר: הילד הרע של גוגל משוטט ברחובות
העיתונות האמריקאית מתחננת לעזרה מצד גוגל בעוד שפרויקט "סטריט וויו" שלה מושך אש בבריטניה, מפיצי וירוסים משתמשים בטקטיקות הפחדה, ו-Salesforce משיקה שירות לקוחות - בטוויטר
99.99%? לא בדיוק
גוגל הוסיפה בסוף השבוע את בריטניה לרשימת המדינות שבהן פועל שירות Street View שלה, והתוצאה היתה מעורבת בלשון המעטה. לגוגל יש פרויקטים כמניין הכוכבים לרוב, חלקם מפתיעים אפילו אותה – לפני כמה חודשים הודה המנכ"ל, אריק שמידט שהם מנסים לברר מה בעצם עושים העובדים שלהם – אבל אין ספק שסטריט וויו הוא השנוי במחלוקת שבהם.
מה עושה סטריט וויו? פשוט: מכונית, בדרך כלל אופל, נוסעת כשעל גגה מצלמות שמצלמות ללא הרף ב-360 מעלות. אחר כך מצמידים את התמונות למפות, ואדם שמחפש רחוב מסוים, יוכל לראות לא רק איפה הוא נמצא על מפה, אלא גם איך הוא נראה – עזר נהדר לניווט, במיוחד ניווט אורבני.
שווה את הבלגן? רכב סטריט וויו בפעולה צילום: ollografik cc-by-nd יש רק בעיה גדולה אחת: המצלמה אוטומטית. היא לא בוחרת מה לצלם, היא מצלמת הכל. וכפי שיודע כל מי שצילם כמה אלפי תמונות, כמעט תמיד יש משהו בפריים שהצלם לא מודע לו, כי הוא מתמקד בנושא שלו. ולמרות שסטריט וויו מצלם רחובות, הוא תמיד מצלם את מי שנמצא בהם – אנשים. הללו לא מודעים, ברובם – עדיין – לקיומו של הרכב המציצן, והתוצאה היא שהוא תופס אותם בשלל מצבים מביכים. זה קרה בכמעט כל מקום שסטריט וויו הגיע אליו. במקרה אומלל אחד, דרס נהג של גוגל עופר חסר מזל, והחברה נתפסה עם המכנסיים למטה כשהיא מנסה להעלים את התמונות.
עם השקת השירות בבריטניה, מיהרו גולשים לחשוף מספר עצום של תמונות מביכות. הבולטת שבהן, שגוגל מיהרה להסיר, היתה של גבר שעסק בספורט הלאומי – הקאה ברחוב אחרי שתייה מוגזמת. הרכבים המשוטטים גם קלטו ילדים עירומים, שוטרים בתפקידם, ועוד. גוגל טענה ש-99.99% מכלל הפרצופים שבתצלומיה טושטשו, רק חבל שהעובדות (והתצלומים) לא ממש תומכים בטענה הזו, ולכן היא נאלצה להתנצל גם עליה: דובר שלה אמר אחר כך שזו לא היתה אמת סטטיסטית אלא "ביטוי שגור". לא ברור מה יוצא לגוגל מסטריט וויו, אבל די ברור שהוא מגנט של אש, ביקורת ופרנויה, לא תמיד לא מוצדקת. אבל היי, למי אכפת מביקורת, כשעיתונים כורעים על ברכיהם בפניך? מה שמוביל אותנו היישר ל...
הצילו, בבקשה, בבקשה
פתגם ישן, המתייחס לכוחם של עיתונאים – או, ליתר דיוק, של מו"לים – אמר ש"לעולם אל תפתח במריבה עם מישהו שקונה דיו בחביות". הבעיה היא שעוד חמש שנים יצטרכו להסביר לילדים מה זה דיו. במקרה או שלא במקרה, הבעלים של הניו יורק טיימס, ארתור סולצברגר, הרהר בקול לאחרונה ואמר שהוא לא בטוח שהעיתון – ספינת הדגל של העיתונות האמריקאית – ימשיך לצאת בדפוס בעוד חמש שנים.
האינטרנט (כשגוגל מובילה) הרג את הפרסום המודפס, ועכשיו זוחלים המו"לים אל החברה הצעירה ומתחננים לכמה פירורים משולחנה. בנובמבר האחרון, מסתבר, הוקם גוף חשאי בשם Google's Publisher Advisory Council, שהחברות בו היא בהזמנה בלבד, ובו שוטחים המו"לים את טענותיהם בפני גוגל.
פעם הם נהגו להתלונן שגוגל ניוז מצטט אותם בלי רשות; עכשיו הם רוצים שרק יצטטו אותם יותר ויותר, מתחננים בפני גוגל שתשנה את אלגוריתם החיפוש שלה כדי שיעניק להם דירוג גבוה יותר באופן מובנה, כלומר העדפה מתקנת. יש לזה תקדים: גוגל מעניקה העדפה מסוימת לוויקיפדיה בתוצאות החיפוש. אבל ויקיפדיה לא מתחרה בגוגל על נתחים בשוק הפרסום ההולך ומצטמצם.
מייקל וולף, בעל טור בוואניטי פייר ומייסד אגרגטור החדשות Newser, הגדיר את הדברים כ"קריאתם מעוררת הרחמים של אנשים שהמונופול שלהם אבד, והם מנסים לאסוף משהו ממנו חזרה". יכול להיות. יכול להיות. ועדיין, לאנשים ההם היו ערכים מסוימים, הם היו מחויבים למשהו מעבר לשורה התחתונה במאזן. היה להם אתוס מסוים של שירות ציבורי. בכלל לא בטוח שאפשר לומר דברים דומים על אדונינו החדשים ממאונטן וויו.
נוכלות לא מצריכה מחשב
ביום שישי האחרון הרשיע בית משפט בקנטקי שישה פקידי בחירות בהונאת בחירות באמצעות מחשב. ההונאה בוצעה בבחירות 2002, 2004, ו-2006 – והיה לה מעט מאוד קשר למחשבים והרבה מאוד לנוכלות מהזן הישן.
כך זה עבד: המצביע היה נכנס לתא ההצבעה, לאחר שהזדהה, והמחשב היה מציג לו את המועמדים. באמצעות צג מגע, הבוחר היה מציין את בחירתו, ולוחץ על כפתור "הצבע" שהופיע על המסך עם ההצבעה. המחשב היה מציג לו את בחירתו ושואל אם הוא בטוח; אם כן, הוא היה מתבקש ללחוץ על כפתור "שלח הצבעתך".
מה שהנוכלים – צוות שהפגין דו-מפלגתיות לתפארת, זיופי הבחירות קידמו את האינטרסים של הקבוצה – עשו היה פשוט: הם אמרו למצביעים שתפקידם הסתיים כשלחצו "הצבע", כלומר לפני שלב "שלח הצבעתך". הבוחר היה יוצא מהתא, אחד הנוכלים היה מתגנב פנימה, מודיע למחשב שהוא משנה את הצבעתו, ורושם הצבעה חדשה. אין שום אמצעי טכנולוגי שיכול היה לעלות על כך שבוצע כאן זיוף; תמימותם של אנשים הם מה שנוכלים נזקקים לו, יותר מכל שטיק טכנולוגי. בדיוק כמו...
יום הדין יגיע אם לא תקליק על הקישור
כבר כתבנו על המרמה הבזויה במיוחד הזו, אבל מסתבר שהיא צוברת תאוצה: יותר ויותר מפיצי תוכנות מזיקות, או סתם נוכלים, משחקים על פחדיהם של אנשים מפני תוכרע – וירוסים, טרויאנים ודומיהם – כדי לשכנע אותם להוריד תוכנות אנטי-וירוס מזויפות, שבמקרה הטוב לא עושות כלום ובמקרה הרע מזיקות בעצמן. במקרים מסוימים, הנוכלים מצליחים לשכנע את המשתמשים לשלם עבור הזבל. השם לסוג הנוכלות הזה הוא scareware, "תוכנת הפחדה" בתרגום צולע.
איך הם עושים את זה? חברת פינג'אן הישראלית עומדת להוציא היום דו"ח בנושא, ותמציתו פורסמה בכמה אתרים. סמנכ"ל טכנולוגיה של החברה, יובל בן יצחק, אמר לבי.בי.סי שהנוכלים משכנעים – באמצעות מודעת popup - את הגולש שהמחשב שלו הודבק בתוכנה מזיקה, ומפנים אותו לאתר לגיטימי שעליו השתלטו, ומשם מסבירים לו איך להוריד את ה-scareware למחשבו.
בן יצחק הסביר שהנוכלים משתמשים ב-SEO (אופטימיזציה למנועי חיפוש) כדי לקדם את השטיק שלהם: לאחר שהשתלטו על האתר, הם משתמשים במגוון תרגילים שמטעים את גוגל לחשוב שמדובר באתר אנטי-וירוס לגיטימי, מה שמעלה את הדירוג שלו בחיפוש, ומעלה את הסיכוי שהגולש יתקל בו.
בן יצחק אמר עוד כי שתי קבוצות פועלות יחדיו: האחת משתלטת על האתר והופכת אותו ל"ידידותי" יותר לגוגל, האחרת מתכננת ומשווקת את ה-scareware. מסתבר שזה רווחי מאד: על פי הערכות, חלק מהחלאות האלה מגלגלים 10,000 דולרים ביום. ראו הוזהרתם.
שירות הלקוחות עבר... לטוויטר?
Salesforce היא חברה אמריקאית מובילה בתחום ניהול קשרי לקוחות באמצעות הרשת, והיא מספקת שירותים שונים למספר גדול מאוד של חברות, בארה"ב ומחוצה לה. לאחרונה היא הודיעה על אפליקציה חדשה, שתהיה זמינה בקיץ: היא תאפשר לחברות לעקוב אחרי צורכי הלקוחות שלהם, לזהות בעיות מתפתחות, ולהגיב בנושא - והכל באמצעות טוויטר.
העיקרון מאחורי התפיסה פשוט למדי: הלקוחות הפכו לחכמים יותר. הם לא מוכנים יותר להירקב על הקו בציפייה שנציג מכירות יואיל לדבר איתם, יבקש מהם להמתין עוד 20 דקות משום שהבעיה לא נמצאת ברשימת הבעיות הנפוצות והוא צריך להתייעץ עם הבוס שלו, ואז יתן להם מידע לא מועיל. לא, הם מזמן עברו לגוגל – ולטוויטר. מי שרוצה לדעת, למשל, אם העובדה שג'ימייל לא מגיב זו בעיה פרטית שלו או עוד נפילת שרתי גוגל – מה שקורה יותר ויותר – ייטיב לעשות אם יקיש את המילה "ג'ימייל" בטוויטר ויבדוק מה התוצאות.
סמנכ"ל שירות הלקוחות והתמיכה של סיילפורס אמר לסינט ש"התעשיה משקיעה 20 מיליארדים במרכזי שירות לקוחות, אבל הלקוחות כבר נמצאים במקום אחר". יהיה מעניין.
קצרצרים
ואם כבר טוויטר, בין ינואר 2008 לינואר 2009 הוא רשם עליה של 1,382% (!) במספר המשתמשים בו בארה"ב. פייסבוק הגיעה למקום השלישי, עם צמיחה של 228%. כך אליבא דנילסן, שירות הרייטינג הידוע.
קדחת הספורט בארה"ב – "טירוף מארס" קוראים לזה שם – בעיצומה, ואתרי הספורט מדווחים בהתלהבות על עלייה ניכרת בכניסות אליהם. ערוץ הספורט של CBS דיווח על כניסה של 4.8 מיליוני משתמשים יחודיים ביום שבת לבדו.
טקקראנץ' פירסם מאמר ארוך-ביחס שמסביר מדוע פרסום ברשת לא עובד, וגם לא יעבוד. שווה קריאה, אבל אתמצת: הצרכנים לא סומכים על פרסומות; הצרכנים לא רוצים לראות פרסומות; ובעיקר, על פי המאמר, הצרכנים לא זקוקים לפרסומות. יש להם מספיק ערוצי מידע אמינים משלהם. ההשלכות של כל זה על עולם התוכן, שנשען זה מאתיים שנה על פרסומות, לא מעודדות, בלשון המעטה. מודל קיומי חדש עוד לא נראה באופק.
האופוזיציה בבריטניה חוגגת: הממשלה השקיעה 20 אלף ליש"ט בפתיחת אתר ממשלתי בעולם הווירטואלי Second Life, והיא משקיעה בתחזוקו עוד 12,000 ליש"ט בשנה – למרות שהוא כלל לא פתוח לציבור. חבר פרלמנט שמרני חגג עם הכותרת המתבקשת: "הממשלה חיה בעולם פנטזיה", אמר.
בלוגר-העל רוברט סקובל יצא להגנתו של מארק צוקרברג, מנכ"ל פייסבוק, לאחר שהלז העז לומר שפייסבוק, כחברה "מערערת שוק", זכאית להתעלם ממה שהלקוחות חושבים וזכה לקיתונות של רותחים. לדעתו של סקובל, צוקרברג הוא גאון שעלה על דרך הזהב למיזוג בני אדם ועסקים, ואל לו להתקפל בפני כל מיני אנשים קטנים שלא מבינים, כמוהו, מה טוב להם. המממ.
· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
