“למבצע הנישול בסייברה היה שם קוד: מילניום”

פסק הדין נגד מייסדי סייברה שנחשף ב”כלכליסט” ממשיך להסעיר את עולם ההייטק. פרטים נוספים שצפים שופכים אור על מאבקי הכוח שהתנהלו מאחורי הקלעים, ובראשם שם הקוד שניתן לניסיון ההדחה בחברה: מילניום.

“מבצע מילניום היה שם הקוד לאיך מוציאים מהחברה את משה בן אבו (אחד משלושת היזמים בסייברה, שהגיש את התביעה נגד השניים האחרים, מ.א), והיו לו כמה שלבים", אומרים דני כביר וערן פרזנטי, עורכי הדין ממשרד פירון שייצגו את בן אבו בתיק. "בשלב האחרון של המבצע הם כותבים מייל: ‘מילניום 3 הנה אנחנו באים’. אותו עורך דין שמחתים את בן אבו על כתב הוויתור שולח להם מייל עם הכותרת 'מבצע מילניום המשימה הושלמה', ומוסיף את מסמך הנישול. בחקירה נגדית הם אישרו שמילניום זה מבצע לנישול בן אבו”, הם מספרים ל"כלכליסט".

עורכי הדין ערן פרזנטי ודני כביר, ייצגו את משה בן אבו צילום: עמית שעל

“חיית סייבר, אבל בלי ניסיון”

משה בן אבו הוא איש סייבר בן 30 מכרמיאל, האקר שלא הבין הרבה בהקמה של חברות סטארט־אפ אבל מומחה בטכנולוגיות סייבר ובעיקר בזו שהיתה הלב של סייברה. סיפור התביעה מתחיל בעת הקמת החברה ב־2011, אז צירפו נתנאל דוידי ואורי אלטר את בן אבו למיזם. הסיכום ביניהם היה שכל אחד יחזיק במיליון מניות מתוך 3 מיליון המניות של החברה. ב־2013 חתם בן אבו על שני כתבי ויתור על מניותיו: בינואר על שני שלישים מהמניות וביוני על השליש הנוסף, למעט 45 אלף מניות שנשארו בידיו. זמן קצר לאחר מכן נמכרה סייברה לפאלו אלטו האמריקאית בכ־220 מיליון דולר.

בנקודה זו בן אבו חושד שמשהו בהליך מולו היה לא תקין והוא פונה לחברה, תחילה בעצמו ולאחר מכן באמצעות עורכי דין. כביר, המתמחה בליטיגציה ותביעות ייצוגיות ופרזנטי, המתמחה בקניין רוחני, לקחו על עצמם את התיק בליווי עו”ד נאור וקנין.

השופט חייב את דוידי ואלטר ואת פאלו אלטו עצמה (שהיתה הנתבעת השלישית ושדוידי ואלטר קיבלו מניות שלה בעסקת האקזיט) להעביר לבן אבו “חלק מהתמורה שקיבלו או שיקבלו בעסקת המכירה לפאלו אלטו, השווה לתמורה בעד שיעור התוספת באחזקות שקיבלו עקב החתימה של בן אבו על כל אחד ממסמכי הוויתור”.  

איך התחיל הסיפור?

פרזנטי: “בן אבו פנה אלינו אחרי האקזיט כשהבין שבתור אבי הרעיון הוא יצא הכי מופסד. זה לא תיק קניין רוחני קלאסי ועל פניו נראה מאוד מסובך משפטית. היה ברור שהמשוכה של עוולת העושק היא מאוד גבוהה וכדי להוכיח אותה צריך להראות כוונה של הצד השני. התחברתי למשה וראיתי בחור צעיר מאוד, שונה מהטייפ של ההייטק, שלא באמת הבין את עניין המניות והמשקיעים. פשוט התלהב מחברה שיכולה להצליח.

מימין: נתנאל דוידי ואורי אלטר, ממייסדי סייברה צילום: אפרת קופר

"הוא בא ואומר 'הייתי מייסד של החברה, היו לי מניות, ולחצו עליי לוותר עליהן לגמרי'. השאירו לו מתוך מיליון מניות רק 45 אלף, שעליהן הרוויח מהאקזיט אבל על כל אלה שוויתר לא קיבל כלום. המשרד לא חשב שזה תיק אפשרי ובשיחת מסדרון סיפרתי לדני כביר על המקרה ודני אמר לי ‘לא יכול להיות שחתם בלי להבין. אני רוצה לפגוש את הבחור להבין למה חתם ואם אני אתרשם אחרי חקירה נגדית שהבחור מדבר אמת אני לוקח איתך ביחד את התיק’. צריך להבין שמשה הוא בחור צעיר, ללא השכלה וניסיון בתחום, אבל הוא חיית סייבר שחי מאיתור פרצות בחברות תוכנה. הוא סמך והאמין לשני השותפים והיה בן טיפוחיהם".

כביר: “רציתי שהוא יסביר לי איך בן אדם רציונלי מוותר מרצונו על המניות. התעמתי איתו במשך כמה שעות בצורה נוקבת. בהתחלה הוא אפילו קצת נפגע. הסברנו לו שאם ילך איתנו הוא יעבור בית משפט וזה קרה.

"הם אמרו לו שטובת החברה על הכף ואם לא יוותר על המניות לא תהיה חברה, ולא יהיו מוצר ומשקיעים ואז הוא ימצא את עצמו ללא המוצר, ללא עבודה וממילא ללא מניות. הם הציגו את הדברים כלחץ של משקיעים ובעלי מניות שרוצים אותו בחוץ והם מגנים עליו מפניהם”.

והיו באמת גורמים שלא רצו אותו?

כביר: “לא היה אף משקיע שאמר שהוא לא רוצה את משה והגיע לעדות, אף משקיע שתמך בזה שהוא מזיק לחברה וכל מיני טענות שהועלו נגדו, לא התייצב והעיד. הם החתימו אותו על ויתור של כמעט 300 אלף מניות ללא תמורה תוך שהבטיחו לו סידור מחדש של המניות כך שיוותרו בידו שני אחוזים וגם את זה לא קיימו”.

שיטת המקל והגזר

אני מתקשה להבין איך אדם מוותר על המניות שלו ללא תמורה.

פרזנטי: “הוא רצה בהצלחת הבייבי שלו, והם השתמשו בזה. הוא פחד להישאר ללא המוצר שלו. הם לא באו בכוונת תחילה לרמות אותו אלא יצאו לדרך שלושה חברה צעירים מוכשרים במטרה להקים חברה שתצליח. לדוידי היה ניסיון בעולם הזה ולאלטר לא. הם התלהבו מהפתרון ומהר מאוד היה להם מוצר שיכלו להתקין אותו ללקוחות".

מתי היה השינוי הגדול?

פרזנטי: “כשלקחו צוות, כאן היה קו פרשת המים. זה למעשה הרגע שהם חשו שלא צריך את משה והוא מחזיק יותר מדי בחברה. הם ידעו שהמניות הולכות להיות שוות הרבה מאוד כסף ולכן אמרו שאין סיבה שהוא יקבל. במילניום הם השתמשו לדבריהם בשיטת המקל והגזר. המקל היה לקחת לו את המניות והגזר הוא מה ניתן לו כדי להמתיק את המקל. באחד המיילים שהגיעו לידינו מתרעם אחד המייסדים שהוא ממשיך להשתמש בטייטל של החברה, ואז השני אומר 'תגיד לו יש לו 24 שעות למחוק את האזכור'. בתשובה הוא נענה, 'חכה עד מקל המיליניום ואז יהיה לו 23 שניות למחוק'.

"ברגע שהביאו אנשים עם שמות מוכרים אז דחפו אותו הצידה מתפקיד הסמנכ”ל הטכנולוגי למשימות שוליות יותר ולאט לאט אמרו שהם לא צריכים אותו. היו תלונות שלהם על כך שהוא לא מגיע לחברה ולמעשה לא פעיל בה".

כביר: “אף אחד לא באמת ירד לרזולציה הזו ומשה לא עניין את המשקיעים. הקו במשפט שלהם היה שהמוצר אינו קשור אליו, למרות שבעבר כתבו שהוא המוח ולכן היה מאוד קשה להסביר את הנישול. בהתחלה משה היה חסר כל וכאשר הם פנו אליו הוא הציג להם את המוצר ומילון של כל הטרמינולוגיה. הם אפילו נתנו לו משכורת כי הבינו שיש להם ביד תרנגולת שלימים תטיל ביצת זהב. אני לא יודע אם הם חשבו מראש לקחת לו הכל או רק רצו להקטין את האחזקות שלו. אולי ההצלחה של הנישול הראשון היתה קלה והלכו לשלב הבא”.

ומה קורה עכשיו עם התיק?

כביר: "אם לא נגיע להסכמה כמה מגיע לו נצטרך ללכת לבית משפט, לקבל מסמכים וצווים למנגנון שיקבע כמה נקבל במניות ובמזומן. פנינו לצד השני, ביקשנו הבהרות לגבי הנוסחה והם טרם הגיבו. האמנו מאוד בצדקת התיק, תבענו ליותר ורצינו חלוקה שווה בין שלושתם כי חשבנו שזאת התוצאה הכי צודקת, אבל השופט קבע רק את הרווח שצמח כתוצאה מהנישול. המערכה לא הסתיימה. יכול להיות שהצד השני יערער וזה ילך לעליון - ויכול להיות שיהיה יותר כסף".