דו"ח טכנולוגי
בחסות ועדת חוץ וביטחון: מעקב אחר אזרחים הופך לנורמה
המומחים שמוזמנים בקביעות לדיוני ועדת המשנה לשירותים חשאיים להציג עמדות מנומקות נגד המשך איכוני השב"כ סירבו להגיע לדיון אמש בטענה שהוועדה "מועלת בתפקידה" ומקדישה את דיוניה לקיצור תקופות הבידוד, במקום לעסוק בנושא שלשמו הוקמה
ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת חוץ וביטחון דנה אתמול (ב') לעומק בכל נושא אפשרי, אבל לא בנושא שלשמו היא הוקמה: פיקוח על איכוני השב"כ ובחינת מידת החיוניות שלהם אל מול פגיעתם הנרחבת בפרטיות ובזכויות אזרח אחרות. היו"ר ח"כ צבי האוזר פתח בדברים על הנזק למשק ולכלכלה שגורמים הבידודים הנרחבים והארוכים של אזרחים שבאו במגע עם נשאי קורונה מאומתים; סגן שר הבריאות יואב קיש הסביר את הצורך בשתי בדיקות שליליות לפני שיוצאים מבידוד מקוצר של 12 יום; ד"ר אורי קלינר ממשרד הבריאות הציג מדדים למעבר לבידוד של עשרה ימים. רק על האפשרות לרסן את איכוני השב"כ, שאין להם אח ורע בשום דמוקרטיה מערבית, התקיים דיון שטחי בלבד.
התחמקות זו מהניסיון למצוא חלופות לאיכוני השב"כ מאפיינת את התנהלות הוועדה בשבועות האחרונים. היא אמנם כבר קיימה דיונים בנושא, אך הם לרוב הסתיימו במסקנה הקבועה שאין חלופות טובות מספיק ויש להמשיך באיכונים.
על רקע הדברים,זאת ביום ראשון, בצעד יוצא דופן, קבוצה של 22 מומחים מובילים בתחומם, שמוזמנים דרך קבע לדיוני הוועדה כדי להשמיע את עמדתם בנושא, הודיעו שיחרימו את הדיון אתמול. המומחים הללו מאסו בוועדה ש"מועלת בתפקידה", לדברי כמה מהם.
צעד זה שנקטה קבוצת המומחים מטריד במיוחד לאור העובדה שבדיון אתמול אותת קיש שהממשלה מתכוונת לבקש להאריך את הוראת השעה לאחרי 21 בינואר. זה יקרה כשהציבור כבר יהיה עייף, אולי אפילו אחרי סגר שלישי או בעיצומו, יכולת הקשב תהיה נמוכה והעניין בפעילות השב"כ יהיה נמוך מתמיד.
סגן שר הבריאות יואב קיש
המכתב ששלחו המומחים להאוזר הוא יוצא דופן, אולי אפילו תקדימי. חתומים עליו אנשי אקדמיה, מכוני מחקר, עמותות ועורכי דין מובילים שמוזמנים בקביעות לדיוני הוועדה כדי להציג את עמדתם המנומקת נגד המשך המעקבים. אלא שפעמים רבות לא זוכים המומחים להציג את עמדתם, וגם כשהיא נשמעת כמעט שאינה זוכה להתייחסות משמעותית בוועדה, שמאשרת את המשך המעקב כדבר שבשגרה.
"הוועדה אמורה לקיים פיקוח פרלמנטרי על אחד הצעדים הקיצוניים שנקטה ישראל מימיה — התחקות שירות הביטחון הכללי אחר אזרחי המדינה בשם המאבק בקורונה", הם כתבו להאוזר. "הוועדה לא מקיימת דיון מעמיק בנחיצות השב"כ למאבק בקורונה, בפרט לנוכח הירידה בתחלואה והרחבת מערך החקירות האפידמיולוגיות. דיוניה בחודשיים האחרונים מוקדשים כמעט בלעדית לקיצור תקופת הבידוד".
חרם המומחים הוא צעד חריג של ביקורת חריפה על אופן התנהלות הדיונים בנושא משבר הקורונה, ובפרט על הדיונים בוועדת המשנה לדיונים חשאיים. "ועדת החוץ והביטחון מועלת בתפקידה", אמר אחד החתומים על המכתב, ניר הירשמן מהתנועה לזכויות דיגיטליות. "אין דיון אמיתי, יושבים מומחים בעלי שם עולמי ומחכים לתורם לדבר כמו תלמידי בית ספר מבוישים, ועושים להם טובה שנותנים להם לדבר. הוועדה רוצה לשמוע רק קול אחד, את הקול של המדינה. בשביל זה לא צריך גוף פיקוח וביקורת עוצמתי כמו ועדת חוץ וביטחון. אפשר לקפל וללכת הביתה. הוועדה גם לא מתעסקת עם הפיל בחדר, העובדה שישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה שמפעילה אמצעי מעקב כה חמורים על כל אזרחיה, מה גם שהם הוכחו כלא יעילים. אם סדר היום של הוועדה ימשיך ככה, חבל על התקציב של המיזוג והקפה בחדר".
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הוסיפה: "הדיונים האחרונים בוועדת חוץ וביטחון לא עסקו ישירות ביעילות איכוני השב"כ. הוועדה לא הצליחה להבין מהם הנתונים האמיתיים מפני שיש פערים לכל אורך הדרך בין טענות משרד הבריאות לבין המסקנות שהצוות המקצועי של הוועדה הסיק מאותם נתונים בדיוק. הוועדה לא יכולה כך להפוך לגוף פיקוח משמעותי על הממשלה. לכן היא פשוט הלכה הצדה ודנה בקיצור ימי הבידוד ובעלות הכלכלית שלהם, עניין שכשלעצמו לא נמצא בכלל בסמכות הוועדה. לא היה דיון נוקב בנחיצות האיכונים לאור דו"ח המבקר, לא היתה דרישה של ממש לתת את הדין על הכישלון הקולוסלי בהטמעת מגן 2. המומחים והארגונים שהוזמנו לוועדה דיברו תמיד אחרונים ובקצרה, אחרי שחברי כנסת יצאו ובאו (ורובם לא למדו לעומק את הנתונים)".
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, המכון הישראלי לדמוקרטיה חתומים נוספים על המכתב הם נשיאת איגוד האינטרנט, פרופ' קרין נהון מהמרכז הבינתחומי; עו"ד חיים רביה ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ; יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור פרופ' חגי לוין; עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח בישראל; ד"ר ערן טוך מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב; ומומחה הסייבר והיזם דורון שקמוני.
אחת הסכנות הגדולות בשימוש באמצעים חריגים כמו כלי המעקב של השב"כ היא הנרמול שלהם. מה שפעם היה שערורייתי הופך עם הזמן לשגרה. ומשם קצרה הדרך להרחבת השימוש באמצעים אלו לתחומים אחרים. זו התנהגות טבעית: הציבור מתעייף והתקשורת עוברת לעסוק בנושאים אחרים. בדיוק כאן נכנס תפקידם של אנשי האקדמיה והעמותות, שביחד עם מוסדות הפיקוח יכולים לקדם מדיניות חדשנית, לזרז פתרונות מקוריים, להגביל את כוח הממשלה ולבלום שימוש יתר באמצעים שפוגעים בחירויות הפרט. בשבועות האחרונים זה לא קרה בוועדת חוץ וביטחון.
