הקורונה החמירה את הניתוק הטכנולוגי של הקשישים, וכעת אין מי שיסייע להם

ד"ר סמיר זועבי, מרצה בחוג לעבודה סוציאלית במכללת תל-חי ומנהל תחום ייעוץ לקשיש במוסד לביטוח לאומי בנצרת, מכיר היטב את אוכלוסיית הקשישים בישראל. הוא עובד אתה ומסייע לה באופן צמוד מדי יום וחוקר אותה באקדמיה זה יותר מ-30 שנה. הוא ראה מיד ראשונה את הנזקים שנגרמו לאוכלוסייה במהלך הסגר, ואת הקושי שלה להתאושש ממנו בשבועות האחרונים. ויש לו גם מסר חשוב בכל הנוגע לטכנולוגיה שימשה אותנו על מנת לשמור על קשר בתקופת הבידוד: היא דווקא גרמה לקשישים להרגיש מנותקים יותר מהעולם החיצון. "קשיש שיושב ברשת משפחתית שכולם מדברים בה באמצעות טכנולוגיה שהוא לא יודע שום דבר עליה, זה משפיע משמעותית על רווחת החיים שלו ועל דברים רבים נוספים", אמר זועבי לדו"ח טכנולוגי. "לא סתם קשישים מרגישים עם הזמן יותר בודדים".

ד"ר סמיר זועבי מרצה במכללת תל חי

אוכלוסיית הקשישים, מזכיר ד"ר זועבי, סבלה סבלה מקיפוח ומהזנחה בכל הקשרי החיים עוד לפני הגעת הקורונה. "זה יצר מאגר מאוד גדול, עשיר ומגוון של צרכים", הוא הסביר. "עוד לפני המגיפה שיעור הקשישים הבודדים היה 40%, שיעור הקשישים שסובלים מאלימות 20%, ושיעור הקשישים העניים 24%".

קשישים בפער טכנולוגי צילום: שאטרסטוק

הקורונה רק החמירה את כל הבעיות האלו: "הם הפכו ליותר עניים, כי מקור ההכנסה שלהם לא משתנה והיתה עליית מחירים משמעותית. היתה גם תחרות אגרסיבית על מוצרים בתקופת השיא של המגפה, שהפכה את ביצוע הקניות למשימה יותר קשה בעבורם. וגם הבדידות, כתופעה חברתית ומצוקה נפשית החמירה, כי אסור היה להיות בקשר פיסי אתם. היתה חהמרה בהקשרים נוספים כמו מצוקות נפשיות. הם היו קבוצת הסיכון הגבוה ביותר והקבוצה שסבלה הכי הרבה מהמגיפה ומתוצאות הלוואי שלה. זו אוכלוסייה מקופחת בישראל, והסבל שלהם בעקבות ההגבלות החמיר בצורה משמעותית בכל הקשרי החיים – נפשי, כלכלי, חברתי, תפקודי בריאותי. הם לא זכו למענה הרפואי שהם צריכים. רמת התפקוד של חלקם ירדה בגלל הבידוד, הניתוק והעדר מענה רפואי. היתה החמרה בכל הבעיות שמאפיינות את החיים שלהם".

שחרור הסגר והתרת ההגבלות עדיין לא מורגשים בקרב הקשישים. "ההקלות מגעיות לקשישים בדיליי, לא באופן מיידי", הסביר זועבי. "עד שהם מתרגלים ומתחילים לממש את ההקלות לוקח זמן, זה לא אוטומטי. חלקם לא יוכלו לחזור לתפקוד הקודם. בגלל הבידוד, הניתוק והעדר מעורבות חברית ונפשית חלקם איבדו מהכישורים והיכולות שלהם בצורה שלא תחזור. הם איבדו כישורים כמו יכולת תקשורתית, יכולת תפקודית. ההסגר הוביל לרגרסיה שלא תחזור בגילאים מאוד גבוהים. אני מאוד חושש לתפקוד של קשישים מבוגרים מאוד וחולים. עכשיו נצטרך להתחיל לטפל בכל התופעות הלוואי של הסגר. ברמה כלכלית נגרם פחות נזק, הם חוזרים לתפקוד רגיל, אבל מבחינה נפשית ופיסיולוגית הם איבדו יכולות שלא יקבלו בחזרה".

דברים אלו מקבלים משנה תוקף מעצם העובדה שקשישים רבים עדיין נמצאים בבידוד. "על-פי הוראות משרד הבריאות, קשישים צריכים בימים אלה להישאר בבידוד מוחלט. סביר מאוד להניח שמדיניות זו תימשך בשבועות ואולי אף בחודשים הקרובים", כתב זועבי בדו"ח שמסכם את מצב הקשישים בימים אלו, ושמבוסס על דיווחים שנאספו בשבועות האחרונים מקשישים ואנשי מקצוע בשטח. "קשישים רבים מדווחים בשבועות האחרונים על נטישה פתאומית של כל הגורמים שאמורים להעניק להם עזרה בתפקוד היומיומי – מבני משפחה דרך מטפלות הבית ועד מרכזי יום ושאר גורמים מקצועיים. כך, למשל, דיווחים רבים מלמדים שמטפלות בית מסרבות לבקר אצל קשישים ולהגיש להם את הטיפול הדרוש מחשש לבריאותן או לבריאות הקשיש. בנוסף, חלק ניכר מהעובדים הסוציאליים המטפלים בקשישים הוצאו לחופשה ללא תשלום – צעד המנוגד לערכים הבסיסיים ביותר של המקצוע".

קשישים בתקופת הקורונה צילום: רויטרס

בעבור רבים הטכנולוגיה – סמארטפונים, טאבלטים ושירותים כמו זום – היתה כמו גלגל הצלה בתקופות הקשות ביותר של הסגר. אבל, אמר זועבי לדו"ח טכנולוגי, באופן לא מפתיע הקשישים נשארו מחוץ לתמונה. "אחוז מאוד קטן מהם מודע לטכנולוגיה ויכול להשתמש בה. לחלק גדול אין נגישות, ידע או אפילו את המכשירים שיאפשרו להם תקשורת טכנולוגית, אין להם אייפד או סמארטפונים. אין להם גם יכולת ברמת קוגנטיבית. המכשירים האלו דורשים כישורים שאין להם. אני בן 55 ומתמודד בקושי עם כל הסיבוכים של הטכנולוגיה.

"אין מי שיעזור להם. הם סובלים מבדידות, פערים בין-דוריים מתעצמים, אין להם קשר עם צעירים שיוכלו ללמד אותם. קשישים הם עניים, אין להם כסף לרכוש מכשירים כאלו. זה ניתק את הקשישים בצורה מווחלטת, במיוחד בעידן הקורונה שבו הכל הפך לטכנולוגי, למקוון. הכל נעשה באמצעות המכשירים ואף אחד לא חושב עליהם. זה ממשיך גם היום. קשישים סובלים במחסור במימוש זכויות בגלל חוסר הידע הטכנולוגי שמאפיין אותם. מי שממציא את המכשירים האלו לא חושב על קשישים. הם סובלים מבדידות לא סתם, אלא כי כל מה שמתפתח סביבם לא תואם את המאפיינים שלהם".

כולם בזום, חוץ מסבא וסבתא קרדיט: Zoom

הקורונה החמירה את הניתוק הטכנולוגי של הקשישים גם מהבט נוסף. "עם התפרצות המגיפה הממשלה הוציאה לחל"ת עובדים סוציאליים, פקידים במוסד לביטוח לאומי ועובדים נוספים שבאים במגע יומיומי עם קשישים", כתב זועבי בדו"ח שחיבר. "במקביל הוגבר השימוש באינטרנט למימוש זכויות בקהילה, כמו קצבאות זקנה ושירותים שונים הניתנים לקשישים בסניפי הביטוח הלאומי, בבנקים ובלשכות הרווחה. כתוצאה מכך, העמיק הפער הדיגיטלי בין אותן קבוצות בחברה שיש להן גישה לאינטרנט, למחשב אישי ולסמארטפון ובין אלה שאין להן. קשישים רבים מצאו את עצמם במצב שבו גם אין להם נגישות לשירותים בסיסיים אלה וגם אין להם יכולת להיעזר באנשי המקצוע המסייעים להם בכך בימי שגרה".

ואולם זועבי סבור שאת כל הקשיים הללו ניתן לפתור, בתנאי שהמדינה תחליט להשקיע בכך משאבים מספקים. "הייתי שותף להרבה ניסיונות ללמד קשישים טכנולוגיה והופתעתי מהתוצאות", הוא אמר לי. "הם יכולים ללמוד שכמשקיעים בהם זמן ואנרגיה. וכשהם משתמשים הם מדווחים על רווחת חיים גבוהה יותר, סיפוק גבוה יותר, ביטחון ודימו עצמי גבוהים יותר. הקשיש יכול לתקשר עם הסביבה, לדאוג למימוש עצמי של הזכויות שלו, מקבל יותר שירותים ומרגיש יותר מסופק וגאה בעצמו. וזה גם מקרין בצורה משמעותית על תוחלת החיים.

"המדינה צריכה לפתח כלים פשוטים לשימוש שיכולים לשמש את האוכלוסייה הזו. צריך לפתח דברים שיקחו בחשבון את היכולת הקוגנטיביות שמצטמצמות לעת זקנה. יש צורך השקיע יותר מאמץ בפיתוח תוכנות מתאימות, לתמוך כלכלית בקשישים על מנת שיוכלו לרכוש מכשירים כאלו ולהשקיע בלימוד קשישים איך להשתמש בתוכנות אלו. אלו דברים שמאוד קל לממש. רק צריך להשקיע כסף".

הדברים נכונים לא רק לטכנולוגיה: "צריך להגביר את המעורבות בכל הקשרי החיים. כל הגופים שעובדים עם קשישים צריכים לעשות את זה כדי לפצות על האבדן משמעותי שהתרחש בתקופת הקורונה. יותר פעילויות, ביקורים, מפגשים, הפעלות, בצורה מתוכננת ומקצועית שתפצה על האבדנים השונים שהתרחשו בתקופת הקורונה".

יכול להיות שהנזקים שנגרמו לאוכלוסיית הקשישים בעקבות הסגר גדולים יותר מהזנקים שהוא ביקש למנוע?

"לקשישים נגרם נזק מאוד חמור. הם היו בטראומה נוראית בתקופת הקורונה. נגרם להם נזק נפשי איום, עצום. אני בטוח שנגרם נזק רב, הרבה יותר גדול מהנזק של המגפה עצמה, של הקורונה. ההתייחסות לקשישים על סמך נתון כרונולוגי היתה מאוד לא צודקת. הרבה אנשים מעל גיל 60, 70 או אפילו 80 בריאים לגמרי ולא היו בסכנה שתואמת את ההתייחסות של התקשורת ושל משרד ביראות. ההתייחסות היתה צריכה להיות לפי מצב בריאות. הנזק של הסגר לחלק גדול מהקשישים היה הרבה יותר גדול מהמגיפה. ואת זה נתחיל לראות עכשיו – את הנזק הבריאותי, הנפשי והתפקודי – ונצטרך לטפל בזה בצורה מאוד אינטנסיבית ויסודית".

בתקופה זו, כשמספר נשאי הקורונה מזנק ויש כבר שמלהגים על הצורך להחזיר את הגלגל לאחור ולהשיב את ההגבלות ואולי אפילו את הסגר, חשוב לזכור את השורה התחתונה של ד"ר זועבי: הסגר פגע בקשישים יותר משהועיל להם, דרדר את חייהם ופגע בתפקודם באופן בלתי הפיך, או כזה שידרוש מאמץ שיקום מרוכז. אם שוקלים להטיל שוב הגבלות תנועה, ובפרט אם שוקלים להטיל שוב הגבלות על קשישים, אסור לעשות זאת כלאחר יד, מבלי תוכנית מסודרת שתשים בראש ובראשונה את רווחתם המתמשכת ותדאג לטפל בבעיות כמו בדידות או אי נגישות לטיפול רפואי. ואם הדבר כרוך בהשקעה משמעותית כמו רכישת טאבלט לכל קשיש ודאגה להדרכה מתאימה וליווי על אופן השימוש בו, ייתכן שיש לעשות זאת. או, לחילופין, אפשר פשוט לשקול בצורה מעמיקה יותר האם הנזקים שסגר, בידוד וריחוק חברתי של קשישים מבקשים למנוע לא חמורים יותר מהנזקים שהם עצמם גורמים.