בצה"ל, בעבודה, בכל מקום: כולם משחקים במחשב

כולם משחקים, גם מי שלא מגדירים את עצמם כגיימרים. משחקים חלחלו, בעיקר דרך המובייל, גם לחיים של מי שרק לפני כמה שנים היו רחוקים מהתחום ואף גלגלו עליו עיניים.

אבל זה לא רק החבר לעבודה שמשחק קנדי קראש בישיבה. כולם משחקים היום בלי לשים לב, כי אלמנטים של משחקים מחלחלים יותר ויותר לתוך אפליקציות, תוכנות ושירותים שאינם משחקים.

לשאר כתבות פרוייקט הגיימינג:  

• תעשיית הבידור הגדולה בעולם בדרך להשתלט לכם על החיים
• "עבדתי 80 שעות בשבוע, ירדתי ל־40 קילו, כמעט מתתי"
• 500% בחמש שנים: חברות הגיימינג הציבוריות הפכו למדפסת כסף
• "מספיק שהבוגרים שלנו ייצרו שני להיטים כדי שהכל פה ישתנה"

   

  
  

קוראים לזה גיימיפיקציה. בתעשייה מדברים על זה עוד מאז 2002, אבל בעשור האחרון זה באמת קורה. יש חברות שמתמחות בהטמעת גיימיפיקציה בתהליכי העבודה של ארגונים, ומומחים לתחום מציעים את שירותיהם לחברות שרוצות שהמוצרים שלהם יהיו קצת יותר כיפיים, קצת יותר ממכרים, הכל בעזרת מנגנון ה"בעיה־פעולה־פרס" שעליו נשענים, באופן כזה או אחר, כל המשחקים כולם.

הגיימר המקצועי נינג'ה. חתם על חוזה עם אדידס צילום: איי אף פי

יש גם שלל אפליקציות לשיפור פרודוקטיביות שאימצו את המנגנון הבסיסי של משחקי התפקידים: פיתוח ושדרוג דמות באמצעות ביצוע משימות וצבירת נקודות. כולן מניחות את אותה ההנחה: אם אנשים מוכנים לשרוף כל כך הרבה שעות על משימות במשחקים שכל תכליתן היא לקבל עוד נקודות לפיתוח דמות ממוחשבת, אולי הם יהיו מוכנים להשלים משימות כאלו גם עבור עצמם?

ההנחה הזו נשענת על התפיסה שמשחקים ממכרים מסיבות נוירולוגיות: שקבלת הפרס ועליית הדרגה במשחק משחררים במוח חומרים כמו דופמין שגורמים לתחושת סיפוק קצרה ומיידית, ולכן אנשים נשארים להשלים עוד משימה ועוד משימה במרדף אחר אותו באזז. אבל זה הסבר חלקי ולא מספק. זה ממכר לבצע עוד משימה ועוד משימה גם כי מנגנון המשחק, הדורש, נניח, להרוג מפלצות, הוא כיפי בפני עצמו. אפשר להדביק את אותם פרסים ודרגות למטלות יומיומיות כמו ספונג'ה, אבל זה לא יהיה כיף כמו להכניע את הדרקון. זה לא אומר שגיימיפיקציה לא עובדת — פשוט שהיא לא מושלמת.

בעוד הגיימיפיקציה מחפשת איך להתבגר בחן משלב מילת הבאזז, תחום הלומדות והסימולטורים כבר הבשיל. משחקים חינוכיים מלווים את עולם הגיימינג כסוג של אח חורג, קצת חנון, בערך מאז שחר ימיו. קוראים שגדלו בשנות ה־90 המוקדמות יוכלו להיזכר בחדרי המחשב הפרימיטיביים בבתי הספר, שברובם הוגבלו לשימוש ב"משחקים חינוכיים", שברובם נכשלו הן כמשחקים והן כעזרים חינוכיים. אבל הלומדות היום הן חלקות יותר, נוצצות יותר וחכמות יותר, כמו למשל להיט הענק Doulingo, משחק פשוט ללימוד שפה שסחף מיליונים ברחבי העולם.

מימין: עמדות סימולטורים לתצפיתניות וסימולטור מפקדים בפעולה. "מתווך בין הלימודים היבשים לתרגול בפועל" צילומים: דובר צה"ל

משחקי מחשב יכולים ללמד הרבה יותר מאשר מילים. יותר ויותר מסלולי הכשרה צבאיים בארץ ובעולם, למשל, כוללים כיום שימוש מקיף בסימולטורים. בצה"ל משתמשים בסימולטורים של טיסה זה עשרות שנים, אבל בשנים האחרונות הם הפכו לחלק בלתי נפרד ממסלולים נוספים, כמו למשל זה של חיילות העוברות הסמכה לשרת כתצפיתניות במודיעין שדה. היות שהשירות של התצפיתניות עובר רובו ככולו מול מסכים, תוכנת הדמיה המדמה את הסיטואציות הנפוצות אליהן הן יכולות להיקלע במהלך המשמרות בגזרות השונות היא מתבקשת והגיונית.

בצה"ל פיתחו גם מה שמכונה "סימולטור מפקדים", שמיועד להכשיר מפקדים ביחידות קרביות לקבל החלטות בשטח. רס"ן אסף חיימוב, ראש תחום מאמנים בחטיבה הטכנולוגית של צה"ל, מספר עליו שהוא "מתווך בין הלימודים היבשים לתרגול בפועל. אנחנו מנסים להיות כמה שיותר אותנטיים ואינטואיטיביים. כשאתה משחק במשחק במחשב או בקונסולה, אתה עובד עם מקלדת או עם בקר שליטה, אבל בסוף חייל או קצין בא ונותן הוראה. לכן ניסינו לצמצם עבודה עם מקלדת ופיתחנו מערכת שממירה דיבור לפעולות. החייל מדבר, המערכת שומעת אותו והכוחות בסימולטור זזים בהתאם".

את "סימולטור המפקדים" פיתח צוות פנימי בצה"ל — והפרט הבא עשוי להפתיע גיימרים - תוך כדי שימוש בכלים כמו Unity ו־Unreal, שתיים מסביבות הפיתוח הנפוצות ביותר למשחקי מחשב מסחריים. "היינו חייבים מנועים חזקים כדי לדמות אזורים כמה שיותר מציאותיים", מסביר חיימוב. "אנחנו צריכים לייצר אזורים גדולים עם רמת רזולוציה גבוהה, לצייר כל סלע בתלת מימד. אם זה לא ייראה טוב, הסימולטור לא יתפוס".

לדבריו, קיים פער ביכולת של חיילים מדורות שונים להתמודד עם הסימולטורים. בני 30 ומטה, שיותר סביר ששיחקו במשחקי וידיאו, מתמודדים איתם יותר בקלות ממקביליהם המבוגרים. "אנשים נדהמים מהאינטואיטיביות של הסימולטור. מי שבאזור גיל 30 תופס את זה מהר, אבל אנשי מילואים צריך להכשיר גם בתהליך החשיבה מול הסימולטור. אנחנו מודעים לזה ועושים התאמות", הוא אומר.