אינטל מוותרת על היתרון היחסי מול החברות המתחרות

ההכרזה של מנכ"ל אינטל, בוב סוואן, על אפשרות להעברת ייצור שבבי ה־7 נ"מ של החברה למיקור חוץ, מאששת תחושה שקיימת סביב אינטל כבר תקופה ארוכה - שהחברה איבדה את ההובלה בשוק בו שלטה בעבר ללא עוררין.

לאורך כל הדרך מה שעמד לזכותה של אינטל היה העובדה שהיא הגדולה ביותר בתחומה, ולהבדיל ממרבית המתחרות שלה, היא גם מעצבת וגם מייצרת את השבבים שלה בעצמה. השילוב הזה בין העיצוב לייצור הוא מה שהעניק לחברה את היכולת לצעוד בראש בהשקת מוצרים חדשים ולתמוך במאסת ייצור שאין לאחרות. אינטל שלטה בשוק השבבים במשך עשורים באמצעות "חוק מור" אותו תבע מייסד אינטל, גורדון מור, ולפיו צפיפות הטרנזיסטורים וכפועל יוצא עוצמת המחשוב, תוכפל כל שנתיים. כל קפיצה כזו מכונה בתחום Node, ולרוב אינטל הצליחה להישאר Node אחד לפני המתחרות. אולם כעת חוזים המומחים שאינטל מאבדת את היתרון הזה וייתכן שלעולם לא תצליח לזכות בו בחזרה.

מנכ"ל אינטל בוב סוואן צילום: בלומברג

ביום חמישי האחרון נאלצה אינטל לבשר בדו"חות הרבעוניים על עיכוב משמעותי בשבבי ה־7 נ"מ, מה שהוביל לצניחה של 16% במניית החברה. גם שבבי ה־10 נ"מ של החברה התעכבו בשנתיים, בזמן ש־TSMC הטאיוונית סיפקה למתחרותיה קוואלקום, AMD ואפל שבבי 7 נ"מ עם יכולות מקבילות. מוקדם יותר השנה ספגה אינטל מכה נוספת כאשר אפל הכריזה שלראשונה תעביר את מחשבי המק שלה לשבבים שפיתחה בעצמה. על אף שלא היה מדובר במכה כלכלית - מיליארדי דולרים בודדים בשנה - המיתוג של אינטל נפגע קשות. מחשבי המק עדיין נמנים על אחד המוצרים המתקדמים והיוקרתיים בתחום והעובדה שאינטל לא תהיה חלק מהם בקרוב מאותתת על מקומה המשתנה.

אם אינטל אכן תוציא את הייצור למיקור חוץ היא ככל הנראה תעבור לייצור אצל TSMC, אותה חברה שמרבית יצרניות השבבים מסתמכות עליה. אינטל אמנם לא פירטה לגבי התוכנית, אבל היקף הייצור שלה לא משאיר הרבה חלופות. היעדר תוכנית מפורטת משאיר הרבה מקום להשערות לגבי התוכנית העסקית של אינטל, אך בין אם מדובר במערך תומך לייצור העצמי של החברה או בוויתור הדרגתי על הייצור, אינטל חוצה כאן את הרוביקון. לפי התרחיש הקיצוני ביותר אינטל תוותר בהדרגה על ייצור ותהפוך לחברה שמתמקדת בפיתוח. המשמעות היא צמצום משמעותי וקיצוני בהיקף העובדים בחברה, סגירת עשרות מפעלים בעולם בטווח הארוך ושינוי המודל העסקי מן הייסוד. המשמעות היא גם תלות חדשה במקורות ייצור שעד כה נמנעו ממנה בחברה. אולי יתלווה לכך חיסכון בהוצאות, כפי שאינטל מנסה לרמוז בשלב זה, אבל בעקבותיו יתפוגג הרבה מהכוח של החברה.

השאלה הגדולה נותרה מדוע ההודעה על שינוי מהותי כל כך נזרקה לחלל האוויר ללא תוכנית מגובשת. ייתכן שמדובר בבלון ניסוי מצד החברה שנועד להפעיל לחץ על הממשל האמריקאי, ואולי במקומות נוספים בהם אינטל מחזיקה קווי ייצור, להגדיל את כספי הסיוע לתעשייה ולגלות נדיבות בהטבות המס. אבל קשה להאמין שבחברה לא צפו את המהומה שההערה הזו תיצור.

בנוסף, יש לזכור, מדובר בחברה שהובילה את הייצור המתקדם בארה"ב, מדינה שבילתה את העשורים האחרונים בהעברת מרבית יכולות הייצור שלה למזרח. בשעה שאפל ורוב החברות האמריקאיות מרכיבות את המוצרים שלהן בסין, אינטל נותרה שריד אחרון לגאווה האמריקאית. מעבר של אינטל לייצור במזרח (לא בסין אמנם, אבל דיה לצרה בשעתה) הוא מכה לכלכלה האמריקאית. אם קל יחסית להתייחס בביטול לייצור של מוצרי צריכה פשוטים כמו ביגוד, אלקטרוניקה וריהוט במזרח, אובדן התעשייה המתקדמת הוא כבר נורת אזהרה מסוג חדש עבור כלכלות מערביות.