בחסות הקורונה לאח הגדול בישראל נוספו מאות אחים קטנים

האמצעים הטכנולוגיים המקיפים שבהם נוקטת המדינה על מנת להתמודד עם מגיפת הקורונה – הענקת סמכויות לשב"כ להפעיל את יכולות הריגול שלו נגד אזרחים ישראלים (והארכתן שוב שוב בהליכים מזורזים), מתן אישור למשטרה לקבל מידע מיקום מחברות סלולר ללא צו בית משפט, הפעלת רחפנים על מנת לאתר אזרחים שמפירים את הבידוד שנכפה עליהם – העלו חשש מוצדק ליצירת אח גדול, כזה שינצל את הפחד הציבורי ואת הנואשות לחזור לשגרה על מנת ליצור הסדרי מעקב חדשים שעלולים להפוך לחלק משגרת החיים שלנו לזמן רב. זו סכנה אמיתית, שהתרעתי  מפניה  כבר בכמה הזדמנויות. אבל במקביל, מסתבר, נוצר בחסות הקורונה איום חדש על הפרטיות שלנו ומנצל בצורה דומה את הפחד, אי הוודאות והבלבול שלנו, אבל כזה שמגיע מלמטה, ובמקום ליצור אח גדול אחד יוצר אינספור אחים קטנים.

ריגול ממשלתי צילום: שאטרסטוק

עם חזרת המשק לפעילות הדרגתית גיבשה הממשלה כללים והוראות בטיחות לפתיחה מחודשת של עסקים, שהסדירו סוגיות כמו מספר המבקרים שיכולים לשהות במקום או הקמת מחיצות בין קופאים למבקרים. אלו כונסו תחת המותג הקליט "התו הסגול". במסגרת הנחיות אלו נשקל תחילה לחייב עסקים לתעד בצורה ממוחשבת את שמות הלקוחות והספקים שמגיעים לשטח המקום, וכן לתעד ביצוע תשאול, מדידת חום וזהות אנשים שכניסתם נאסרה, כאשר לפי כמה פרסומים אף דובר על חיוב העסקים להשתמש באפליקצייה ייעודית לצורך כך. ואולם, בתקנות שעת חירום שאושרו בסופו של דבר שונה סעיף מחמיר זה ונקבע רק שבית עסק ינהל רישום של מספר הבאים בשעריו, ללא שום פרט מזהותם, וכן מספר התשאולים ומדידות החום ומספר האנשים שכניסתם לא הותרה. זה הכל.

במקביל, חברה לשכת ארגוני העצמאים בישראל (לה"ב), ארגון גג שמייצג את האינטרסים של עסקים קטנים ובינוניים, לחברת התוכנה ביטמן, לפיתוח כלים שנועדו לסייע לעסקים קטנים לעמוד בדרישות התו הסגול ובתפעול השוטף שלהם. במרכז הפיתוח עומדת אפליקציה בשם UV 20, שלפי ההודעה לתקשורת מטרתה היא "אפשרות מעקב אחרי כל הלקוחות שיגיעו לחנות. האפליקציה תפעל באמצעות דרישה לרישום פרטים אישיים מצד כל לקוח לפני כניסתו לחנות".

פרסום ההצטרפות לתו הסגול בגוגל

מפעילי האפליקציה קדמו את השימוש בה באמצעות פרסומות מקוונות כמו באנר שמכריז "אפליקציה לעסקים לתיעוד לקוחות", או בגוגל עם ההכרזה "ברוכים הבאים ל'תו סגול' לרישום לקוחות דיגיטלי". קידומים אלו הביאו, כנראה, לתלונה נגד האפליקציה למשרד הבריאות, שהוציא מכתב הבהרה למפעילים. "בשלב זה אין דדריש חוקית לתיעוד פרטים אישיים של לקוחות (להבדיל ממספרם), במסגרת 'התו הסגול'", כתבה המשנה ליועץ המשפטי של המשרד, עו"ד טליה אגמון. "בהתאם, אין להציג בפני לקוחותיך (והם בפני לקוחותיהם), מצג כאילו יש דרישה מטעם משרד הבריאות לזיהוי הלקוחות בכניסתם לחנות, או חובה לעשות שימוש באפליקציה המתעדת את פרטיהם האישיים. הפעלת אפליקציה כזו תוך הצגתה כחובה, ללא הסכמה חוקית, עלולה לעלות כדי הטעייה של הציבור, והפרה של חוק הגנת הפרטיות וחוקים אחרים".

התרעה זו של משרד הבריאות הועברה מטעם ביטמן לצד התגובה של מנכ"ל החברה, ארווה בנסאיי, וכאן הדברים נעשים מעניינים באמת: "לנוכח מצוקת העסקים בישראל שהיו סגורים במשך שבועות ארוכים ונדרשים כעת להתאמות לתו הסגול, רתמנו את כל הידע המקצועי של ביטמן לפיתוח מהיר של אתר ייעודי ידידותי ומאובטח שמשרת בהצלחה מאות בתי עסק בישראל. אתר תו סגול מציע חבילת מינימום הכוללת רישום מספר המבקרים בעסק בלבד, אולם מרבית בתי העסק בחרו לבצע גם איסוף פרטים אישיים ולהשתמש במידע כבסיס להקמת מועדון לקוחות”.

שמתם לב? מרבית בתי העסק שעושים שימוש באפליקציה, ושלדברי מפתחיה נספרים במאות, משתמשים בה על מנת לאסוף פרטים אישיים ושומרים את המידע לצורך הקמת מועדון לקוחות. כלומר, לוקחים אפליקציה שפותחה על מנת לאפשר לעסקים לעמוד בהנחיות הממשלה לפתיחה בשגרת הקורונה, ושכללה יכולות, ספק דרישות, שלא קיימות בהנחיות אלו, ועושים בה שימוש לא כמענה למגיפה אלא כדי ליצור מאגר מידע של המבקרים בבית העסק לצורכי קידום עתידי.

פרסומת הצטרפות לתו הסגול לעסקים

ההודעה שנשלחה אף כוללת ציטוט של בעל חנות פרחים באשדוד שמסביר איך הוא משתמש באפליקציה. "בימים הראשונים רשמנו עם דף ועט כל לקוח שנכנס לחנות וזה היה מסורבל ואיטי", הוא אמר. "חיפשנו פתרון דיגיטלי ומצאנו את התו הסגול. נרשמנו לשירות ותוך זמן קצר קיבלנו קוד חנות והפננו את המבקרים להירשם באתר. למעט לקוחות בודדים שהתעקשו לא למסור פרטים, שאר הלקוחות גילו הבנה ושיתוף פעולה" (ההודעה כללה את שמו המלא ושם בית העסק. בחרתי שלא להזכיר אותם כאן, שכן ייתכן שלא ידע שהדרישה שהוא מציב למבקרים בחנותו עלולה להיות בניגוד לחוק).

אין זה מפתיע שכמעט כל הלקוחות הסכימו למסור את פרטיהם. עם כל הבלבול וההנחיות הסותרות והמשתנות תדיר, כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחרי הדרישות השונות ולהבדיל בין מה שתוכנן למה שאושר בפועל למה שאושר אך כבר בוטל. תחברו את זה לבקשה מצד בעל עסק עצמאי שנעשית בחסות המאמצים לבלימת המגיפה, ויש לכם בקשה שקשה לסרב לה.

"עסקים משתמשים בפערי מידע לצורך איסוף מידע על לקוחות ושימוש בו שלא למטרה לשמה הוא נמסר, עבירה פלילית לכשעצמה", אמר לדו"ח טכנולוגי היועץ המשפטי של התנועה לזכויות דיגיטליות, עו"ד יהונתן קלינגר. "כאן, האדם הסביר מאמין שהמידע שהוא מוסר ישמש רק למטרה אחת: מאבק בנגיף הקורונה ועדכון במקרה ששהה בקרבת חולה מאומת, ומצד שני להשתמש במידע הזה למטרות אחרות. הרשות להגנת הפרטיות כבר הוציאה פרשנות להנחיה, בה היא מבהירה את איסור השימוש והאגירה. בעצם, מה שאנחנו רואים כאן זו הבעיה באי-אכיפת חוק הגנת הפרטיות; אנשים רגילים שכל מידע הוא כמו שטרות על הרצפה: כל אחד יכול לאסוף".

אני לא להוט ליחס כאן כוונת זדון למי מהצדדים. ביטמן ולה"ב פיתחו אפליקציה שנועדה באמת ובתמים לסייע לעסקים קטנים חסרי יכולות טכנולוגיות לעמוד במערכת דרישות מורכבת ומבולבלת, ועשו שגיאה בפיתוח האפליקציה או קידומה – תוצאה של מערך הדרישות הגמיש והמשתנה תדיר. עסקים קטנים עשו שימוש באפליקציה בהתאם ליכולות שהיו קיימות בה, ואפשר לשער שפעמים רבות היה זה מתוך חוסר מודעות לכך שההוראות אינן מחייבות איסוף פרטים אישיים, או שעצם האיסוף ושמירת המידע לשימושים אחרים הוא בעייתי מבחינה חוקית.

אבל השורה התחתונה היא שבחסות הקורונה, מאות אחים קטנים החלו לאסוף מידע אישי על לקוחותיהם, ושומרים אותו לא מתוך כוונה להלחם במגפה (או לפחות לא בלבד) אלא במטרה להשתמש בו לצרכים שיווקיים, תוך פגיעה בפרטיותם. יש כמובן גם עסקים גדולים יותר שנוקטים או נקטו בטקטיקה דומה. וזה, כנראה, גם חלק משגרת החיים בעידן הקורונה: לא רק ממשלה שחודרת לפרטיות שלנו בחסות המגיפה, אלא מספר רב של גורמים קטנים שממנפים אותה לצרכיהם, על חשבון האזרחים והלקוחות. שארית הפרטיות, כך מתברר עם כל יום שעובר, היא אחת הקרבנות המובהקים של המגיפה.

קצרצרים

1) לאובר, היסטורית, היתה תדמית של חברה רעה ביחס לעובדיה. המנכ"ל דארה קוסרשאהי הובא במיוחד על מנת לשנות את התדמית הזו ולנסות ולמחות את הכתם שהשאיר על החברה מייסד טראווס קלניק. אבל מסתבר שגם הוא נגוע במנוולות קלה. לפי דיווח של The Information, באפריל נפגש המנכ"ל עם בכירי אובר על מנת לדון בפיטורים של 20% מכוח העבודה. כמה מהבכירים ביקשו לקצץ בשכרם כדי לצמצם את היקף הפיטורים. ואולם, קוסרשאהי דחה את ההצעה בטענה שפיטורים הם הדרך הטובה ביותר לקצץ עלויות. אולי הטובה ביותר, אבל בוודאי שלא האנושית ביותר.

אובר צילום: איי פי

2) הרבה חברות טכנולוגיה נאלצו להתגמש ולאפשר לעובדיהם לעבוד מהבית. חלקן פחות, כמו אפל שכבר נערכת להחזרת העובדים למשרד, אחרות יותר, כמו פייסבוק שהודיעה שתאפשר לעובדים לעבוד מהבית עד סוף השנה. אבל מבין הגדולות, אף אחת לא הלכה רחוק יותר מטוויטר, שהודיעה לעובדים שיוכלו לעבוד מהבית כמה שהם רוצים, בלי הגבלת זמן, גם אחרי שהמגיפה תחלוף. וואוו.