הקברניט
שפת הגוף של מטוסי קרב: כשכלב פוגש נחש
איך יודעים שהאויב הוא אויב, כשהוא בסך הכל אייקון על מסך המכ"מ? מה קורה כשטייסים לא מפרשים נכון את כוונת היריב? "הקברניט" מציג: מחול הבעתי ב-2,000 קמ"ש
שלום, כאן הקברניט; איך יודעים שבעל חיים עומד לתקוף אותך? זה קל - שפת הגוף שלו משתנה, בצורה שקשה לטעות בה. ובין אם זה איום סרק או תקיפה קרובה, נעדיף להתרחק. אבל מה עושים כשהתוקפן הוא מכונה, ואחת שטסה אליך באלף קמ"ש ויכולה להכות בך מרחוק? היום נדבר על שפת גוף של מטוסי קרב, ונלמד איך מבדילים בין אויב שבא לחפש צרות, ובין אחד שסתם בא להגיד שלום.
לטורי הקברניט הקודמים:
- אגרוף לבטן וממריאים: קורס הטיס הכי קשה בהיסטוריה
- אחת ולתמיד: מה ההבדל האמיתי בין בואינג ואיירבוס?
- הלוחש למטוסים: חייו המופלאים של צ'אק ייגר
כדי להבין איך נראית השפה הזאת ומה קורה כשלא קוראים אותה נכון, נמריא אל מפרץ סידרא מול חופי לוב, אי שם בינואר 1989.
הצי השישי של חיל הים האמריקאי, בראשו נושאת המטוסים העצומה ג'ון פ. קנדי, עשה את דרכו לנמל חיפה. מטוסי קרב ליוו אותו מכל עבריו, והטייסים היו דרוכים ועירניים: עוד רגע יעברו בסמוך לשטח הלובי. אפשר להתווכח על מהו בדיוק - משום שבעיני שליט המדינה מועמר קדאפי, המים הטריטוריאליים שלה עברו יותר צפונה ממה שהוכר בעיני ארה"ב. כבר היו לא מעט תקריות באזור, ביניהן חילופי אש של ממש.
מטוסי F14 מלווים את נושאת המטוסים ג'ון פ. קנדי צילום: NARA
ענני תחילת ינואר התקבצו על החוף, והשמיים הלכו והאפירו; ג'וזף קונלי, מוביל מבנה של שני F14 ששייט מדרום לצי, תופף בעצבנות על כפתורי המצערת; הוא וחבריו ספרו את השעות, אוטוטו מגיעים לנמל הישראלי, ואפשר להשתחרר קצת בפאבים ובמועדונים בעיר.
קונלי ומס' 2 שלו ממש נשקו לשטח הלובי, רק 130 ק"מ מהחוף; העננים נפתחו קצת, וכבר אפשר היה לראות את אזור העיר טוברוק. ואז צעק מכשיר הקשר: מכ"מים מוטסים זיהו תנועה באוויר - שני מטוסים לוביים שנעים במהירות לעבר הזוג, ויגיע תוך דקות. לפי הבקרה, מדובר כנראה במטוסי מיג 23 - מה עושים? האם הם מגיעים כדי להילחם?
זוג F14 בפטרול צילום: USN
למיגים יש טילי R23 לטווח של כ-35 ק"מ, והמטוסים שועטים קדימה בגובה 8,000 רגל; זה אומר שכדאי להבין את הכוונות שלהם לפני שיוכלו לפתוח באש. קונלי ומס' 2 שלו הורידו גובה, כדי להקשות על המכ"מ הלובי לעקוב אחריהם; פני הים מחזירים אותות, מה שמבלבל אנטנות ומפריע למעקב. ואז, פנו שמאלה והמשיכו בנתיב דומה.
המיגים, מצידם, נשארו באותו הגובה אך פנו לעבר מטוסי ה-F14. נראה שגם נתנו גז: ה-F14 מהיר וחזק בהרבה מהמיגים הללו, אך לא מהטילים שלהם; האם ייכנסו לקרב? קונלי דיווח על פעולת האויב, והחליט לתת לו עוד צ'אנס: הוא פנה ימינה ונשאר באותו הנתיב. הפעם המיגים ירדו לגובה 5,000 בו יוכלו המכ"מים שלהם לראות טוב יותר את האמריקאים, ופנו ביחד עם קונלי.
זוג מטוסי מיג 23 של חיל האוויר הלובי צילום: militarywatchmagazine
חשוב לזכור שכל זה קרה מטווח של 133 ק"מ; קונלי לא ידע אם היריב שלו חמוש, לא ראה מטוס אלא רק ריבוע קטן על מסך המכ"מ. פעמיים נוספות ניסה הכוח האמריקאי לזוז למסלול אחר והמיגים תיקנו בהתאם; נראה שמה שלא יהיה, הם מנסים להגיע ישירות אליו.
בשלב זה העיר קונלי טיל AIM7 מונחה מכ"מ, ונעל אותו על המיג המוביל, ושני מטוסי ה-F14 התפצלו והתרחקו זה מזה - פעולה שנועדה לתת לכוח יותר מרחב תמרון במקרה של קרב. המיגים, מצידם, המשיכו להתקדם ותיקנו מסלול כך ששניהם נעים לעבר המטוס של קונלי.
מבנה F14 באוויר צילום: NARA
מה עושים? שואלים את הבקרה בנושאת המטוסים. לאחר כמה שניות מתוחות הוגדר למבנה ה-F14 לעבור למצב כוננות שמאפשר לטייס לפתוח באש, אם הוא הרגיש מאוים. וקונלי הרגיש, עד כדי פחד אמיתי; אצבעו החליקה, וטיל AIM7 ניתק משורש כנף ה-F14 וטס כחץ מקשת לעבר המיגים. בצורה מפתיעה, האויב לא זז ולא ניסה לחמוק. הטיל החטיא - כמו שקורה בדרך כלל לטילים שכאלה - והמרחק בין הכוחות הצטמצם.
מיד תיקן קונלי ימינה ודיווח "פוקס 1!" - קוד לירי טיל מונחה מכ"מ. שובל הטיל נעלם מעבר לאופק, והתחלף בפטריית עשן שחור: הפעם נפגע המיג המוביל פגיעה ישירה והתפורר בכדור אש. המיג השני חלף מול ה-F14 והחל לצלול; האם הוא מנסה לצבור מהירות ולהיכנס לקרב תמרון, או לפתוח פער ולברוח? קונלי מיד הציב אותו בכוונת, וירה.
F14 משגר טיל AIM7 צילום: USN
הפעם פגע הטיל בקצה מטרתו, ונראה כאילו הטייס הלובי נטש את המיג, שהחל להסתחרר ולהישבר בדרכו למנוחת עולמים בים. שני המטוסים האמריקאים תוגברו במהירות בשניים נוספים, והצי המשיך בדרכו לישראל. לוב לא שלחה עוד מיגים; למה לה לחפש צרות.
ואולם, למחרת העבירה ממשלת קדאפי תלונה באו"ם: מטוסי חיל הים האמריקאי פתחו באש על סיור שגרתי שלה, שכלל לא נשא חימוש ולא חיפש צרות. לפי הלובים, האמריקאים הרגו שני טייסים בלי סיבה, ועשו זאת בשטח לובי.
שליט לוב דאז, מועמר קדאפי צילום: רויטרס
ארה"ב, מצידה, מיהרה לשחרר את סרטי הירי שתיעדו את הפלת המיג השני, בהם רואים במדויק שיש לו טילים תחת הכנפיים. ובכלל, לא מוציאים פטרול בלי חימוש - מה יעשה אם ימצא פולש, יצעק עליו?
אך הטענה הלובית התבררה כנכונה לגמרי: המיגים לא היו בדרך להפיל את מטוסי ה-F14 וניתן להוכיח זאת. ראשית, ניתוח של האותות בגזרה גילה שצוותי המיגים בכלל לא פתחו את המכ"מ לטווח שיאפשר ירי של טילים. לכן לא בוצעה נעילה של מטוסי הצי גם כשהמרחק בין הכוחות עמד על פחות מ-30 ק"מ.
מיג 23 משגר טיל R23. כדי שיפגע, המכ"מ צריך לנעול את המטרה צילום: missilery
שנית, ככל הנראה שארעה תקלת תקשורת בין המיגים ובין הבקרה הקרקעית, שלא איפשרה לצוותיהם לקבל הוראות והם המשיכו בהנחיה המקורית: ליירט את הפולשים, גם לאחר שבעורף כבר הבינו שאלו מטוסי קרב של ארצות הברית.
מה ניסו הטייסים הלובים לעשות? להיצמד למטוסים ולהבין מי הם ומה הם מחפשים בשטח לובי. אם אלו מטוסי ריגול, ינסו להדוף אותם בתמרון אגרסיבי ואם אין ברירה אז באש. הלובים כנראה מאוד הופתעו כשהוכו בידי המטוס הכי חזק של צי ארה"ב.
שלישיית מיגים לובית צילום: marsad
אז למה ניסו להתקרב כל כך מהר? כדי לזהות את הפולש לפני שייכנס לעומק השטח הלובי. לכן גם תיקנו את מסלולם בהתאם לתנועת מבנה ה-F14; תנאי העננות לא איפשרו זיהוי ויזואלי מרחוק, והמשימה היתה לגלות באיזה מטוס מדובר. ושלישית, התקרית הזו היתה שיא מיוחד בשיח חרשים: בעיני האמריקאים, הלובים טסו לכיוון שטח מוגן (סביבת נושאת המטוסים), ובעיני הלובים, האמריקאים הם שפלשו לשטחם. השטח האמריקאי פשוט נייד.
תחקיר אמריקאי גילה שההתנהגות של מטוסי לוב היתה אמנם אגרסיבית, אך לא מספיק כדי להעיד חד משמעית על כוונה לפתוח באש או להצדיק ירי. ומה על קונלי ומס' 2 שלו? הם לא נשפטו או ננזפו, משום שהצי קבע שהיו להם נסיבות מקלות. בראשן, העובדה שהיחסים בין חיל הים האמריקאי וחיל האוויר הלובי היו טעונים מאוד, ועם היסטוריה של אש חיה. שלוש שנים קודם לכן ארעה באותה הגזרה תקרית ירי של ספינות אמריקאיות ולוביות זו על זו, והופצצו עמדות נ"מ לוביות על החוף.
חשבון עם לוב. ספינות הצי השישי צילום: NARA ואולם, אותה התקרית כללה מגע בין מטוסי F14 ומיגים, שדווקא לא הגיע לירי - ובנסיבות הרבה יותר מלחיצות: מטוסי הצי האמריקאי נכנסו עמוק מעבר לקו, והוזנקו אליהם מיירטים. הלובים הגיעו כה מהר שהאמריקאים לא הספיקו לנעול, והמיירטים חלפו מול ה-F14, ואז נעמדו מאחוריהם בלי לנעול טיל ובלי לירות. זה נראה כמו אקט אגרסיבי להדהים, אך עדיין לא מתקפה; הרי אם לא ניסו לנעול, אולי הם לא רוצים להילחם.
טייסי הצי ביצעו תמרון הגנתי כשהלובים אחריהם - וניצלו את עוצמת ה-F14 כדי להפוך את המצב ולהתייצב מאחורי המיגים. האמריקאים דווקא כן נעלו, אך לא ירו; טייס שקול יודע שהדרך הכי טובה לצאת מקרב קרב היא לא להיכנס אליו. הלובים הבינו את הרמז, נתנו גז ועפו משם. והנה, עד סוף אותו סבב לא ארעו כלל קרבות אוויר. במילים אחרות, קונלי נבהל וטעה אבל הצי הבין אותו, פחות או יותר.
F14 בכוונת של מיג 23 (אילוסטרציה) צילום: DCS F14
כשמדובר במטוס אזרחי, המצב פשוט: ישנם תדרי תקשורת ואפשר לדבר ולשאול מה כוונת הטייס. גם כשמדובר במטוס צבאי ידידותי זה קל: ישנה מערכת בשם IFF שמשדרת אות בתדר שמציג את הכלי כידידותי. אבל אויב זה סיפור מההפטרה; יש שיגידו שעדיף לירות קודם, ולשאול שאלות אחר כך - תמיד יש נסיבות מורכבות, אך בשורה התחתונה אלו החיים שלך, חיים שהטייס מהצד השני יכול לקחת בלחיצת כפתור.
אפשר לטעון שאם לצד השני יש יכולת והזדמנות לפגוע בנו, הכוונה שלו פחות רלוונטית. זו גישה מאוד טבעית, שנפוצה מאוד בעולם החי: כל מושבניק יספר לכם בעצב על כלב מתוק וידידותי שניסה לרחרח צפע וחטף הכשה קטלנית בחוטם. אבל אנחנו לא חיות, ובכוחנו לנצח את הפחד בהיגיון.
צפע ארצישראלי; וכן, אני יודע ששמו הוחלף לצפע מצוי. אבל איזה מין שם זה? הכל מצוי. מה שלא מצוי, הוכחד צילום: שאטרסטוק
ואכן, בעקבות התקרית חודדו נהלי הפתיחה באש: זוהתה מטרה? עוקבים אחריה ובודקים כיצד היא מתנהגת, ופועלים בצורה שתחייב אותה לנקוט בצעדים בולטים במיוחד כדי להעיד על כוונה לתקוף. לא זיהית ניסיון נעילה? אולי לא רוצים לירות לעברך. האויב לא מנסה להגיע למצב ירי אופטימלי? כנ"ל. הבאת את עצמך למצב ירי, והיריב לא מתנהג בצורה הגנתית? צולל? שובר? אולי הוא לא מחפש צרות ובא רק לרחרח.
יש המון צעדים בדרך לירי, וכולם באים עם אישורים מהבקרה הקרקעית. למעשה, המקרים בהם טייס פשוט יורה וגמרנו נדירים ביותר.
מטרה על מסך מכ"מ של F14 צילום: USN
הסיבה לכל השלבים הללו אינה, לצערי, קדושת החיים; פשוט מטוסי קרב מתחילים מלחמות, ומלחמות זה מאוד יקר. מתקפה אסטרטגית תתחיל במטוסי קרב שנכנסים לשטח אויב כדי לחסל פטרול אווירי ולפתוח כך אפיק כניסה עבור מטוסי קרב-הפצצה, שינטרלו מכ"מים ומפקדות ויסללו כך דרך לאחרים שיוכלו לכתוש את צבא האויב עד לכניסת כוח קרקעי.
קחו את מלחמת ששת הימים: נכנסנו לשטח האויב והשגנו בו עליונות אווירית - ולכן הצלחנו לכבוש מידיו שטחים נרחבים. אבל לרוב לא רוצים שהיתקלות באוויר תהפוך למלחמה רבתי, בטח בין צדדים עם דם רע ביניהם.
מטוסי חיל האוויר במלחמת ששת הימים צילום: Emaze
כמו שראינו, שפת הגוף בתנועה זה לעבר זה מורכבת מאוד. ואולם, כשמגיעים לטווח ראייה, היא הופכת לברורה ב-100%: מיירט שהגיע למטוס תועה, יתקרב אליו מצד הטייס (שמאל) ויתאים אליו את המהירות. המסר פשוט: "אתה מיורט". כדי לאשר זאת, התועה ינענע את כנפיו. אם זה קורה בלילה, המיירט יבוא ויהבהב את אורות הניווט שלו, והתועה ישיב בהבהובים משלו.
לאחר מכן, המיירט יתחיל לבצע פנייה איטית, שתסמן לתועה לאן עליו לטוס ולעקוב אחריו. לאחר שיגיעו לשדה תעופה בו נדרש התועה לנחות, המיירט יפתח גלגלים ויעבור מעל למסלול, כשכיוון הטיסה שלו מעיד על כיוון הנחיתה. אם התועה לא יכול לנחות שם מכל סיבה, ירים גלגלים ויתחיל להקיף את השדה עד שיקחו אותו למנחת אחר. ואם המיירט הגיע לתועה, הבין מה הוא עושה שם והחליט שאין זה איום? פשוט ישבור בחדות והתועה ימשיך בדרכו.
מטוס קרב מתקרב אליך מצד שמאל? מזל טוב, אתה מיורט צילום: USN
התרחיש הנפוץ ביותר של יירוט מטוס צבאי הוא כשמטוס ביון עוין נתפס בידי מטוסי קרב. לא מאלצים אותו לנחות כדי לא ליצור תקרית בינלאומית, וצוותו יודע שזהו, עכשיו יוצאים מהשטח האסור.
אם המיורט לא יעשה זאת, המיירט ישבור לפניו, וישחרר נורים כדי לסמן שמעכשיו נגמרים הדיבורים. האזהרה הבאה תהיה ירי תותח מעל לפולש, ואם גם זה לא יעזור, יתרחקו המיירטים אל נקודת שיגור בטיחותית והמיורט יאכל טיל. המטוס המיורט ביותר בעולם הוא כנראה הטופולב 95 הרוסי, שמשמש לאיסוף מודיעין עוד משנות החמישים. מטוסים שיירטו אותו כבר עברו למוזיאונים, ביחד עם המחליפים שלהם - והוא עדיין טס, ועדיין מיורט בידי מדינות נאט"ו.
F-14 מיירט טופולב 95 צילום: USN
ואקנח בשאלה מתבקשת: למה לא פשוט מדברים? מה, אין תדר בו אפשר לעלות מול האויב ולשאול "היי, אתה באמת רוצה לירות בי"? ישנם תדרי חירום צבאיים, כמו 243 מגהרץ, אך הם בעייתיים לתקשורת עם אויב מאומת; הרי אם בכוונתו לפתוח באש, לא טבעי שיענה "לא" וישפר את הסיכוי להפתיע ולפגוע? לפיכך, לרוב אין טעם לתקשורת ישירה בין כוחות יריבים בשטח; היא פשוט תהפוך הזדמנות להונאה. כשמדובר במגע עם אויב, לרוב מעדיפים להשאיר את הדיבורים לקציני קישור או לדרג הדיפלומטי.
בשורה התחתונה, יירוט מטוס הוא מלאכה מורכבת ביותר, עם רגישות פוליטית עצומה. ואסור לתת לפחד לבלבל אותך; טעות יכולה מילולית, להתחיל עימות מתגלגל בו ייהרגו אלפי אנשים. ולכן כל מגע עם מטוס לא מזוהה כולל ניטור קפדני של התנהגותו על מסך המכ"מ וישנן המון דרכים להעביר מסר התקפי - צריך רק לדעת להקשיב. טיסה נעימה!
