קורונה בהייטק: פתאום אני תקוע באמצע הבירוקרטיה

קחו למשל את תהליך פתיחת חשבון בנק. נדרשנו להגיע, שותפי אילן ואנוכי, באופן אישי אל סניף הבנק, לא לפני שצויידנו בטפסים שהודפסו על גבי לא פחות משלושים וחמישה עמודים. בטפסים האלו נדרשנו לחתום ולמלא פעם אחר פעם את פרטינו האישיים, כמו כתובת מגורים, מספר תעודת זהות ותאריך לידה. לאחר שסיימתי למלא אותם, אני כבר זוכר בעל פה את כל פרטיו האישיים של אילן (ובעצם טוב שכך- משום שבשבועות הקרובים אני צפוי להידרש למלא אותם בעוד אינספור טפסים הזויים עבור כל מיני רשויות). מה ההיגיון בלמלא את פרטיו האישיים של אדם עשר פעמים באותו סט טפסים? מספר תעודת הזהות ותאריך הלידה שלי לא השתנו מאז שמילאתי אותם בסעיף א׳ ועד שהגעתי לסעיף ג׳, וגם לא עברתי דירה בפרק הזמן הזה.

כמובן שלאחר שמילאתי את כל הטפסים הסתבר שבאחד מהם סימנתי את התיבה הלא נכונה, אז נדרשנו למלא מחדש, לשוב (פיזית, כמובן) למשרד עורכי הדין שלנו כדי שיחתמו גם הם מחדש בחתימה מקורית, לחתום שוב עם חותמת החברה (אתם יודעים, עם דיו והכל, כמו לפני חמש מאות שנה כשהומצא הדפוס) ורק אז להגיש את הטפסים שנית.

יצא לי בשנים האחרונות לראות איך עסקאות בעשרות ומאות מילוני דולרים נסגרות בהודעת אימייל, חתימה אלקטרונית ומסרוני אס אם אס, אבל מסתבר שיש מוסדות שעדיין תקועים בימים עברו. הם מציינים בגאווה שהם מוכנים לקבל הוראות בפקס, אבל את המהפכה הדיגיטלית טרם אימצו במלואה.

המציאות החדשה הנגזרת ממשבר הקורונה היא כמו צונאמי אכזר ששטף את כל מה שבסביבתו, ולא הבחין בין הייטק ל-לא הייטק. המשבר ונזקיו לא פסחו על אף סגמנט של התעשייה, ולמרות שישנן חברות שחוו צמיחה כתוצאה מהטלטה בסדרי החיים (למשל- נטפליקס, זום או חברות אחרות שהשהות המוגברת בבית מגבירה את צריכת שירותיהן), משק כנפי העטלף בסין יצר הוריקן שהפיל בניינים רבים גם בשאר העולם.

שאול אולמרט, מייסד חברת החזירים המעופפים צילום: אוראל כהן

ההתמודדות עם המשבר חשפה גם את ענף ההייטק שנראה תמיד חסין, לקשיים המשותפים לכל פלחי השוק. להקים חברה חדשה בעידן המוזר הזה מאמת אותי כמנהל עם אתגרים חדשים שטרם הכרתי, אבל גם יוצר הזדמנויות חדשות. כמנהל, התפקיד העיקרי שלי בשלב הראשוני של פיתוח מוצר, הוא לבנות צוות חזק ולייצר תחושת שייכות, לכידות בצוות והזדהות עם הארגון וערכיו- כל המרכיבים של המושג החמקמק והמאוד קריטי שקרוי ״תרבות ארגונית״. עד היום, ניסיתי לייצר את כל אלו דרך עבודה בחלל משותף, מפגש בלתי אמצעי למשך שעות ארוכות מדי יום ובילויים משותפים כמו ארוחות של כל הצוות, בילוי אחרי שעות עבודה ולפני שמתפזרים הביתה, ועוד. היום, אני מוצא את עצמי מנסה לייצר את כל אלו בתנאים שאינם מוכרים לי. איך בונים שפה משותפת בין אנשים שמעולם לא נפגשו פנים אל פנים? איך מייצרים אמון ותחושת לכידות כשכל אחד מאיתנו נמצא לבדו בביתו? איך בונים מערכת יחסים אישית והזדהות עם הארגון, כשזה קיים רק במרחב הוירטואלי?

שאול אולמרט הוא מייסד פלייבאז לשעבר שהקים לאחרונה את הסטארט-אפ החדש שלו: חברת החזירים המעופפים