הנסיכה לילי: הגיבורה היהודיה שצדה נאצים בשחקים

שלום, כאן הקברניט; אי שם בספטמבר 1941 הוכנס טייס נאצי לחדר אפלולי בבסיס צבאי בברית המועצות. היה זה אלוף ההפלות ארווין מאייר; כמה ימים קודם לכן חטף המסרשמיט 109 שלו צרור מדויק והוא בקושי הצליח לקפוץ ממנו בזמן - וצנח לזרועות סיור סובייטי. אלוף ההפלות דרש בתוקף לפגוש את הטייס הגיבור שהצליח להפיל אותו, וללחוץ את ידו לאות הערכה. מאייר ישב בחדר, ידיו ורגליו בשלשלאות, ואז נפתחה הדלת ונכנסה ילדה יפה. שיערה בהיר במיוחד, עיניה כחולות ובורקות וחיוכה מאיר את החדר, את שערה עיטר פרח ואת המדים שלה - צעיף צבעוני.

נעים להכיר: לידיה ליטביאק	צילום: RIA

היום נדבר על גבריות ונשיות, גבורה וחברות - ועל האישה שהפילה הכי הרבה מטוסים בהיסטוריה, ומה שכולנו יכולים ללמוד ממנה. לידיה ליטביאק נולדה באוגוסט 1921 למשפחה יהודית קשת יום במוסקבה. אביה, נהג קטר שהתקדם לג'וב פקידותי בחברת רכבות, נעצר בהאשמה מופרכת ונעלם בבתי הכלא הסובייטיים. מילדותה נמשכה ליטביאק לתעופה, והלכה ללמוד טיסה כבר לאחר בית הספר היסודי, במחשבה שכך תוכל לעזור בפרנסת המשפחה הענייה.

ליטביאק מול מטוס אימון צילום: RIA

בבריה"מ של שנות העשרים והשלושים היו לא מעט בתי ספר לטיסה ומועדוני תעופה. הם קיבלו לשורותיהם כל אחד, כדי לייצר תרבות תעופה רוסית ולהקל על הצבא להכשיר צוותי אוויר בשעת חירום. ליטביאק היתה חניכה מרדנית שאהבה להשתטות ולצחוק, אך התגלתה במהירות כטייסת מחוננת; בגיל 15 כבר השלימה טיסת סולו ראשונה ותוך זמן קצר הפכה למדריכה. היא עבדה בבית הספר לטיסה של העיר קלנין, לא רחוק ממוסקבה - והספיקה להסמיך 45 טייסים לפני שנפתחו שערי הגיהנום.

בליל ה-22 ביוני 1941 צללו מאות מטוסים גרמניים על שדות תעופה והשמידו תוך שעות כ-1,200 ממטוסי חיל האוויר האדום, פצצות מחקו מחסני נשק ומאגרי דלק, ערים מרכזיות החלו לבעור וכארבעה מיליון חיילים גרמנים חצו את הגבול: הפלישה הנאצית החלה.

איור מטוסי מסרשמיט 109 בחזית המזרחית צילום: warthunder

על אף שמצביאי רוסיה ראו את ההיערכות המקדימה, מועד הפלישה לא היה ידוע והנאצים תפסו את בריה"מ לא מוכנה לאחת המערכות הכי קטלניות בהיסטוריה.

חיל האוויר האדום נזקק לטייסים, אך למרות שלא היה איסור גורף על גיוס נשים לשורותיו, טופסי המועמדות שמילאו הלכו לאיבוד בדואר בנסיבות "מסתוריות"; המטה הרוסי פשוט לא רצה נשים בקוקפיט. לאחר פנייה אישית של חלוצת הטייס מרינה רסקובה ליוזף סטאלין בעצמו, השתנה המצב והוקמו שלוש יחידות לנשים בלבד: טייסת הפצצה קלה ("מכשפות הלילה" האגדיות, עליהן סיפרתי לכם), טייסת הפצצה בינונית וטייסת קרב אליה הצטרפה ליטביאק בשמחה גדולה.

טייסת קרב רוסית מתחת למטוסה צילום: Olga Shirnina (KMediadrumworld)

זו היתה טייסת שהורכבה מנשים בלבד - טכנאיות, מכונאיות, טייסות, מפקדות ועוד. היא פעלה רק בעורף, וכלל לא פגשה יריבים גרמניים. הטייסת הפעילה את היאק 1 של חברת יאקובלב, המטוס עליו הוסמכה ליטביאק עוד בבית הספר לטיסה בו לימדה.

לאחר תקופה קצרה, הועברה ביחד עם צוותי הקרקע ומספר טייסות נוספות ליחידת גברים - טייסת קרב בחזית סטאלינגרד הבוערת.

פעם היתה כאן עיר. הקרב על סטאלינגרד צילום: RIA+ Bundesarchiv CC-BY-SA 3.0

שלושה ימים לאחר שהוצבה, נתקלה ליטביאק בכוח פלישה מוטס ורשמה את ההפלה הראשונה שלה - מטוס תובלה מדגם יונקרס Ju52. בהמשך אותה טיסה נתקל המבנה שלה במטוסי קרב גרמנים. בעודה צוללת לעבר מסרשמיט 109 אחד, שמה לב שמסרשמיט אחר התמקם מאחורי מפקדת המבנה שלה והחל לירוק אש; היה זה מטוסו של ארווין מאייר המופתע.

הוא לא היה הקורבן המפורסם האחרון שלה: באותו החודש הפילה בקרב צמוד את האייס הנס פוס, אלוף בעל 71 הפלות, ואת יוהאן ווייסניסקי, טייס מצטיין נוסף.

יאק 1, מטוסה של ליטביאק צילום: SDASM

גיבורתנו הפליאה לשלוט ביאק 1 שלה, שהיה מטוס קרב קל וזריז למדי - אך מוגבל ופרימיטיבי. הוא תוכנן במקור כדי לטוס כחיפוי למטוס התקיפה הקסום il2 (עליו אספר לכם בטור מיוחד משלו), שמטבע משימתו טס בעיקר בגובה נמוך. בהתאמה, תוכנן היאק להיות אופטימלי ברום של פחות מ-12,000 רגל.

גופו היה עשוי שילוב של מתכת ועץ, באיכות הרכבה גרועה למדי; שיטת עיבוד העץ השאירה חרכים בציפוי המטוס, שהובילו לנזקים בעת חשיפה לגשם ושלג. חופת הטייס נתקעה לעיתים קרובות, מה שלא איפשר לטייסים להימלט ממטוסים פגועים - עד כדי כך שלרוב פשוט פתחו אותה הצוותים וטסו קבריולט. בנוסף, מכשירי הקשר של רוסיה היו כה גרועים, שלעיתים קרובות הסירו אותם ותקשרו במחוות ידיים כמו במלחמת העולם הראשונה.

איור יאק 1 בפעולה צילום: War Thunder

ואת המטוס הזה הציבו הרוסים מול המסרשמיט 109 המשובח של גרמניה הנאצית - מטוס מהיר יותר, עמיד יותר, בעל חימוש כבד יותר ועליו טייסים מנוסים יותר.

ואולם, ליטביאק חיה בשלום עם מגרעות הכלי, וממש חגגה איתו: התמחתה בלמשוך מטוסי קרב לגובה נמוך בו קל יותר לעשות טעויות, להתמקם היטב מאחוריהם ולשתול בהם צרורות מדויקים. כל חימושו של היאק 1 נמצא בחרטומו, מה שתרם לטווח הירי ולדיוק, והטייסת הצעירה היתה פשוט צלפית מעופפת.

מסרשמיט 109 שהופל בחזית המזרחית צילום: ww2photos

ומעבר לקרבות, אהבה ליטביאק לטוס נמוך ומהר, לעשות תרגילי אווירובטיקה בניגוד לפקודות, וליהנות מחוויית הטיס. היא לא שינתה את האופי וההתנהגות שלה בסביבה המצ'ואיסטית; להיפך - ניצלה כל רגע פנוי כדי להתעסק בדברים יפים ששימחו אותה: תמיד דאגה למלא את מגורי הצוות בפרחים שאהבה לקטוף, תפרה לה צעיפים מחלקי מצנחים ישנים ושילבה בהם בדים צבעוניים, ואפילו שמה במטוס הקרב שלה זר ריחני גדול של ורדים בכל טיסה.

היא וחברתה הטובה ביותר, המכונאית אינה פספורטניקובה, נהגו לקשט ביחד את המטוס, ולתת אופי נעים לסביבת העבודה המטורפת שלהן.

ליטביאק (משמאל) וחברותיה נערכות למשימה צילום: LearningHistory

הגברים סביבה לעגו לה בתחילה והתנהגו בגסות, אך מהר מאוד נרגעו. ליטביאק היתה טייסת טובה בהרבה מרובם, נחמדה ומאירת-פנים, וגם הקשוחים והממורמרים שבחבורה הבינו שבעיני האויב אין הבדל בין טייס וטייסת. גם ביחידות אחרות סבלו הנשים הלוחמות מהצקות והטרדות שונות; למשל, מכונאים ביחידה אחת שמו עכבר בתא הטייס של אולגה ימשוקאיה. היא גילתה אותו תוך כדי קרב אוויר, והצליחה ללכוד אותו בחלל המטוס תוך שהיא פונה ויורה על מסרשמיטים. הראו לי גבר שמסוגל לעשות דבר כזה.

ואולם, ביצועיה, יכולותיה ואופיה הפכו אותה ליקירת היחידה ואהובה על כולם. במהרה קיבלה מעמד של אייסית והחלה לטוס ללא משימה מוגדרת - פשוט המריאה ויצאה לחפש סיורי אויב כדי לשבש את הפעילות הגרמנית. אהבת הפרחים של ליטביאק זיכתה אותה בכינוי "השושנה הצחורה מסטלינגרד", והתעמולה הסובייטית ניצלה זאת היטב: פניה עיטרו פוסטרים ועלילותיה תוארו ברדיו הממשלתי. בתגובה, סימנו אותה הנאצים כמטרה לחיסול; גיבורה כזו היא סמל, והפלתה תפגע במוראל הסובייטי. רבים ניסו והופלו בעצמם, ביניהם אייסים גרמניים ותיקים.

הגברים נרגעו והתרגלו. ליטביאק וחבריה ליחידה צילום: RIA

בינואר 1942 הועברו ליטביאק וצוותה לטייסת אחרת, עליה פיקד האייס הרוסי אלכסיי סולומטין, והיא הפכה קרובה אליו מאוד. השניים נהגו לטוס יחדיו, והיא נהגה לסרב לחיזוריו מחוץ לקוקפיט - עד שהתאהבה בו. לפי כמה מקורות, אף תכננו השניים להתחתן. לאחר שנהרג בתאונת אימונים טראגית - בעודו מדגים תרגיל מול כל חייליו - שקעה ליטביאק במרה שחורה. היא כתבה לאימה שסולומטין היה בעצם אהבת חייה.

לאחר מכן התמקדה השושנה הצחורה במשימות, בדגש על אתגרים אוויריים חריגים. למשל, במאי 43' פיתחה טכניקה להפלת בלוני תצפית. היו אלה מטרות קשוחות במיוחד: כל בלון נשא תצפיתן שכיוון יחידות ארטילריה וסייע להן לפגוע בדייקנות, ולכן, כל בלון הוקף תותחי נ"מ רבים. לאחר שהקיפה את גזרת המטרה ברדיוס הולך וקטן, תקפה מכיוון שטח האויב, בגובה נמוך, וירתה כדורים נותבים שהציתו את המימן שבבלון.

מטרה מסוכנת במיוחד. בלון תצפית גרמני צילום: ww2photos

באוגוסט 43' יצאה למשימה ממנה לא שבה, איוון בוריסנקו, אחד מטייסי המבנה שלה, סיפר בתחקיר שזוג מסרשמיטים צלל אליה; היא קלטה את התוקפים ברגע האחרון, פנתה לעברם, והשלושה נעלמו לתוך ענן. בוריסנקו הספיק לראות את היאק 1 של ליטביאק דרך פרצה בעננים, כשהוא מעלה עשן ואחריו לא פחות משמונה מטוסי אויב. בת 21 היתה במותה. במהלך הקריירה הקצרה שלה השיגה 16 הפלות, מהן ארבע משותפות - יותר מכל אישה בהיסטוריה (וגם יותר מרוב אלופי ההפלות בכללם).

הגנרלים סירבו להעניק לה את אות "גיבורת ברית המועצות" - התואר המכובד שניתן בדרך כלל לחיילים המצטיינים ביותר; לטענת המטה הרוסי, מטוסה וגופתה לא נמצאו ולכן כנראה נפלה בשבי הנאצים - ובריה"מ לא מחלקת מדליות לשבויים. ההחלטה הזאת הרתיחה את דמה של פספורטניקובה - והיא יצאה למצוא את מטוסה האבוד של חברתה הקרובה ולטהר את שמה. לאחר המלחמה, התברר שבאותו יום נפלו הרבה מאוד מטוסים, ונשבו גם טייסים וגם טייסות.

אנדרטת לידיה ליטביאק מול בית ספר שנושא את שמה צילום: awartobewon

במשך 36 שנה חיפשה פספורטניקובה, והובילה משלחות שאיתרו כמעט מאה מטוסי קרב. ב-1979 מצאה הריסות יאק 1 בכפר דימיטרייבקה שבשטח אוקרינה, ושמעה מזקני הקהילה שהטיסה אותו אישה יפה, שמתה מפציעותיה ונקברה בידי המקומיים. ב-1990 סוף סוף הוענק לליטביאק תואר גיבורת ברית המועצות - והמעניק היה לא אחר מהנשיא דאז מיכאיל גורבצ'וב.

אבל יש היסטוריונים, סופרים וחוקרים, שטוענים שסיפורה של לידיה ליטביאק נגמר אחרת: שהיא אכן נפלה בשבי הנאצים, אך שוחררה ונשארה בגרמניה, והסתירה את זהותה. שם התאהבה והתחתנה, וחיה באושר עם בעל מקומי ושלושה ילדים. הסוף הזה נשמע לי יותר מדי אופטימי בשביל ימיה הארורים של מלחמת העולם השנייה, אך הרשומות חלקיות מאוד בגרמניה וברוסיה גם יחד, ויתכן שהנסיכה הלבנה מצאה שלווה בחייה בסופו של דבר.

אז בכל פעם שתפגשו מישהו שמספר לכם שטיסה קרבית היא עניין לגבר-גבר ולא לילדות שאוהבות פרחים, או שנשיות ועדינות הן סימנים של חולשה - ספרו לו על לידיה ליטביאק וחברותיה הגיבורות. והזכירו לו שאומץ ואיתנות אינם אקסקלוסיביים למין או מגדר - ושב-2020 נשיות אינה סיבה לבושה, אך הדרת נשים - בהחלט כן. טיסה נעימה!