מי אתם היוניקורנים החדשים?

עודף כסף זמין, ריבית נמוכה וקורונה הם בין הגורמים המרכזיים שהביאו ליצירת מספר שיא של יוניקורנים ישראליים בשנה בודדת, אבל הגורמים הללו נכונים לא רק לישראל, אלא לעולם כולו. מה שמעניין להסתכל עליו ברשימת היוניקורנים שנולדו בשנה האחרונה הוא הגורמים הייחודיים לישראל שהשפיעו עליה וכיצד הם עשויים לעצב את פני התעשייה כולה בשנים הקרובות.

אחד הדברים הבולטים ברשימה הוא תחומי העיסוק של החברות שמככבות בה. מתוך 22 חברות יוניקורן חדשות, 15 משתייכות לתחומי האבטחה או הפינטק – חמש חברות סייבר, תשע חברות פינטק או אי־קומרס ועוד חברה, Forter, שנספרת בשתי הקטגוריות. אולם בעוד גילו הממוצע של יוניקורן חדש מתחום הסייבר הוא 4.5 שנים, עבור חברת פינטק הממוצע עומד על 8.5 שנים, כמעט כפול מהזמן הדרוש לחברת סייבר כדי להגיע לשווי של מעל מיליארד דולר.

תומר ויינגרטן, מייסד סנטינל ואן. דור הביניים של היוניקורנים הישראלים צילום: סנטינל וואן

הנתון הזה מעיד על תעשיות שבהן לוקח זמן רב יותר לבסס חברה, מוצר ולקוחות, בין השאר בשל רגולציה מורכבת, כמו זו שקיימת בסקטורים פיננסיים ולא קיימת בתחומים אחרים, אבל הוא משקף גם תחום חם כמו הסייבר, שבו משקיעים מוכנים להזרים סכומי ענק לחברות בתחילת דרכן, בלי בהכרח להמתין לתוצאות.

יוניקורנים

לישראל תמיד היה מוניטין של מעצמת סייבר, החל מיחידות הסייבר של צה"ל, דרך צ׳ק פוינט המוכרת והמצליחה, פאולו אלטו של ניר צוק ועד חברות כמו סנטינל וואן וסייבריזן. אבל אם בשנים האחרונות נראה היה שתחום הסייבר נרגע קלות, הרי שהשנה האחרונה היא בבחינת קאמבק לתחום. הדור הקודם של חברות הסייבר עסק ועוסק בפיתוח חומות אש ומוצרי אבטחה ותיקים שעדיין נמצאים בשימוש אבל כבר ממש לא מספיקים להגנה כוללת, בעוד הדור החדש מכוון למוצרי אבטחת ענן ולטכנולוגיה בתחומי הפרטיות והתשתיות. הפריחה הנוכחית בסייבר מבהירה גם שכשזה מגיע לביטחון, עיני המשקיעים נשואות לישראל וליזמים המקומיים. גיוס ההייטק הגדול ביותר ב־2021, אגב, הוא זה של חברת סנייק, שאמנם אינה נחשבת ישראלית, אבל מייסדיה כן.

ההכשרה שמקנות יחידות הסייבר של צה״ל כבר ידועה בכל העולם ומספקת לאקו־סיסטם הישראלי תזרים קבוע של עובדים ויזמים חדשים בכל שנה, אבל הפריחה המחודשת בתחום מבהירה מעל לכל ספק שאין די במשוחררים הצעירים. גיוסי הענק מבשרים גם על צמיחה משמעותיות וגיוס עובדים, וככל שהתחרות בשוק גוברת, חברות נאלצות להציע משכורות גבוהות יותר לעובדים. יזמים שרוצים להקים היום סטארט־אפ בתחום הסייבר צריכים להתחרות על מתכנתים עם חברות ענק או עם כאלה שיש להן 200 מיליון דולר בבנק מסבב גיוס שהסתיים זה עתה. כרגע נראה שמשקיעים מוכנים להמר בענק על יזמי סייבר ישראלים והבאר הזו לא תתייבש בקרוב, אבל ישראל ניצבת לפני משבר כוח אדם קשה פי כמה מזה שחוותה עד כה. אמנם לא חסרים מובטלים שיכולים לעבור הסבה לענף, אבל לא נראה שיש תוכנית ממשלתית להתמודד עם הבעיה או בכלל ממשלה יציבה מספיק להרים תוכנית כזו.

ההתקבצות של חדי־הקרן סביב תחומים מסוימים מעלה שאלה נוספת והיא שאלת האקזיט. השווי המאמיר של החברות מעמיד רכישה אפשרית שלהן בספק משמעותי, שכן מעט מאוד חברות רלבנטיות יכולות להרשות לעצמן להוציא סכומים כאלה. אם, למשל, בתחילת דרכה ההשערה היתה שגונג תימכר לסיסקו, אחת המשקיעות

שלה, הרי שהיום עסקה כזו פחות סבירה, גם עבור ענקית בסדר הגודל של סיסקו. מה גם שהדור הנוכחי של חדי־הקרן החדשים לא מתבייש לדבר על תוכניות להנפקה עתידית. שאיפה כזו מעלה את השאלה האם יש מקום בבורסות למספר גדול של חברות שמשיקות בתחומן זו לזו ומה יצטרכו לעשות החברות הישראליות כדי להתבלט ולזכות בחסדי המשקיעים.

לא מן הנמנע ששתי השאלות הללו ייפתרו על הצד הטוב ביותר ושישראל תהפוך אכסניה למספר גדול של חברות ענק, אבל סביר יותר להניח שנראה אחד משני דברים, ואולי את שניהם יחד: קונסולידציה בכמה תחומי מפתח ומעבר גדול יותר של חברות ישראליות להתבססות על מרכזי פיתוח בחו״ל. עד היום חברות שקמו בישראל השתדלו להשאיר כאן את רוב מחלקות הפיתוח שלהן, אבל התנהלות כזו הופכת פחות בת־קיימא עבור חברות ענק. אם וכאשר זה יקרה, נחזה בגלגול האבולוציוני הבא של ההייטק הישראלי.