סרגיי ולארי לא חברים שלכם
הידיעה על פיה גוגל נסוגה מעקרון נייטרליות הרשת לא היתה צריכה להפתיע איש. כחברה ציבורית, גוגל חושבת בראש ובראשונה על רווחיה
מהי נייטרליות רשת? בקצרה, העקרון שלספקיות רשת אין זכות להעדיף תעבורה אחת על אחרת. המייל בן השורה האחת שלי – "אגיע לפגישה כמתוכנן" – לא יוכל לקבל עדיפות על פני קובץ בן שני גיגה שמישהו מוריד. חשוב מכך - אתרים מסחריים גדולים לא יקבלו עדיפות (במהירות, נניח), על פני עסקים קטנים או סתם בלוגים.
גוגל פרסמה חצי הכחשה בבלוג הרשמי שלה, וטענה שהוול סטריט ג'ורנל בכלל לא הבין על מה מדובר ושהיא בסך הכל רצתה להכניס שרתים שלה לחוות השרתים של ספקיות הרשת. לדברי גוגל, ההליך הזה היה מאפשר לכולם להגיע לתוכן שלה מהר יותר. כלומר, בסופו של יום, הטענה הבסיסית של "הוול סטריט ג'ורנל" לא הוכחשה: גוגל רצתה שספקיות הרשת יתנו עדיפות לתוכן שלה.
סביר להניח שגוגל תיסוג מהעסקה הזו; לפחות ספקית רשת אחת סירבה להצעה מחשש לצרות משפטיות, וגוגל נמצאת כבר על כוונת משרד המשפטים האמריקאי בחשד למונופול. היא לא צריכה את הרעש. היא תיסוג, ותחזור על הצעותיה כשכולם ישכחו מכל המהומה, עוד שנתיים בערך. למה?
כי זה יכניס לה עוד כסף, זה למה. זה כל מה שמעניין את גוגל. כמו כל חברה אחרת.
מחויבים להביא רווחים, ולא לשום דבר אחר. לארי פייג' וסרגיי ברין, מייסדי גוגל צילום: בלומברג
המהפכה הדיגיטלית נגד הדינוזאורים הישנים
גוגל, כמו שורה של חברות רשת אחרות – אמזון היא דוגמא מיידית – עשו מאמצים ניכרים כדי להתחבב על משתמשיהן. אמזון הציבה את עצמה כחברת המשלוחים של העתיד: בלי מחסן, דיגיטלית לחלוטין, רק תגיד וזה אצלך. גוגל, אמזון וחברות אחרות צבעו את עצמן בצבעי המהפכה הדיגיטלית, הנגידו את עצמן לדינוזאורים הישנים (מיקרוסופט, בדרך כלל).
אפל הלכה על תרגיל דומה, עם טוויסט: היא מעניקה למשתמשיה תחושה של עמידה בראש החץ של המהפכה הדיגיטלית, אבל גם התנשאות על הפלבאיים שמשתמשים במחשבים אחרים. מי שיש לו תפוח על המחשב מפגין בכך שהוא מבין יותר, ושגם יש לו הרבה יותר כסף לשרוף. מוצרי אפל, מהמק ועד האייפון, הפכו לסמל סטטוס.
אבל קוליות או שיקיות הן בסך הכל יחסי ציבור. כשהחגיגה נגמרת, נשארת חברה שצריכה להציג רווחים. צריכה, לא רוצה: משעה שהפכה חברה לחברה ציבורית, מנהליה מחויבים בראש ובראשונה לבעלי המניות שלהם. זו חובה חוקית. אין חברה ידידותית למשתמש; היא ידידותית לו רק כל עוד הידידותיות אינה מתנגשת עם הקו התחתון של רווחיה.
גוגל, יותר מכל חברה אחרת, סיבכה את עצמה בנושא. מלכתחילה, היא הכריזה שהיא "אינה עושה רע". המשמעות של הסיסמה הזו נותרה עמומה במכוון. לגוגל אין בעיה, למשל, לצנזר את התכנים שהיא מפיצה בסין. בכך היא משתפת פעולה עם אחד ממשטרי הרודנות הגרועים על פני כדור הארץ. התירוץ שלה לכך היה שכולם עושים זאת, ושהמצב היה גרוע יותר אלמלא שיתוף הפעולה הזה. בכלל לא בטוח שזה נכון, בכלל לא בטוח שלא מדובר בלגיטימציה לרודנות הסינית, אבל מעריצי גוגל עברו על כך, לרוב, בשתיקה. אחרי הכל, יאהו לא טובה יותר.
נייטרליות הרשת היתה השריד האחרון לאמונה המשיחית שהרשת תגאל את כולנו ותברא עולם טוב יותר, תקווה שנולדה מהתחושה המפעימה כשאנשים משני קצוות כדור הארץ יכלו לפתע לחוות זה את עולמו של זה. העולם "האמיתי" לא כל כך ידע מה לעשות עם הרשת, הוא הניח לה להתנהל ללא התערבות; אבל דווקא התעצמותה של הרשת מכריחה את כל ה"ממסד" – תאגידי ענק, ממשלות, בתי משפט – להתערב במתרחש בה.
נייטרליות הרשת היתה שריד אחרון לאופוריה הראשונית: המידע חופשי, אף תאגיד לא יכול לקבוע מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. זהו שריד אימתני, משום שהוא אידיאל, ואחד החזקים שבהם. ספקיות הרשת ניסו לנגוס בו, ונבעטו לאחור בזעם.
רק גוגל, בהעמידה את כל כובד משקלה המוסרי, את כל המוניטין שלה, יכולה להסיר את המחסום הזה. וגוגל, רבותי, היא מזמן לא סטארט-אפ של שני ילדים חביבים. לארי פייג' וסרגיי ברין עדיין נוסעים על סגווי, עדיין משחקים בלגו – אבל הם דומים הרבה יותר לילדי-קיסרים מהעידן העתיק מאשר לכל ילד שאנחנו מכירים. גוגל לא "נכנעת לתאגידים"; גוגל היא כבר כמה שנים תאגיד, ומהחזקים שבהם. עכשיו היא משליכה מאחוריה את מחלצות ה"לא תהיה רע", ומתנהגת כמו כל תאגיד אחר. היא לא החבר שלכם; היא מעולם לא היתה; היתה תקופה שהיא העדיפה להעמיד פנים שכך הוא; התקופה הזו חלפה.
המשבר מאיים גם על גוגל. היא צריכה להראות רווחים, ובדחיפות – מנייתה איבדה 400 דולרים מערכה בשנה האחרונה – ולשם כך היא מוכנה לחדור לתחום הבעייתי מוסרית ולגרד את קצוות המותר מבחינת החוק. זה הכל.
לזכותה ייאמר שהיא עדיין מתביישת. אלא אם, כמובן, מדובר לא בבושה אלא בפחד.
