בריונות הרשת מתחילה מהפסגה: חברות הטכנולוגיה הגדולות הפכו לשודדות פטנטים

גוגל וסונוס קיימו שותפות עסקית עוד מ־2013, שאפשרה לרמקולים של סונוס לעבוד עם אפליקציית המוזיקה של גוגל, ולגוגל לקבל גישה לטכנולוגיה של סונוס. לטענת סונוס, גוגל רתמה את כל משקל גופה (שווי שוק של כטריליון דולר) כדי לקחת ממנה רכיבי פיתוח מהותיים. רכיבים אלו של סונוס הוטמעו במוצרים מתחרים של גוגל, הרמקולים החכמים מסדרת גוגל הום. התנהלות זו, נטען בתביעה, אפשרה לגוגל להציף את השוק ברמקולים במחירים לא תחרותיים, לשבור את השוק ולהזדחל אל תוך מאות אלפי בתים — שבהם היא אוספת מידע שנמכר לכל המרבה במחיר. וכל זאת, תוך שגוגל מעכבת את שילוב הסייען החכם שלה בתוך הרמקולים מתוצרת סונוס.

1. מלחמה אבודה מראש

פטנטים הם רכיב חשוב בעולם הטכנולוגיה. אלא שבשונה מתעשיות כרכב או תרופות, בשוק הטכנולוגיה שיטת הפטנטים לא מצליחה להגן כראוי על השחקנים. לא פעם פטנטים מנוסחים כמושגים ולא כיצירות מוחשיות, מעין בקשות פטנט "לכל מקרה" בשלב כה מוקדם של הרעיון שבו רישום הפטנט הוא יותר סימון טריטוריה; מעין כלי שנועד למנוע ממתחרים לפתח משהו שאולי בעתיד החברה תרצה לנסות. או כפי שבאפל מסבירים זאת: "אם מישהו בחברה חלם את זה, נגיש בקשה על זה".

סונוס מנסה לתקוף את גוגל

התוצאה היא כאוס ששואב אנרגיות, זמן והון. כיום כמעט כל חברת טכנולוגיה שמכבדת את עצמה נמצאת בעיצומו של קרב פטנטים מתמשך. עם הסכסוכים המוכרים יותר נמנים אפל נגד קוואלקום, Waymo (החברה־האחות של גוגל) נגד אובר, סמסונג נגד אפל ובלאקברי נגד פייסבוק. עוד ב־2012 התייחס מנכ"ל אפל טים קוק למצב באומרו כי בהיבטים מסוימים הקרבות "השתגעו", אך באותה נשימה הוסיף שהמאבקים לא פוגעים בחדשנות באפל, לא מפתיע בהתחשב בעומק הכיסים של יצרנית האייפון.

כשקרבות הפטנטים מתנהלים בין חברות גדולות, לרוב מי שנפגעים הם הצרכנים, שמשלמים במחיר המוצר ולעתים באובדן פיצ'רים. עם זאת, כשהמאבק מתרחש בין שני צדדים שלחלוטין אינם שווים בגודלם, כמו במקרה של גוגל וסונוס, כמעט תמיד מי שישלמו את המחיר הן החברות הקטנות. מחקר של פירמת PwC שבדק תביעות פטנטים בין 1998 ל־2017 מצא שסיכויי ההצלחה בתביעות מסוג זה נמוכים למדי: 31% סיכויי הצלחה במקרה של חברה תובעת, ופיצוי חציוני (שחצי מהסכומים שנפסקו היו מעליו וחצי מתחתיו) של 5.9 מיליון דולר. בקצרה, מדובר בהליך יקר, ארוך, מתיש ומאוד לא ודאי — דברים שחברה קטנה מתקשה להכיל.

בסונוס אומרים כי ניסו כל שביכולתם כדי להימנע מהתדיינות משפטית מול גוגל. הם יודעים עד כמה ההליך יקר וכמה דלים האמצעים שיש להם למצות אותו. לא סתם ניסו בסונוס לנהל עם גוגל דיאלוג במשך ארבע שנים לפני הגשת תביעה; ולא סתם הם נמנעים מהגשת תביעה דומה נגד אמזון, שלטענתם עשתה ועושה להם אותם דברים בדיוק.

2. המחוקק חיזק את החזקים

המושג "טרול פטנטים" נרתם לתיאור חברות שתכליתן היא קניית פטנטים ועשיית הון מתביעת ממי שמשתמש בהם בטענה להפרות. בעידן האינטרנט המילה טרול מוצמדת למשתמשים פרובוקטיביים שנהנים להתסיס כדי לקבל תשומת לב. ענקיות הטכנולוגיה אוהבות לנופף בביטוי טרול פטנטים כנגד חברות שתובעות אותן כדי לטעון שהמערכה נגדן היא קטנונית, מתישה ובעיקר לא מוצדקת ומונעת מבצע כסף. אלא שהטיעון הזה הוא חרב פיפיות.

השינויים בחוקי הקניין הרוחני מיטיבים עם מי שחזק איור: יונתן פופר

אחרי שנים שבהן טרולי הפטנטים העיקו על מערכת המשפט האמריקאית, החליט הממשל לעשות סדר ובשתי פעימות משפטיות ב־2012 וב־2015 החליש את ההגנות על קניין רוחני. ההשפעה היתה מהירה: לפי חברת המחקר Unified Patents, מאז ועד סוף 2019 ירד מספר סכסוכי הפטנטים שהוגשו לפתחו של בית המשפט ב־40%. במקביל, ארה"ב הידרדרה בדירוג העולמי של הגנה על קניין רוחני מהמקום הראשון למקום ה־12.

הנוף המשפטי החדש עודד סוג חדש של טרולי פטנטים, גדולים, שמנים ומדושנים, שלא תובעים על הפרות אלא מעתיקים פטנטים במתכונת שמכונה "הפרה יעילה": לטרולים החדשים זול יותר להפר פטנט מלבחור בפעולה חוקית ומוסרית, כמו נקיטה בחדשנות או רכישת רישיון שימוש. הם עושים את החשבון ומגיעים למסקנה שההפרה תהיה זולה יותר אם משום שההגנות המשפטיות לפטנט בעייתיות, אם מאחר שלבעל הפטנט אין יכולת כלכלית להיגרר שנים בבתי המשפט ואם מכיוון שעלות הפיצוי הסופי תהיה נמוכה משל שימוש הוגן. סונוס כמובן רחוקה מלהיות היחידה שנפלה קורבן ל"הפרה יעילה"; גם סנאפצ'ט וטלגרם חזו בפייסבוק מבצעת הפרות יעילות לכאורה ומעתיקה תכונות מהפלטפורמות שלהן.

3. הבריונים החדשים

מרבים לדבר על בריונות רשת בתור השימוש השלילי שאנשים עושים במוצרים טכנולוגיים תמימים. האופי המהיר והקולקטיבי של האינטרנט והרשתות החברתיות העצים שחקנים רעים והקל עליהם להטיל מורא, לנהוג בחוסר אחריות ולהיות טיפוסים מגעילים באופן כללי. אלא שהדג מסריח מהראש. ענקיות הטכנולוגיה הן בריונות רשת גרועות לא פחות, שמנצלות באגרסיביות את כוחן הכלכלי ואת גישתן למקבלי החלטות ולמידע כדי להטיל מורא על מתחרות ועל לוח המשחק עצמו. בתחילה הן עשו זאת לדגי רקק ולענקיות יריבות, וכעת המקרה של סונוס מראה כי הן נוקטות את אותן שיטות גם כלפי שותפות ותיקות.

קל לעטוף את ענקיות הטכנולוגיה בהילת חדשנות ולהמתיק את הגלולה בפלאים כמו שעון חכם ומצלמת אייפון בעלת עדשה כפולה. בפועל, כבר שני עשורים שהענקיות עומלות בשקט לבנות לעצמן מונופולים של מערכות הפעלה, חיפוש, אמצעי תקשורת ופלטפורמות מסחר. במקום לקדם חדשנות משנה עולמות ומניבת רווחים, הן שואבות אליהן את היצירתיות וממנפות אותה כדי למחוץ תחרות, להעתיק, למכור במחירי הפסד, להשתיק בהסכמי סודיות ולייצר בתנאים לא נאותים. סונוס היא בסך הכל קורבן אחד בשורה ארוכה ארוכה של קורבנות בריונות.