דו"ח טכנולוגי
אם אי אפשר להילחם בטכנולוגיית הדיפ פייק אולי פשוט נאמץ אותה
אחד מבכירי עמק הסיליקון טוען שאי אפשר להילחם בזיופי הרשת, אבל לטענתו אפשר להטביע אותם מתחת להררי בדותות ושקרים; בתוך כך אינסטגרם מעלה הילוך במלחמה בפייק ניוז; ואין כמעט קמפיין פוליטי כיום שאינו מכיל אותן
אחרי כאוס הפייק ניוז של הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, ובשעה שהמערכת הפוליטית שם מעלה הילוך לקראת הבחירות ב-2020 (אזהרת ספוילר: טראמפ מנצח), הקלות והפשטות שבה ניתן לייצר פייק ניוז מעלות חששות אמיתיים מכמות כל כך גדולה של סרטונים שקריים אך משכנעים שהמשתמש הממוצע לא יוכל עוד להבחין בין אמת לשקר, בין מציאות לבדיון, ושהבסיס להליך דמוקרטי יישמט לחלוטין.
לא מפתיע, לכן, שרבים מזהירים מכך שדיפ פייק, ופייק ניוז בכלל, מהווים איום משמעותי ליציבות של דמוקרטיות מערביות וקוראים למצוא פתרונות טכנולוגיים או אחרים שיאפשרו לזהות ולבלום הפצת סרטוני דיפ פייק. ספק אם אפשר יהיה למצוא פתרון כזה שגם יעבוד לאורך זמן, הטכנולוגיה במקרים כאלו היא לרוב משחק של חתול ועכבר, כאשר לכל פתרון שנמצא, נוצרת כעבור זמן לא רב שיטה לעקוף אותו.
ואולי, בכלל לא צריך למצוא פתרון? אולי אנחנו צריכים להבין שאין כבר שום דרך לעצור את כניסת טכנולוגיית הדיפ פייק לחיינו, ובמקום לפחד ממנה להתחיל לאהוב אותה, ולגלות שהיא דווקא יכולה לסייע לנו להתמודד עם אחת הבעיות המטרידות של החיים המודרניים – העדר פרטיות.
זה בדיוק מה שטוען סאם לסין במאמר מאיר עיניים שפרסם באתר The Information. לסין מזהה את עצמו כ"מתמחה" באתר חדשות הטכנולוגיה היוקרתי, אבל מדובר בבדיחה פנימית (אשתו, ג'סיקה לסין, היא מייסדת ועורכת האתר). למעשה, הוא דמות בולטת בעולם הטכנולוגיה כבר כמה שנים. בתחילת העשור פייסבוק קנתה את הסטארט-אפ שהקים, drop.io, ולסין הצטרף לרשת החברתית, כיהן שם כסגן נשיא לניהול מוצר והיה אחראי בין היתר על קבוצת אנשים, מקומות ודברים וקבוצת הזהות.
ב-2014 הוא פרש מהחברה ושנה אחר כך הצטרף כשותף לקרן ההון סיכון Slow Ventures (שהוקמה על ידי בוגר פייסבוק אחר, דייב מורין), שהשקיעה בסטארט-אפים כמו סלאק ופוסטמייטס. במקביל, הוא הקים ומנהל את סטארטאפ האנליטיקס Fin. מדובר, בקצרה, באדם עם היכרות עמוקה של עולם הטכנולוגיה והאתגרים שחברות ומשתמשים מתמודדים אתם, ואם יש לו משהו להגיד על דיפ פייק כדאי להקשיב לו.
אז למה לסין לא פוחד מדיפ פייק? ראשית כי הוא מסתכל לא רק על בעיית האמינות שיוצרת הטכנולוגיה, אלא גם איך היא רלוונטית לבעיה מודרנית אחרת – פרטיות מקוונת, או ליתר דיוק העדרה. לסין מציין, ובמידה רבה של צדק, שבמצב הנתון כיום פרטיות לא יכולה להתקבל כמובנת מאליה, או כברירת מחדל בהתנהלות מקוונת. "זה לא שפרטיות תהיה בלתי אפשרית בעתיד, היא פשוט תהיה יקרה", הוא כתב. "הטכנולוגיה הבסיסית לניטור ושמירת מידע הופכת כל כך זולה ונפוצה, שהנחת ברירת המחדל תהיה שאנשים והפעולות שלהם הם פומביים. אחרי שאנחנו מקבלים את זה, השאלה היחידה היא איך תראה פרטיות יעילה?"
פרטיות יעילה, כלומר כזו שלא זמינה רק למי שהממון נמצא בידם. מה זו פרטיות לא יעילה? ניסיון למנוע דליפה כלשהי של מידע, והשקעת משאבים ניכרים באיתור פרטי מידע שדלפו והסרתם מהרשת. החלק הראשון כמעט בלתי-אפשרי, והשני יקר להחריד. מה יותר פשוט? להציף את העולם המקוון במספר עצום של פרטי מידע שקריים שמטביעים את האמת שמבקשים להסתיר ולא מאפשרים לצופה מן הצד לדעת מה נכון ומה לא. פרטיות לא בהסתרה של מידע במערה, אלא בהצבתו ביער סבוך. כל אחת יכולה לראות אותה, אבל לכי תבחני בינה לבין כל העצים האחרים.
לא מדובר בקונספט חדש. סופר המד"ב המצוין ומרחיק הראות ורנור וינג'י תיאר רעיון דומה בספרו זוכה ההוגו Rainbows End. הספר, שנכתב ב-2006, מתרחש בעתיד הלא-רחוק בעולם שהטכנולוגיות שלו מבוססות על מגמות שרק היו בחיתוליהן כשהספר יצא לאור (קו מרכזי בעלילה הוא פרויקט סריקת ספרים חובק עולם. גוגל החלה את מיזם סריקת הספרים שלה ב-2004), ומציג עולם עם שימוש נרחב במציאות מועשרת (AR), מחשוב לביש ועוד
אחת הטכנולוגיות המרכזיות היא חיישנים זולים שנמצאים בתפוצה רחבה (טכנולוגיה שמככבת גם בספרים אחרים של וינג'י כמו הרומן הקלאסי A Deepness in the Sky), מחברים כמעט כל נקודה בעולם לרשת והופכים את הפרטיות כמו שאנחנו מכירים אותה כיום למושג לא רלוונטי. הפתרון שמציע וינג'י לעולם נטול פרטיות מגיע בדמות ארגון בשם Friends of Privacy, שעיסוקו הוא הצפת הרשת בבדותות, פרועות יותר או פחות, שנועדו להסתיר את האמת בתוך ים של שקרים.
פתרון כזה, כותב עתה לסין, יהיה זול יחסית ויאפשר למתשמשים רבים יותר להגן על פרטיותם. אם אתם סבורים שגישה לא יקרה לפרטיות תהיה חשובה בעתיד, אפשר לטעון שהיכולת של כל משתמש לייצר זיופים משכנעים בקנה מידה רחב היא טכנולוגיית פרטיות חשובה", הוא הוסיף. "אם הבחירה היא בין רק כמה מוסדות שנהנים מגישה לפרטיות זולה, לבין גישה לפרטיות זולה לכולם, זה לגיטימי לבחור באפשרות השנייה. אתם תרצו שטכנולוגיית דיפ פייק תופץ בצורה רחבה ככל האפשר".
להפצה רחבה של טכנולוגיית דיפ פייק יש יתרונות נוספים. לדברי לסין, השאלה היא לא האם תגיע טכנולוגיה לתפוצה רחבה אלא מתי זה יקרה. ומרגע שמבינים זאת יש לתמוך בהפצה מהירה ככל האפשר, כדי לצמצם את תקופת המעבר שבה אנשים מתקשים להבחין בין מציאות לדמיון, ולא יודעים במה אפשר לתת אמון ובמה לא. "אם טכנולוגיית דיפ פייק תופץ בצורה רחבה, אני סבור שאנשים יאמצו במהרה פרספקטיבה חדה יותר בבואם להעריך מה אמיתי ומה לא".
כן הוא מציין את חוסר האיזון ביחסי הכוחות במקרה של הפצה מוגבלת של הטכנולוגיה: "אנחנו צריכים להכיר בכך שיהיו אנשים ומוסדות עם גישה לטכנולוגיית דיפ פייק. תיבת פנדורה נפתחה ואי-אפשר לסגור אותה. אם לחלק מהאנשים יש גישה לטכנולוגיה זו, מצבנו יהיה טוב יותר אם הכוח הזה יחולק בצורה שווה. יש דמיון רב בין טכנולוגיית דיפ פייק לטכנולוגיית הצפנה. בדינמיקה של יחסי כוחות, רבים יטענו שעדיף עולם שבו לכולם יש גישה אליה, על עולם שבו רק כמה ממשלות ומוסדות עשירים יש גישה כזו. במקום לפחד מטכנולוגיית דיפ פייק, אנחנו צריכים להבין ולהתשמש ביתרונותיה, ולעבור במהירות לעולם שבו היא זמינה בצורה רחבה".
יש לא מעט חורים בטענות של לסין, ובראשם האמונה ביכולת של אנשים לאמץ ולהסתגל לטכנולוגיה חדשה. המציאות לא בהכרח תהיה כזו אופטימית, וסביר יותר שגם עם טכנולגיית דיפ פייק בצורה רחבה חלק ניכר מהשתמשים, במיוחד מבוגרים יותר, יתקשו מאוד להבין אותה, להשתמש בה ולהתמודד אתה. מבחינתם היא תהיה מבלבלת ומעוררת אי-אמון בין אם היא בתפוצה מוגבלת ובין אם היא בתפוצה רחבה. וגם לגבי הפרטיות, לסין מפחית בעלות הדרושה ובקושי שכרוך ביצירת והפצת מספר גדול של פרטי מידע בדויים (ולא במקרה, בספרו משאיר וינג'י את המשימה לגוף שמתמחה בכך).
אבל יש ללסין נקודה אחת שקשה לערער עליה: בין אם נרצה ובין אם לא, טכנולוגיית דיפ פייק היא כאן כדי להישאר. אין לנו שום דרך לבלום אותה. אז כדאי שלפחות נלמד להתמודד אתה ואולי גם נגרום לה לעבוד לטובתנו לפעמים.
קצרצרים
1. אינסטגרם מעלה הילוך במאבק בפייק ניוז, ומעתה תוכן שזוהה כשקרי יוסתר מאחורי הודעת אזהרה ויוצג רק לאחר לחיצה על כפתור אישור. זאת, כמובן, אלא אם אתם פוליטיקאים. במקרה זה, בהתאם למדיניות של פייסבוק, תוכלו להמשיך לשקר חופשי.
2. ואם אנחנו כבר בנושא של זיופים, פייק ניוז ושאר רעות חולות: הניו יורק טיימס גילה שכמעט שום קמפיין בחירות של המתמודדים השונים על נשיאות ארה"ב מפעיל צוות ייעודי לזיהוי פייק ניוז או דיסאינפורמציה ויצירת תגובה מהירה. "יום אחרי מערכת הבחירות הם יתעוררו ויגידו, 'אוי לי, הרוסים גנבו עוד אחת'", אמרה לעיתון הקמפיינרית הוותיקה ליסה קפלן.
3. קרוב ל-4 שנים אחרי שיצאה למהלך התרחבות בינלאומית משמעותי והציתה את מלחמת הסטרימינג, נטפלקיס מפרסמת נתונים מעמיקים על הפעילות הגלובלית שלה. לפי נתונים אלו, 90% מהצמיחה של החברה מגיעה מחוץ לארה"ב, כשמספר המנויים באזור אירופה, המזרח התיכון ואפריקה גדול ב-140% מאז 2017 (אזור הפעילות הגדול של החברה מחוץ לארה"ב עם 47.36 מיליון מנויים). באזור אסיה-פסיפיק יש לחברה אמנם רק כ-14.49 מיליון מנויים, אך מדובר בזינוק של 211% לעומת 2017.