בועה באבוה: למה ה-NFT הוא לא הדבר האמיתי

כשהאדם שנמצא בלב השיגעון המקוון האחרון אומר שמדובר בבועה, אפשר להיות בטוחים שיש כאן בעיה. ביום חמישי אמן הרשת מייק ווינקלמן, שמוכר בכינוי Beeple, מכר NFT ליצירה דיגיטלית בשם Everydays - The First 5000 Days תמורת 69 מיליון דולר, במכירה פומבית של כריסטיס.

אבל יום קודם לכן, כשהמכירה הפומבית עדיין התנהלה, כל הטירוף העדכני סביב NFT נראה ל-Beeple קצת מוגזם. "אני מאמין שאנחנו נמצאים בבועה, למען האמת", הוא אמר לפודקאסט The Indicator של NPR. "אני חושב שנראה הסתערות מטורפת של אנשים לתחום הזה. והרבה דברים שאנשים הופכים ל-NFT הם זבל שלא ישמור את ערכו. זה מאוד ספקולטיבי בשלב הזה, וצריך לחשוב על הדברים האלו. האם מה שאני משקיע בו כאן הוא משהו שישמור על העריך שלו לאורך תקופת זמן ארוכה?"

מייק ווינקלמן האמן הדיגיטלי "ביפל" צילום: איי אף פי

Beeple, שהפך בסוף השבוע לאמן הרשת העשיר בעולם, ולאחד האמנים העשירים בהיסטוריה, מחריג את עצמו ואת היצירה שלו מהגדרת הבועה הזו. אבל ביסודו של דבר, דבריו מדויקים. כל הסערה סביב NFT היא בועה מארץ הבועות. כי NFT, כשבאמת חושבים על כך, הוא בולשיט. פשוט בולשיט.

NFT, ראשי תיבות של Non-fungible token, או אסימון חסר-תחליף, הוא שיטה להעניק בעלות על יצירת דיגיטליות. הוא מבוסס על טכנולוגיית בלוקצ'יין, בדומה למטבעות קריפטו דוגמת ביטקוין, אך שונה מהם בכך שכל NFT הוא ייחודי. אם נחליף מטבע ביטקוין אחד במשנהו יהיה לנו ביד בדיוק את אותו הדבר, אך אם נחליף NFT של יצירה אחת ב-NFT של יצירה אחרת לא יהיה לנו מוצר דיגיטלי זהה. אם נעביר את ההקבלה לעולם הפיסי, אני יכול להחליף מטבע של שקל במטבע אחר של שקל, ועדיין יהיה לי שקל אחד. אבל אם אני אחליף קלף אספנים של מייקל ג'ורדן בקלף של עומרי כספי, יהיה לי קלף אחר לגמרי, בעל ערך נמוך משמעותית.

העובדה ש-NFT מבוסס על בלוקצ'יין (לרוב, על זה של מטבע הקריפטו את'ריום) מאפשרת לראות מי הבעלים שלו בכל רגע נתון ואת הסיטוריית העסקאות. מדובר, במובן מסוים בתעודה שמוכיחה את האותנטיות של היצירה, שמציינת שהאוחז בה הוא הבעלים. NFT הוא אמנם חסר תחליף, אך לא חייב להיות ייחודי. מי שהנפיק אותו יכול לבחור להנפיק רק אחד לכל יצירה או פריט דיגיטלי, אך יכול גם להנפיק כמה NFT ליצירה, כל אחד מהם כמו תעודת בעלות, ואף יכול להנפיק מאות או אלפים כאלו, ככל שירצה (מה שיוריד את הערך של כל אחד מהם). אם נחזור להשוואה לעולם קלפי האספנים: יכול להיות קלף שהוא יחיד מסוגו, והערך שלו לאספנים יהיה גבוה במיוחד, או קלף שאלפים ממנו קיימים בשוק והערך שלו יעמוד על סנטים בודדים. החברה שמייצרת את הקלפים מחליטה כמה להדפיס מכל אחד מהם, כמו שהיוצר מחליט כמה NFT להנפיק לכל יצירה.  

NFT קיים כבר מ-2017, וב-2018 שוק ליצירת NFT בשם RareBits כבר זכה להשקעה של 6 מיליון דולר. אבל הוא נכנס למיינסטרים התקשורתי והתרבותי רק בשבועות האחרונים, במיוחד אחרי ש-NFT של קליפ היוטיוב הוותיק Nyan Cat נמכר בסוף פברואר בחצי מיליון דולר. זה קרה במקביל להשקה או כניסה לתודעה של פרויקטים ומיזמים שונים, כמו NBA Top Shot, שמאפשר לקנות NFT של רגעים אייקונים ממשחקי הליגה (במקרה הזה, למרבית הרגעים הונפק יותר מ-NFT אחד), או אתר Valuables  שמאפשר למשתמשי טוויטר למכור NFT של הציוצים שלהם (הציוץ הראשון בטוויטר של המייסד ג'ק דורסי, מחזיק כרגע בביד של 2.5 מיליון דולר. המכירה הפומבית תסגר ב-21 בחודש.

כדי להבין מה זה NFT, צריך להבין גם מה הוא לא, או ליתר דיוק מה הוא לא נותן. הוא לא נותן לרוכש את זכויות היוצרים ביצירה או בפריט הדיגיטלי, לא מקנה זכויות למכור עותקים מודפסים של היצירה, לא מאפשר לשלוט באופן הצגתה ברשת או הפצתה בשום צורה, ולא נותן בעלות על היכולת לצפות בה. אפשר אמנם למכור דברים אלו לצד ה-NFT, אבל הוא בפני עצמו לא מקנה את הזכויות או היכולות האלו.

יצירת NFT של Beeple שנמכרה ב-69 מיליון דולר צילום: Christie’s

מה זה אומר? שמי ששילם 69 מיליון דולר ל-NFT של היצירה הדיגטלית של Beeple לא יכול להדפיס פוסטרים של היצירה ולמכור אותם בחנות מקוונת, כנראה לא יכול אפילו לאשר למוזיאון להציג אותה בפורמט שאינו דיגיטלי (אולי אפילו בפורמט דיגיטלי). הוא יכול להשוויץ ב-NFT שלו, לקוות שערכו יעלה ובבוא היום אולי למכור אותו ברווח, אך לא מעבר לזה. מי שקנה NFT של רגע אייקוני מה-NBA לא מחזיק בזכות בלעדית לצפות בו או ברשות להעלות אותו ליוטיוב ולהרוויח כסף מפרסום. אלו שמורות עדיין לליגה – ואכן רגעים שנמכרים ב- NBA Top Shot זמינים בערוץ היוטיוב הרשמי של ה-NBA לצפייה חופשית לכל המעוניין בכך. מי שיקנה בסופו של דבר את ה-NFT לציוץ של דורסי לא יוכל למחוק אותו מהחשבון של דורסי. הוא יוכל לרטווט אותו, אבל את זה יכול לעשות כל אחד.

מי ששילם 69 מיליון דולר על היצירה לא יכול להוריד אותה מהרשת

זה ההבדל המהותי בין NFT לבעלות על יצירה פיסית, והסיבה ש-NFT זה בולשיט. אם אני הבעלים של ליל כוכבים של ואן גוך, אני יכול לעשות ביצירה מה שאני רוצה. אני יכול להורות ל-MOMA בניו יורק להסיר אותה מאולם התצוגה שלהם, ולהעביר אותה למוזיאון תל אביב לאמנות, לתלות אותה על הקיר בבית ולהנות ממנה לבד, או לאחסן אותה במחסן חפצי אמנות סמוך לנמל או שדה תעופה (כמו שנעשה עם יצירות רבות שנקנות לצרכי השקעה אך שהרוכשים לא מעוניינים לשלם מס על רכישתן), ולתת לה לעלות אבק במשך עשרות שנים. אני יכול גם להעלות את היצירה המופלאה הזה באש, ולשלול מהעולם את אחד הציורים המפעימים שאי פעם נוצרו.

מי ששילם 69 מיליון דולר על Everydays - The First 5000 Days, לא יכול לעשות אף אחד מהדברים האלו. הוא לא יכול להוריד אותה מהרשת, הוא לא יכול להגביל או למנוע צפייה בה, הפצה ושכפול שלה. לעזאזל, אפשר לצפות ולהוריד את יצירה באיכות גבוהה מהאתר של כריסטיס. אני יכול לצפות ביצירה, להדפיס אותה בביתי או בחנות צילום, לשלוח אותה ממחשב למחשב, לעשות אתה כל מה שהרוכש יכול לעשות, בלי שהייתי צריך לשלם על כך 69 מיליון דולר.

אפשר לטעון שהדבר נכון גם ליצירות פיסיות. אני יכול לרכוש הדפס או ליל הכוכבים, או למצוא תמונה באיכות גבוהה ברשת ולהדפיס בעצמי. אבל אלו יהיו חיקוי חיוור של היצירה המקורית, נעדרים העומק, המרקם והניואנסים של הציור האמיתי. רק הדפס שטוח, שאולי אפילו לא משחזר את הגוונים המקוריים בצורה מדויקת לחלוטין. אני יכול לתלות בבית עותק של ליל הכוכבים, אבל בניגוד ליצירה דיגיטלית של הוא לא יהיה זהה לחלוטין למקור, וגם יהיה נעדר התכונה שהופכת יצירה מקורית למקורית באמת: הידיעה שזה הציור שידי האמן נגעו בו, שנעשה בעשר אצבעותיו בצבעים שהוא עצמו ערבב, על קנבס שהוא עצמו פרס, שנשם את אותו אוויר כמו שלו, וששרד מאות או אלפי שנים עד שהגיע אלינו במלוא הדרו.

שום יצירה דיגיטלית לא יכולה לשחזר את זה, מהסיבה הפשוטה ששום יצירה דיגיטלית היא לא "המקור". הביטים שמרכיבים את היצירות של Beeple הם לא כמו הצבעים בליל הכוכבים של ואן גוך. הם רק סמן דיגיטלי, קוד על מחשב, מתפרקים ומתחלפים בכל העברה, שליחה ושכפול של היצירה, עד כמה שמשהו לא מוחשי יכול להתפרק ולהתחלף. ליצירה דיגיטלית אין מקור, כי כל עותק שלה זהה לחלוטין לעותק אחר, בלי שום פגיעה או ירידה באיכות. ההנאה שלי מ- Everydays - The First 5000 Days לא פחותה מזו של מי שמחזיק ב-NFT שלה.

והקונספט הזה יכול להפוך למגוחך עוד יותר. למשל כשחושבים על אתר NBA Top Shot. הוא לא מוכר שום דבר מקורי בשום מובן של המלה. הוא לא מוכר את הרגע האייקוני עצמו, למשל את זריקת הניצחון של מייקל ג'ורדן במשחק הפלייאוף של השיקגו בולס נגד הקליבלנד קאבלירס ב-7 במאי 1989. אין שום דרך אפשרות לרכוש בעלות אל הרגע הזה. מה ש-NFT של הרגע הזה מוכר הוא למעשה תעודת בעלות על תיעוד ספציפי שלו, שנעשה מזווית מסוימת ובאיכות צילום מסוימת. קליפ, שהוא חיקוי של המקור בדיוק כמו שהדפס של ליל הכוכבים הוא חיקוי של המקור. NFT לרגע אייקוני של ה-NBA הוא למעשה תעודת בעלות על העתק לא מקורי של רגע שלא ניתן לשחזר. ואפילו לא מדובר בתעודה יחידה מסוגה לרגע זה.

NFT הוא בולשיט מכיוון שאין לו ערך אמיתי מעבר לערך שאנשים מצמידים לו. השאלה של ערך, לאיזה חפץ או פריט יש ערך, היא לא טריוויאלית, אבל אפשר לפרוט אותה לגורמים. למים ולאוכל יש ערך, כי אנחנו צריכים אותם כדי להתקיים. לפריטי מזון מסוימים יש ערך יותר גבוה מאחרים כי נדרשים יותר משאבים להפקתם או כי הם מביאים לנו הנאה גדולה יותר, ואנחנו מוכנים לשלם על הנאה כזו. למוצרים כמו סמארטפון יש ערך, בין השאר, מכיוון שהם מאפשרים לנו לבצע פעולות שונות שלא ניתן לבצע בלעדיהם. לבגדים יש ערך כי הם הופכים את החיים לנוחים יותר, לבגדי מעצבים ערך גבוה יותר בגלל מגוון גורמים כמו עיצובים ייחודיים, איכות חומרים ועבודה משופרת, והעובדה שהם סמל סטטוס.

מטבע כיום מייצג בעיקר רעיון

האופן שבו נקבע הערך של כסף מסורתי מורכב, אך יש לו ערך אינהרנטי, בין השאר, מכך שזה המטבע שבו משלמים מסים במדינה שבה הוא מונפק. כסף הוא אולי המצאה אנושית לחלוטין מטבע כיום מייצג בעיקר רעיון – המתכת שבו יכולה להיות שווה יותר או פחות מערכו – אך העובדה שזו הדרך היחידה לשלם מסים הופכת אותו לבעל ערך רב.

ליצירת אמנות פיסית יש ערך שנובע, בין השאר, מכך שאנשים מוכנים לבוא למוזיאון, לראות אותה ולהתרשם ממנה, ולשלם על הזכות לעשות זאת. גם בעולם זה יש בעיות, כשיצירות רבות נקנות כהשקעה אך מאוחסנות במחסנים אפלים לצרכי מס. כן, גם שם ייתכן שיש בועה, אך שם אחרי שהיא תפקע עדיין יהיה עניין ביצירות עצמן, גם אם מחירן נמוך משמעותית.

לפריטי אספנות כמו בולים יש ערך שנובע מתכונות כמו העיצוב הייחודי שלהם או הנדירות שלהם. אפילו לפריטים דיגיטליים שאפשר לרכוש במשחקים כמו פורטנייט יש ערך שנובע מכך שהם מאפשרים לעשות פעולות או לשנות את מראה של אוואטר באופן שלא ניתן לעשות ללא רכישתם. בהקשר זה, הם לא שונים מבגדי מעצבים, מינוס העלויות של ייצור והפצה.

Nyan Cat צילום: כריסטופר טורז

אף אחד מהדברים האלו לא נכון ל-NFT אי אפשר לאכול או לצרוך אותו, הוא לא מאפשר לבצע פעולות שלא ניתן לבצע בלעדיו, אי אפשר לרכוש בו דברים או לשלם אתו מסים, אי אפשר להציג אותו במוזיאון, כי הוא לא היצירה עצמה רק הבעלות עליה (ואף אחד לא הולך ל-MOMA כדי לראות את תעודת הבעלות על ליל הכוכבים), אי אפשר להסתובב אתו בגאון ברחוב כדי שכולם ידעו איזה סמל סטטוס יש לך, הוא לא פריט ייחודי או נדיר כי יש אינספור עותקים של הפריט שהוא מתייחס אליו, והוא לא הפריט עצמו רק תעודת בעלות חסרת משמעות עליו.

זה רק אסימון דיגיטלי, שהערך היחידי שלו נובע מכך שמי שקנה אותו החליט שזה הערך שלו. אין לו שום שימוש מעבר לכך. כמו ביטקוין, זה לא יותר מכלי ספקולטיבי, משחק למיליונרים משועממים. "זו המקבילה הדיגיטלית של ביני בייביז", אמר לאתר אינסיידר פרופ' ניקולס וויבר מבית הספר למדעי המחשב של אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. "דברים קטנים וחמודים שאין להם ערך מעבר למה שמישהו אחר מוכן לשלם בעבורם. מדובר במניה ספקולטיבית טהורה, בועה שמחכה להתפוצץ. זו בועת צבעונים קלאסית, אבל במדיה אחרת. לפחות הביני בייביז היו חמודים".

ולפחות, אחרי שפקעה הבועה של הביני בייביז היו לאספנים בובות פרווה מתוקות שהם יכלו לתרום או לתת לילדיהם לשחק בהם. כשתפקע בועת ה-NFT, כל שיישאר זה קובץ על מחשב. כי NFT, זה בולשיט.