איך משפיע נגיף הקורונה על צעירים ובני נוער שנמצאים בבידוד?

עבודה מהבית עם הילדים צילום: שאטרסטוק

כשילדים נשארים בבית, הם צריכים מבוגר שישאר אתם ויטפל בהם, מה שמייצר לא מעט לחצים כלכליים ופסיכולוגיים על משפחות. "הרבה הורים צריכים לעבוד, והם לא יכולים לעבוד מרחוק", אמרה פרופ' ג'וי אוסופסקי, פסיכולוגית קלינית ומומחית ברפואת ילדים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת לואיזיאנה, לפודקאסט המדע  Short Wave של NPR. "וגם אם הם יכולים לעבוד מרחוק, יש הרבה סוגים שונים של דברים שצריך לעשות בשביל הילדים אם הם לא בבית הספר. זה מטיל הרבה לחץ על הורים כי אין את השגרה של בית הספר. יש יותר ארוחות בבית. יש יותר טיפול בילדים במהלך היום".

ההשפעה תורגש במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות. לפי נתוני משרד החינוך, 247 אלף תלמידים שלומדים יום לימודים ארוך זכאים בבית הספר לארוחה חמה ומזינה שכוללת מנה בשרית, פחמימה ירקות טריים ומבושלים ופרי (אם כי בפועל, בגלל קשיי תקצוב וסיבות אחרות, 116 אלף לא מקבלים אותה). משפחות מעוטות הכנסה לא משלמות דבר בעבור מפעל ההזנה, או סכום סמלי בלבד שמתחיל ב-70 אגורות לארוחה (ובכל מקרה, לא יותר משבעה שקלים לארוחה). כשהילדים בבית, צריך עתה לדאוג להם לארוחה שכזו מדי יום, הארוחה המרכזית של היום, ומדובר בנטל כלכלי שמתווסף גם כך לקשיים שמלווים למצב הנוכחי, כמו משפחות רבות שבהן אחד ההורים או אפילו שניהם הוצאו לחופשה ללא תשלום.

וזו רק זווית אחת, והפחות מדאיגה אפילו. כי למרות שבית מסמל בעבור רבים מאתנו מקום של ביטחון והגנה, בעבור ילדים רבים המציאות היא שהבית הוא מקום מסוכן, ודווקא השהייה מחוצה לו עדיפה להם. יעל גולד, מנכ"לית עמותת "ל.א. לאלימות נגד נשים", אמרה השבוע לאתר המקום הכי חם בגיהנום שעל רקע הסגר נרשמה עלייה של פי 3 במספר הפניות לקו החם לאלימות במשפחה שמפעילה העמותה. וזה עוד המצב הטוב. "כרגע הן עוד איכשהו יכולות להתקשר אלינו אבל ברגע שיהיה סגר מוחלט והבעלים יהיו בבית כל היום, יהיה פחד גדול ליצור קשר", היא אמרה לאתר. "כבר עכשיו הרבה מהפניות הן משכנים, חברות וקרובי משפחה שדואגים. הנשים עצמן כלואות עם הבעלים ולחלקן אין מקום להתקשר ולדבר ממנו".

להסגר יש גם השפעות פסיכולוגיות על הילדים צילום: שאטרסטוק

הכתבה התמקדה אמנם באלימות נגד נשים, אבל גם ילדים שנמצאים בבתים בהם קיימת שגרה של אלימות צפויים להחשף אליה יותר (כשהלחץ שנגרם מהמצב רק צפוי להגביר את תקריות האלימות. "גל האלימות היותר קשה עוד יגיע ככל שהמצוקה הכלכלית תגדל. הקורונה, האבטלה, הילדים שבבית – זה לשבת על פצצת זמן", אמרה גולד למקום הכי חם בגיהינום), לסבול ממנה בעצמם, וגם להיות חשופים לדברים חמורים יותר כמו תקיפה מינית.

"מכיוון שלילדים יש יותר זמן מסך, הם חשופים ופגיעים יותר לפדופילים שצדים אותם ברשת, הטורפים", אמר ל"דו"ח טכנולוגי" אלירן מלכי, יו"ר עמותת מצו"ף – מאגר ציבורי לניטור פדופילים. "ההורים לא צמודים לילדים לאורך כל היום, שולחים אותם לחדר למחשב. יש להם הרבה זמן מסך. גם בתור מורה, שעכשיו מעביר הווראה מקוונת, אני יכול להגיד שזה מספר שעות קטן יחסית, לא כמו יום לימודים ארוך. מסיימים את זה בתוך שעתיים-שלוש. אסור לילדים לצאת מהבית או לפגוש חברים. מה הם עושים? קוראים ספר. לא, הם משתעממים מול המסך. וכשילד משתעמם מול המסך הוא מטרה נייחת ולפדופילים שתחילים לצוד אותו. מספיק שהם נכנסים לפורום, מישהו מתחיל מדבר אתם, שולח להם תמונה ומושך אותם לבצע את התקיפה".

"עקב השיהות הארוכה ברשת, ילדים יכולים להיות חשופים לפדופיליה" צילום: שאטרסטוק

הבט אחר הוא תקיפות מיניות בתוך המשפחה, שמהוות שני-שליש מהמקרים: "ככל שיש יותר זמן לקרבן עם הפוגע, מספר הפגיעות עולה. לצערנו רוב הפגיעות של הפדופיליה, במיוחד בתוך המשפחה, לא מדווחות. הדיווח הוא תמיד בדיעבד, אם בכלל. הילדים נמצאים הרבה בבית, ויש המון ילדים שעכשיו נפגעים. אנחנו לא יודעים על זה ולא נדע על זה. גם סביבת הפיקוח לא מתפקדת. קודם לכן ילד יכל לדבר עם מורה, רופא, יועצת בית ספר. אבל גם זה נעלם. הוא לא נפגש אתם, נשאר בבית, לא עוזב את הסביבה הביתית. אפילו הפיקוח הזה, שתפס רק מקרים, ספורים לא קיים היום".

יש מה לעשות. "אם נצא מנקודת הנחה שאין פגיעה בבית, חשוב שההורים יהיו בקשר עם הילדים", אמר מלכי. "לראות עם מי הם מדברים ומה הם עושים. לתחקר אותם. יש הרבה אפליקציות שהורים יכולים להתקין ושמספקות העתק של הודעות ותגובות שהילדים מקבלים משירותים מקוונים. הם יכולים לראות מי מדבר עם הילד. צריך גם להסביר, במיוחד לצעירים יותר, שבתקופה הזו יש הרבה אנשים רעים שרוצים לדבר אתם, להסביר שלא נרשמים לכל מיני מבצעים שמבקשים פרטים אישיים. וכמובן שאין דבר כזה סוד בין אדם מבוגר לילד. בהבט של פגיעה בבית, אם הפגיעה היא מאבא אז בדרך כלל האמא יודעת ומעלימה עין או שיש שיתוף פעולה. במקרה הזה הכל תלוי במשפחה מורחבת יותר. כשדודה, סבא, משפחה רחוקה יותר מדברים עם אחיינים ונכדים, שישימו לב מה השתנה בילד. הוא חושש, פחות שמח, לא כתמול שלשום? אם משהו מציק לו או יושב עליו, זה צריך להדליק נורה אדומה".

מה יעשה שר החינוך עם ילדי ישראל? צילום: AP

כמובן, סגירת בתי ספר היא לא מהלך חסר היגיון לחלוטין. לדברי פרופ' ניקולאס כריסטאקיס, רופא, סוציולוג ומומחה לבריאות הציבור מאוניברסיטת ייל סגירת בית ספר, אפילו לאחר שכבר התגלה בקרב אחד התלמידים או אנשי הצוות מקרה של הדבקה בקורונה, יכולה לסייע לבלום את התפשטות המחלה. "אחרי מגיפת השפעת H1N1 לפני עשור, מחקר ביפן העלה שלסגירת בתי ספר גם אחרי שהתגלה מקרה יש השפעה", הוא אמר ל-Short Wave. "הוא העלה שסגירה ריאקטיבית של בתי ספר הפחיתה את שיעורי ההדבקה בקהילה בכמעט 30%".

וכך גם כמשדובר בסגירה גורפת של מוסדות חינוך, כמו שנעשה בישראל – הגבלת המגע מגבילה את האפשרות שילדים ידבקו ויעבירו את הנגיף לאנשים אחרים, במיוחד לאור העובדה שילדים כמעט ולא מגלים תסמינים אחרי הדבקות בקורונה או סובלים מתסמינים קלים בלבד. והיסטורית, סגירת מוסדות חינוך במקרה שכזה התגלתה כמוצדקת בכל הנוגע להגבלת התפשטות של מגיפות. כמו שקרה, למשל, בהתפרצות השפעת הספרדית ב-1918. "בסנט לואיס, שסגרה בתי ספר מראש והשאירה אותם סגורים לתקופות ארוכות יותר, שיעור המוות היה 358 מקרי מוות לכל 100 אלף איש. אבל פיטסבורג, שסגרה את בתי הספר מאוחר יותר והשאירה אותם סגורים לפחות זמן, שיעור המוות היה גבוה כמעט פי 3 – 807 מקרי מוות לכל 100 אלף איש", אמר כריסטאקיס.

המצב הוא אף פעם לא שחור ולבן, וכל מהלך שאנו נוקטים על מנת לבלום את הקורונה מייצר גלי הדף שמתבטאים לא פעם בנזקים, חמורים לא פחות, במקומות אחרים. כשאנו סוגרים מוסדות חינוך ושולחים ילדים להישאר בבית על מנת להגביל את התפשטות המגיפה, במקביל אנו שולחים אותם למצוקה כלכלית חדשה או גדולה יותר מזו שממנה הם ומשפחתם כבר סובלים. ואנו גם חושפים אותם יותר למקרי אלימות ותקיפה מינית, שאם לא יהרגו אותם בוודאי יצלקו אותם לכל חייהם. צלקות שהם ישאו שנים רבות אחרי שמגיפת הקורונה כבר תישכח.

כיתה ריקה עקב משבר הקורונה צילום: שאטרסטוק

זה שיקול נוסף, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו, שחייב לעמוד בראש מערך השיקולים מקבלי ההחלטות בבואם להרחיב ולהאריך את הסגר, אך כזה שספק אם נמצא בכלל לנגד עיניהם. השיקולים העיקריים סביב הרחבת הסגר מתמקדים בסוגיות בריאותיות לעומת כלכליות, כשאנשי משרד הבריאות לוחצים להחרפת התקנות ככל האפשר ואנשי משרד האוצר דורשים להגבילן על מנת למנוע שיתוק מוחלט של המשק. שיקולי רווחה, נפשית ופיסית, של אוכלוסיות כמו ילדים ונשים שנמצאים בסביבה מסוכנת לא מהווה חלק ממערך השיקולים, לפחות לא כפי שהדיון בין הגורמים המקצועיים ומקבלי ההחלטות משוקף לציבור.

זו טעות חמורה, כי כמו בהרבה מקרים יש כאן קורבנות שקופים שנפגעים מהתגובות למגיפה לא פחות מהמגיפה עצמה, ובלי לכלול אותם במערך השיקולים של התגובות אנחנו עלולים לגלות בסוף הדרך שהתרופה הייתה גרועה מהמחלה. בימים האחרונים כתבתי כאן לא מעט על הצד האחר של נזקי הקורונה, על הקרבנות הנפשיים על ההפסדים הכלכליים, ועל הפגיעה המתגלגלת  בזכויות האזרח שלנו שנגרמים כתוצאה משיתוק המדינה ובחסות תקנות שמנצלות את הפחד הציבורי כדי לבצע מהלכים חסרי תקדים.

ככל שהמאבק במגיפה יימשך, נזקים אלו ילכו ויצטברו, והפגיעה תלך ותעמיק. בשלב כלשהו, הם יהיו חמורים יותר מהנזקים שתגרום המגיפה עצמה. יש אפשרות ריאלית לחלוטין שכבר הגענו לשלב זה. אולי הגיע הזמן לעצור ולשאול האם אנחנו עדיין מוכנים לשלם את המחיר.

קצרצרים

1) פייסבוק היא אחת המרוויחות הבולטות של מגיפת הקורונה. החברה לא רק שיקמה את תדמיתה המעורערת בחסות המגיפה, אלא גם מיצבה את עצמה מחדש כמקום מפגש מקוון ומרכז לקבלת מידע עדכני ורלוונטי. היקף שיחות הקול באפליקציות השונות של החברה יותר מהוכפל, במדינות רבות היקף המסרים המידיים באינסטגרם וברשת החברתית גדל ב-50%, ובאיטליה השימוש בשיחות קבוצתיות זינק ב-1,000%. התוצאה אבל היא עומס חסר תקדים על מערכות החברה ועובדיה (שרובם ככולם מתנסים לראשונה בעבודה קבועה מהבית). "אנחנו מנסים להשאיר את האורות דולקים כאן", התוודה המייסד והמנכ"ל מארק צוקרברג.

יוטיוב מורידה את איכות הסרטונים צילום: משאטרסטוק

2) אחרי שנטפליקס חיבלה באיכות השידור שלה, לאור עלייה גורפת בתעבורה בעקבות הסגר המתרחב בישראל ובחו"ל, גם יוטיוב מבצעת מהלך דומה: ברירת המחדל של סרטונים בפלטפורמה תעמוד במשך החודש הקרוב על SD בלבד, בכל העולם בלי יוצא מן הכלל. משתמשים יוכלו אמנם לצפות בסרטון באיכות גבוה יותר, אך יאלצו לבצע את הבחירה ידנית בכל פעם.

מוניות אובר צילום: AP

3) נהגי אובר וליפט בקליפורניה, שמצאו עצמם מחוסרי עבודה לאור הירידה החדה בהיקף השימוש בשירותים לאור הסגר, הנתחמו בכך שהחוק שעבר לאחרונה במדינה ושמחייב את החברות לקטלג אותם כעובדים מן המניין יאפשר להם לפחות לאסוף דמי אבטלה. התקווה התנפצה כשהתברר שהחברות, נאמנות למסורתן להיות הכי מנוולות שיש, החליטו שלא לציית לחוק ולא דיווחו למדינה על הכנסות הנהגים, מה שעתה מונע מהם לקבל דמי אבטלה. נאחל לראשיהן להידבק בקורונה.