יזמים, לא אלוהים

בשבוע שעבר היזם אלון מאסק שיגר לטוויטר סדרת ציוצים זועמים על הסגר המתמשך בארה"ב. "שחררו את אמריקה עכשיו", הוא צייץ. "זעם, זעם עם גסיסת המאורות", הוא כתב בלי לתת קרדיט לדילן תומס; "עכשיו תנו לאנשים את החופש שלהם", המשיך. ולסיום, חתם בנושא אחר לגמרי, לכאורה: "מחיר מניית טסלה גבוה מדי".

מאסק לא מדבר אל עצמו. הוא ויזמי טכנולוגיה אחרים יודעים שיש למילים שלהם קוראים ומאזינים. הם יודעים שציוץ אחד שלהם יכול להפיל או להרים מחירי מניות ולהניע אנשים לפעולה. הם המנהיגים שאליהם רבים פונים לנחמה ולתשובה — בימי חול ובימי קורונה. בהתאם, היזם הנערץ צוטט לכל עבר ושורת ציוציו זכתה לסיקורים נרחבים. גם מייסדי ומנהלי חברות הייטק אחרות חולקים איתו את הערצת ההמונים, ובהם מייסד מיקרוסופט ביל גייטס, שעולה לכותרות יותר מתמיד מאז פרוץ משבר הקורונה.

יזמים, לא אלוהים איור: יונתן פופר

נשיאת העיניים בימים אלה אל ענקי הטכנולוגיה לא באה משום מקום. היא התפתחות של סגידה מתמשכת לטכנולוגיה בכלל ואל היזמים והמייסדים המובילים אותה בפרט. גם בימי שגרה מדובר בתופעה מטרידה, אלא שכעת, בזמן משבר שהעולם כולו מחפש דרך החוצה ממנו, הציפייה מהטכנולוגיה וממבשריה שיספקו את כל התשובות והפתרונות עלולה להביא להשלכות מרחיקות לכת, ולחיזוק נוסף של מעמדם החזק מספיק של עשירי עמק הסיליקון.

1. הבו לי מיליארדרים

פטריק הנרי, מהאבות המייסדים של ארה"ב, ידוע באמרתו "הבו לי חירות או הבו לי מוות", שבאמצעותה דחק במתיישבים לצאת למלחמת עצמאות נגד השלטון הבריטי. לזעקה זו השיבו הנציגים בבית הנבחרים: "אל הנשק! אל הנשק!".

250 שנה אחרי, מאסק החליף את הנרי, הציוץ בטוויטר את הפודיום, חירות היא יציאה מסגר ומוות הוא השבתת הכלכלה בגלל נגיף הקורונה. נושאי הנשק — הפעם אוהדי מאסק המכונים מאסקטירים, על משקל המוסקטרים, הפלוגה היוקרתית של המלוכה הצרפתית - לא אכזבו. כמו אותם נבחרים, גם הם קראו “אל הנשק!”. "לא מבקשים חופש, לוקחים אותו!", כתבה אחת. "אלון הוא הפטריוט שלא ידענו שאנחנו צריכים", השיב אחר.

זה נשמע כמו סיפור על הערצת יתר של עמק הסיליקון, אבל ברקע לו עומדים דברים יותר אפלים. למשל, הנשיא דונלד טראמפ, שקרא "לשחרר" את ארה"ב מהסגר; פלוגה חמושה ברובי סער שהסתערה על בית המחוקקים במישיגן במחאה על מדיניות הסגר של המושלת גרטשן ויטמר.

במישיגן יש את מספר המתים הרביעי בגודלו מווירוס הקורונה בכל ארה"ב. בארה"ב יש את מספר המתים והחולים הגדול ביותר מהווירוס בעולם כולו. אבל עבור מאסק ו־33 מיליון העוקבים שלו אין קשר בין הדברים. את מגבלות ההתאספות והתנועה פשוט לא ניתן לשאת והוראות שנועדו להגן על בריאות הציבור הן "פשיסטיות". "ארה"ב כולאת אנשים בבתיהם כנגד כל זכות חוקתית", הוא הרחיב בשיחה עם משקיעים.

נראה שלמאסק גם לא מפריעות ההפגנות החמושות והמתוקשרות במישיגן נגד מושל אילינוי היהודי ג'יי.בי פריצקר, שבהן הונפו בין היתר שלטים שעליהם נכתב "ארבייט מאכט פריי" (העבודה משחררת), כפי שנכתב בכניסה למחנות ריכוז נאציים במלחמת העולם השנייה. "זו פעולה שדורסת את חירויות האזרחים באופן איום ושגוי", המשיך מאסק. "לא הסיבה שאנשים הגיעו לאמריקה ובנו אותה... תחזירו לאנשים את החופש הארור שלהם".

2. מה ביל גייטס היה עושה?

מאז התפרצה מגפת הקורונה, ענקי עולם הטכנולוגיה מעטרים את כותרות החדשות עם שלל עצות להתמודדות עם המגפה, ההמשך שלה, עוצמתה והצעדים שיש לנקוט כדי לפתוח את המשק חזרה. גייטס הפך לאיש המצוטט בעולם בנושאי מגפות, אף שאין לו כל הכשרה מקצועית, בעודו מתאם בניית מפעלים לחיסונים. מייסד אמזון ג'ף בזוס הפך לאיש שאליו נושאים עיניים לניהול לוגיסטי, מארק צוקרברג מפייסבוק כמקור חדשות וטים קוק כמי שיעקוב אחרי כל החולים.

פולחן המייסד - אותה הערצה עיוורת כלפי יזמים מבריקים, כריזמטיים ונמרצים - מתקיים כבר שנים. וככל שהשנים נוקפות, מתברר שאנשים שנראו כמקור בלתי נדלה לרעיונות חדשניים, חזון ייחודי ויצירתיות ללא גבולות, הפכו למעין נקודה עיוורת קולקטיבית, שמאפשרת טשטוש גבולות מוסריים, מקצועיים ופיננסיים.

יזמים והחברות שאותן הם מובילים נעים בקצב מסחרר כדי להשיג תוצאות, כפי שהיטיב לנסח צוקרברג, כשקבע את המשפט "לזוז מהר ולשבור דברים" כמוטו של פייסבוק.

הפגנה נגד מושל אילינוי היהודי ג'יי.בי פריצקר. כשניאו־נאצים פוגשים את אילון מאסק צילום: twitter

רוב קרנות ההון סיכון הן שותפויות ל־10 עד 20 שנים. זה מכניס אותן לתוך סחרחרה שמחייבת את החברות שבהן השקיעו לרשום צמיחה ולספק תשואה גדולה ומהירה. תמיד צריך לזכור שמאסק ואחרים כמעט תמיד מדברים מתוך אותה תרבות ולפעמים אפילו מפוזיציה שאינה רואה לנגד עיניה את הטוב הקולקטיבי, אלא אינטרס נקודתי מאוד.

בהקשר זה, לא מפתיע כלל שמאסק סיים את רצף הציוצים שלו בציוץ על מחיר מניית טסלה. הוא לא רק יזם כריזמטי שמתיימר לפתור שלל בעיות, הוא גם בעל מפעל מכוניות שנאלץ לעצור את כל הייצור בגלל הקורונה.

נהוג להאשים את המשקיעים בחברות טכנולוגיה בפולחן הזה, אבל הנקודה העיוורת היא קולקטיבית וגדולה בהרבה מכמה משקיעים מסנוורים ממזומנים. החברה כולה שותפה לה, בכך שהיא מחפשת ביזמים את המושיעים שיפתרו כל בעיה.

3. להסתדר ביחד

אי אפשר להאשים כאן אדם ספציפי. לאורך השנים חברות עמק הסיליקון מיתגו את עצמן כמומחיות הגדולות בעולם לפתרון בעיות, בין שזה מסע למאדים או משבר האקלים ובין שהזמנת טייק אאוט ממסעדות. ימי הקורונה אינם שונים. הבינה המלאכותית, המעקב, האיכון - כל טכנולוגיה טרנדית מסומנת כזו שתציל את העולם מהמגפה. זה נשמע הגיוני, שכן הכלים האלה מאפשרים לזהות ולעקוב אחרי אזרחים באמצעות מכשירים סלולריים שנמצאים כמעט בכל כיס. זה כל כך קל, שהרשויות לא התאפקו והתחילו לעקוב. אלא שגם כשהיו בידיהם כל הנתונים והכלים בלי שום מעצורים, לא היו אלה כוחות השיטור שהאטו את התפשטות הנגיף. בסופו של דבר, הכלים האלו הם רק כלים, לא קסם. מי שיכולה להציל את האנושות מהמגפה היא רק האנושות כולה, כחברה מאורגנת.

אזרחים ומדינות אינם מוגבלים משיקולי תשואות וריצוי משקיעים. זה מאפשר השקעה גם במוצרים שאין בהם רווח כלכלי מיידי, אלא תועלת חברתית ארוכת טווח. היזמים והיצירתיות שלהם חשובים, אבל לעולם לא נצליח להתגבר על המגפה - או על משברים גדולים אחרים - אם נשאיר את כל ההחלטות, התקוות וההשקעות החשובות בידיהם של קומץ מיליארדרים.