דעה
הדחיפות מול השקיפות: מדוע לא משתפים את הציבור בתקנות על אמצעי המעקב?
עצירת התפשטות הקורונה היא בברור צורך חיוני - השאלה היא מידתיות הפגיעה. העדר הפיקוח וחוסר השקיפות גורמים לנו לדמיין תרחישי קיצון
15:1419.03.20
תקנות שעת חירום, שפורסמו ביום שלישי לפנות בוקר, מתירות לשב"כ להפעיל אמצעי מעקב נרחבים אחר אוכלוסיית ישראל במטרה לעצור את התפשטות הקורונה: "לצורך סיוע למשרד הבריאות בביצוע חקירה אפידמיולוגית לצמצום ולמניעת התפשטות נגיף הקורונה החדש, יוסמך שירות הביטחון הכללי לקבל, לאסוף ולעבד מידע טכנולוגי לשם ביצוע בדיקה שמטרתה זיהוי נתוני מיקום ונתיב תנועת החולה, וזיהוי אנשים שבאו במגע קרוב עמו".
קראו עוד בכלכליסט:
- המעקב החל: משרד הבריאות שלח הודעות SMS למאות אנשים שבאו במגע עם חולי קורונה
- "אם השב"כ פועל בעניין המעקב בחוסר שקיפות - יש לו כנראה מה להסתיר"
- מומחים להגנת הפרטיות זועמים: "רוב אזרחי ישראל עלולים להיות תחת מעקב"
מעקב צילום: שאטרסטוק כיצד התקנות מאזנות בין העקרונות הסותרים? עצירת התפשטות הקורונה היא בברור צורך חיוני. השאלה היא מידתיות הפגיעה. כדי לבחון את המידתיות צריך להתחיל עם עובדות, אך התקנות לא מפרטות מהו המידע הטכנולוגי שנאסף וכיצד הוא מעובד. מפרסומים שונים עולה שהמידע מקיף את נתוני המיקום הרציפים של הטלפונים הסלולריים, ונתוני מידע נוספים שטיבם לא נמסר. ככל שהיקף איסוף המידע מתרחב, כך מידת הפגיעה בפרטיות גדלה.
צבי דביר ביום שלישי הוגשה עתירה דחופה לבג"ץ על התקנות. לדעתי על בג"ץ לבחון את שאלת המידתיות בשני צירים: ציר אחד הוא הנחיצות מול הפגיעה בפרטיות, והציר השני הוא הנחיצות מול חשיפת יכולות האיסוף של השב"כ. צורך דחוף שמצדיק פגיעה כה קשה בפרטיות, חייב להיות מלווה בשקיפות מרבית, גם במחיר חשיפה מסוימת של יכולות האיסוף של השב"כ. חוסר השקיפות והיעדר הפיקוח מוביל לתחושה שלממשלה לא באמת אכפת מהאזרח.
יכול להיות שבאמת, כפי שנציגי הממשלה והשב"כ מסבירים, האמצעים מידתיים ונתונים לביקורת מחמירה של היועמ"ש. אז מדוע הממשלה לא מסבירה לציבור מהם אותם אמצעים? העדר הפיקוח וחוסר השקיפות גורמים לנו לדמיין תרחישי קיצון: איכון סלולרי שוטף, איתור נסיעות עפ"י נתוני השימוש ברב-קו, איתור מקום עפ"י פרטי שימוש בכרטיסי אשראי, מעקב במרחב הציבורי ע"י מצלמות רחוב ומצלמות בכבישים המהירים (מכירים את המצלמות הזעירות שהמשטרה פרשה לאורך כבישי ישראל?), איתור סלולרי של כלי רכב, שימוש במצלמות כספומטים ומעקב אחר שימוש במזומן (תאורטית ניתן לדעת את מספרי השטרות שהתקבלו מהכספומט), ניטור ברשתות החברתיות, ואלו רק מקצת מטכנולוגיות המעקב האפשריות, שלא דורשות חדירה לטלפון או למחשב.
ועוד שאלה שלא ניתן לה מענה: כשהכל יסתיים, האם המידע וכל תוצריו יימחקו לחלוטין? נתוני המיקום הרציפים מאפשר מיצוי מאפייני תנועה של אזרחים. זה מידע ששווה לשב"כ זהב. מתוך המידע אפשר ללמוד לזהות מאפיינים של "תנועות נורמליות" של אנשים במהלך היום, וכך לזהות מאפיינים של תנועות חריגות. אם השב"כ יפתח מערכת Deep Learning דרך נתוני המיקום הרציפים של הרשת הסלולרית, הוא יבקש להשתמש בה לניטור קבוע של הרשתות הסלולריות. לכן התקנות חייבות לקבוע, באופן מפורש, שכל המידע וכל נגזרותיו, יימחק לחלוטין עם תום תקופת תוקפן של התקנות.
