הפער הדיגיטלי בגיל השלישי: לא לכולם יש בני משפחה שיכולים לסייע

הבידוד שנכפה על מרבית אוכלוסיית העולם המערבי בעקבות התפשטות מגיפת הקורונה הווה פתח לזינוק בשימוש בכלים דיגיטליים לשמירת קשר. היקף השימוש ברשתות חברתיות ואפליקציות מסרים מידיים גדל, טלגרם שקצת דעכה בחודשים האחרונים חזרה במלוא המרץ הודות לקבוצות העדכונים הפופולריות שלה, ויישומים שעד עתה היו מוכרים בעיקר בעולם העסקי, כמו זום, נכנסו למיינסטרים התרבותי במלוא העצמה ככלי המרכזי לשמירת קשר בין משפחה וחברים וליצירת פרומיל של שקט נפשי.

פגישות וישיבות בוידאו צילום: Jolt

בני נוער רבים כבר חוגגים יום הולדת בזום, או משתמשים באפליקציה ללימודים מקוונים ובפסח הקרוב רבים יערכו סדר משפחתי בחסות האפליקציה. גם שירותים דיגיטליים אחרים זוכים לפריחה בעקבות חוסר היכולת לצאת מהבית, ובפרט משלוחים ממסעדות והזמנות מסופרים (שם הביקוש כל כך גבוה, שבמקרים רבים מועד ההזמנה הקרוב ביותר נמצא כמה שבועות בעתיד). העולם, כך נראה, הגיע למגיפה הזו ברמת מוכנות אידאלית, לפחות מבחינת השירותים הדיגיטליים (קצת פחות בכל הנוגע לתשתיות – תקשורת, בריאות ואחרות).

אבל בשעה שכולנו חוגגים ברשת, יש קבוצות ניכרות מהאוכלוסייה שנשארות מאחור. חלקן, כתוצאה מפערים כלכליים והעדר גישה לתשתיות מספקות, אחרות כתוצאה מחוסר אורינות. ומבין האחרונים, בולטת בעיקר האוכלוסייה המבוגרת יחסית, בני 65 ומעלה. בניגוד לדורות הצעירים יותר, הם לא גדלו בעולם דיגיטלי ומקוון, שירותים כמו שיחות וידיאו או צ'ט לא באים להם באופן טבעי, ומעולם לא היו אמצעי מרכזי במערכת הקשרים החברתיים שלהם. עכשיו, כשהעולם הפיסי הולך ומתכנס בתוך עצמו, הם מנותקים יותר מתמיד, ומתקשים למצוא את עצמם בעולם הדיגיטלי.

הפער הטכנולוגי בזקנה צילום: שאטרסטוק

"בעבור גימלאים רבים, החיים החברתיים היחידים שהם מכירים זה מפגשים חברתיים כמו מועדון ספרים או טיול בפארק", אמרה לניו יורק טיימס ד"ר סטפני קאצ'יופו, מהמחלקה לפסיכיאטריה ופסיכוביולוגיה באוניברסיטת שיקגו. "כשהם מביטים על לוח השנה, כל הפעילויות האלו מבוטלות. השאלה היא איך אנחנו כחברה עוזרים להם?"

במקרים רבים, קרובי משפחה וצאצאים יכולים להרתם ולסייע בהתקנת והפעלת יישומים כלים לשימוש, אך בתנאי הסגר הנוכחיים מדובר פעמים רבות במשימה קשה, לעתים בלתי-אפשרית (למשל, אם בן המשפחה שלו רוצים לעזור פשוט לא מצליח להבין את ההוראות טלפונית או מסיבה זו או אחרת מתקשה להתחבר למחשב שלו). ובמקרים רבים אחרים, ייתכן שאין בנמצא בני משפחה שיוכלו לסייע, ואדם שקודם לכן נהנה מחיים חברתיים מלאים מוצא עצמו עתה ללא שום קשר עקבי לעולם החיצון.

בארה"ב יש כמה פתרונות גם למקרים מסוג זה. למשל, חברת Candoo שמסייעת למבוגרים להתמודד עם אימת הטכנולוגיה התאימה את עצמה למציאות העדכנית והחלה להציע הדרכות וסיועים מקוונים בהתקנת כלים פופלריים כמו זום, לעתים באמצעות השתלטות על מסך המחשב של הלקוח עם תוכנה ייעודית, ביצוע הפעולות המורכבות, והסבר ויזואלי על הפעולות הפשוטות. ג'יין כהן, תושבת ניו יורק בת 84 שחיה בגפה, הסתייעה בקנדו פעמיים כדי להתחבר לזום על מנת להשתתף בצורה מקוונת בקורס אדריכלות של אוניברסיטת ניו יורק.

אבל פתרון כמו זה לא מתאים לכולם. קנדו גובה 30 דולר לשיעור בן שעה ו-40 דולר לתמיכה מקוונת. בעבור גמלאים רבים שחיים על הכנסה מוגבלת, מחיר השירות יכול להיות גבוה מדי, ואם אין להם בני משפחה או מכרים שיסייעו להם הם עלולים למצוא את עצמם ללא שום דרך לנווט בין היישומים הדיגיטליים שמאפשרים לשמר קשרים חברתיים בעידן הקורונה.

דור סקולר. מייסד ומנכ"ל Intuition Robotics

והמחיר יכול להיות גבוה מאוד. "לפי מחקרים שנעשו בארה"ב, הנזק הבריאותי של בידוד חברתי שווה ערך לעישון של 15 סיגריות ביום", אמר לדו"ח טכנולוגי מייסד ומנכ"ל Intuition Robotics, דור סקולר. "בידוד חברתי ובדידות גורמים להאצה של דיכאון, דימנציה, מחלות לב, אפילו למוות מוקדם. ויש גם עניין של איכות חיים, שלא פחות חשוב. מעבר למדדים היבשים, יש שאלה חברתית. איך אנחנו רוצים שההורים שלנו והסבים והסבתות שלני יחיו בזקנה, שהיא עכשיו עד שליש מאורך החיים שלנו? צריך לחשוב לא רק על מדדי חולי אלא על איכות חיים, ומה אנחנו מאחלים להורים שלנו ובעתיד לעצמנו".

סקולר מכיר היטב את התחום. החברה שהקים מפתחת רובוט ומערכות מקוונות שנועדו לגשר את הפער הדיגיטלי בין בני גיל הזהב לשאר העולם, באמצעות מתן כלים נוחים לתפעול לשמירה על קשר עם משפחה וחברים וביצוע פעולות מקוונות. אבל הפתרונות שמציע סקולר למצב המיידי פשוטים הרבה מהמוצר שהוא עצמו מפתח.

הפער הדיגיטלי בגיל השלישי צילום: שאטרסטוק

"לפני שבוע היה גל בארץ, שקצת דעך, שעה 17:00 עם סבא וסבתא", אמר סקולר. "מדובר על כך שהילדים יקחו 5 דקות מהיום, יתקשרו לסבא ולסבתא ויספרו מה הם עשות היום. זה לא חייב להיות חדשה מרעישה רק ברמה של ראיתי משהו מעניין בטלווזיה או היה לי שיעור מקוון בגיאוגרפיה. זה משפיע מאוד מאוד, במיוחד כשזו שגרה ולא פעם. אנחנו גם יכולים לנסות לגשר על הפער בעצמנו בעבור ההורים. לעשות הזמנה מקוונת בעבור סבא וסבתא או שכן. כשאנחנו עושים הזמנה, הולכים לקנייה, מבשלים, לחשוב עליהם. לבצע רכישה או בישול נוספים בשבילם ולהשאיר על מפתן דלתם. זה דברים שקל מאוד לעשות".

בעיה אחרת היא איך להסביר לקרובינו המבוגרים להשתמש ביישומים חדשים בשעה שאנחנו לא יכולים להיות לצדם ולהסביר מקרוב ובצורה ויזואלית. גם כאן יש מה לעשות, ולדברי סקולר צריך רק דבר אחד: "הרבה סבלנות. אם אתה לוקח את אותו מכשיר אצלך, ועושה צעד צעד, פורט להרבה צעדים קטנים, זה אפשרי. שלב שלב שלב, עם חיוך, חמלה וסבלנות".

לא לכולם יש קרובי משפחה שיכולים לסייע ככה.

"אני רואה התארגנות מאוד יפה של תיכוניסטים וסטודנטים לעזור לזולת. ביישוב של ההורים שלי יש סולידריות חברתית לסייע אחד לשני, וזה חשוב כי אנחנו במרחק שעה וחצי מהם. צריך לשים לב לשכן המבוגר בבניין. לדפוק לו על הדלת, לשמור על 2 מטר מרחק ולראות מה אפשר לעשות בשבילו. ברמה האישית והפרטנתי, זו הקהילה שצריכה לעזור. אולי ככה נכיר את השכנים שלנו ונתחבר לקהילה. ברמה האישית אני רואה את זה קורה, יוצא לי להכיר את השכנים שלי פתאום".

ואולם, המסר החשוב ביותר של סקולר הוא שהפערים הדיגיטליים הבין-דוריים שנחשפים כיום אינם דבר חדש או ייחודי לקורונה. "אנחנו מתעסקים עם הסוגיה של בידוד חברתי כבר ארבע שנים", הוא אמר. "המצב שאנחנו מרגישים עכשיו הוא השגרה של מיליוני אנשים. הם באמת מבודדים. יכולים לעבור שלושה או ארבעה ימים בין מפגש עם בן אדם חי. 50% מהם מדברים עם בן אדם רק פעם בשבוע. המצב של להיות לבד בדירה מנותק מהעולם החיצון זו השגרה שלהם. בעקבות הקורונה אנחנו מקבלים הצצה לחיים האלו. אנחנו נחזור לאיזו שגרה בקרוב, אבל הם יישארו ככה.

"הפער הדיגיטלי תמיד היה שם. יש היום אולי קצת יותר סבלנות מצדנו להסביר, אבל זה לא שאדם בן 85 פתאום יהיו לו קל יותר להפעיל. אפשר יותר לנסות, להשתדל, אבל הפער קיים. הוא מתחיל להסגר בדברים כמו תקשורת אבל קיים בדברים אחרים בצורה משמעותי יותר. למש קניות מקוונת. זה הרבה יותר קשה מלהפעיל שיחת זום. אנחנו רק נראה את המגמה הזו הולכת ומתגברת".

הפער דיגיטלי בגיל השלישי צילום: shutterstock

הפתרון בטווח הארוך במקרה זה חייב להיות מערכתי. "מפתיע אותי עד כמה הבעיה הזו ברורה מבחינת העלויות הבריאותיות והנפשיות שלה. במערכת האמריקאית, העלות של בידוד חברתי היא שבעה מיליארד דולר בשנה. זו עלות ישירה למערכת הבריאות של הדרדרות במצב הרפואי בעקבות בידוד חברתי. ועדיין, אתה רואה שאנחנו לא עושים שום דבר ברמת קבלת ההחלטות. לא מתעסקים עם הבעיה שרק הולכת ומחריפה בעקבות הזדקנות האוכלוסייה הגלובלית. צריך לממן פעילות שקשורה לחברותא, לעזרה, לקשים חברתיים. מצד שני יש מוצרים טכנולוגיים כמו שלנו שמיועדים לגיל השלישי, שיכולים לחיי היומיוום של אנשים שמזדקנים בביתם. ברגע שזה יהיה בעדיפות של מעצבי דעת קהל וקובעי מדיניות אפשר יהיה לטפל בבעיה הזו. הבעיה היא שלא מתייחסים אליה".

קצרצרים

1) עוד מנפגע הקורונה: ניסיון ההשתלטות העוין של זירוקס על HP. החברה שנודעה בעיקר במכונות הצילום שלה החליטה לבטל את התוכניות להשתלט על HP, אחרי שהמשבר הכלכלי שנוצר בעקבות התגובה לקורונה ערער את יכולתה לבצע המהלך המורכב והיקר (30 מיליארד דולר) שכרוכך ביצירת חוב משמעותי.

2) בחסות הקורונה אפל עושה משהו שלא עשתה מעולם, ושאף אחד לא חשב שאי פעם יתרחש. החברה מתירה לעובדים להוציא ממתקני החברה המאובטחים אבי טיפוס של מוצרים ולקחת אותם לביתם, על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד עליהם גם בשעה שמתקני החברה סגורים. מדובר בחריגה מהותית מהתרבות הארגונית של החברה – פיתוח מוצרים חדשים כל כך חשאי שם שהוא מתבצע בתוך חדרים אטומים שהגישה אליהם מוגבלת. הקורונה משנה את העולם יותר ממה שחשבנו.

מנכ"ל אפל טים קוק צילום: רויטרס

3) ולסיום, חדשות שלא קשורות לקורונה: רשת המלונות מריוט חשפה שפרצת אבטחה חשפה את פרטיהם של 5.2 מיליון אורחים שהשתמשו באפליקציית מועדון הלקוחות של הרשת. מדובר בפרצה המשמעותית השנייה במערכות מריוט שנחשפה בתקופה האחרונה. בנובמבר שעבר גילתה החברה שהאקרים פרצו למערכתת ההזמנות של מותג Starwood Hotels וגנבו את פרטיהם של 383 מיליון אורחים.