מטוס הלבבות השבורים: ההרקולס שנעלם בעקבות אהבה אבודה

שלום, כאן הקברניט; לילה אחד במאי 1969 העיר צלצול טלפון את ג'יין מאייר בביתה בווירג'יניה. על הקו נשמע קולו של בעלה, בעודו מנסה להתגבר על רעש איום ונורא; "מותק, השגתי מטוס ואני באוויר, אני בדרך הביתה!". היתה זו השיחה האחרונה שלהם; תוך פחות משעתיים אבד הקשר עם המטוס, במה שהפך להיות תעלומה חוצת גבולות של לבבות שבורים ומטוסים שבורים.

סיפורנו מתחיל כמה שעות קודם לכן, כשסמל פול אדאמס מאייר שתה הרבה מאוד וויסקי ובירה. הוא היה צריך את זה: גיבורנו שירת כאיש תחזוקה בכנף תובלה של חיל האוויר האמריקאי, שהוצבה בבסיס מילדנהול במזרח בריטניה והפעילה מטוסי C130 הרקולס.

סמל פול מאייר צילום: BBC

הוא לא היה סתם טכנאי, כי אם מפקד צוות טכני, מה שנקרא צ'יף. בעוד מכונאים בימים ההם ביצעו תיקונים בתחומי התמחות ספציפיים, הצ'יף ידע לתקן הכל ולעשות דברים קריטיים כמו למשל, להחליף מערכות נחיתה. ביחידות מסוימות, הצ'יף הורשה להסיע מטוסים על המסלול בתוך הבסיס, בין האנגר להאנגר. זה תפקיד עם המון אחריות, וגם המון עצבים.

מטוסי הרקולס באוויר צילום: גטי אימג'ס

מאייר ואשתו צילום: BBC

בערב ה-23 במאי אדאמס שתה ושתה, כשהאלכוהול מעצים רגשות ומפרק עכבות לגימה אחר לגימה. בהחלטה של רגע, קם ויצא להציל את הנישואין שלו, בידיעה שאם רק יגיע אל ג'יין, הכל יסתדר. בשעת לילה עזב את הבקבוק וצעד בנחישות אל עבר ליין מטוסי ה-C130E הרקולס של הכנף.

ליין מטוסי הרקולס צילום: USAF

הוא נכנס למטוס מס' 63-7789, הפעיל את הגנרטור, ואצבעותיו עופפו בקוקפיט בין מתג למתג, תוך שהן מדליקות מערכות-משנה. ההרקולס נעור לחיים והחל להתגלגל בבסיס. הפעם, לא להאנגר. לפחות לא להאנגר ביבשת הזאת.

מאייר עלה על המסלול והמריא, תוך שהוא מפתיע את כל הבסיס; לא תוכננו טיסות באותו רגע, ובגלל המתח בין המעצמות, כל תנועה באוויר נוטרה היטב. לך תדע איזו טיסה מנהלתית של האויב תתגלה כמפציצים אטומיים בתחפושת.

מכונאי אמריקאי בקוקפיט של הרקולס צילום: USAF

מטוסי לייטנינג בריטיים צילום: Aerobaticteams

F100 סופר סייבר צילום: גטי אימג'ס

מדוע הוזנקו כל כך הרבה מטוסים לעבר עריק אחד עם הרקולס אחד? משום שמר מאייר טס בצורה מסוכנת להדהים.

על אף שזכר להביט במחווני הגובה והמהירות, פספס את המצפן: גיבורנו טס במלוא הקיטור מזרחה במקום מערבה. על המכ"מ, דמה ההרקולס למפציץ, וכשמוסיפים לתמונה עוד שורת מטוסי קרב והרקולסים, נראית החבורה המעופפת ככוח משימה: שני מטוסים גדולים, אחריהם כמה קטנים ועוד קטנים בדרך. או במילים אחרות, אהלן וסהלן, מלחמת עולם שלישית.

"קומראד קפטן, בוא מהר, אתה חייב לראות את זה" צילום: USAF

אמנם הדרך מבריטניה לשטח סובייטי אינה קצרצרה, אך הגנה אווירית מתוכננת בדרך כלל לפי התנהגות האויב: מטס של מספר כלים שמתקרב לעברך ולא משנה נתיב בזמן הוא ללא ספק איום, ואנחנו מדברים על תקופה בה האצבעות ליטפו את ההדקים בדריכות משני צידי מסך הברזל.

מפציץ כבד מדגם B52, או הרקולס שהלך לאיבוד? צילום: USAF

תוך כדי טיסה, דיבר מאייר עם אשתו במשדר רדיו פס-צדדי, בעודה ישובה בביתם ומתקשה להאמין. השיחה ביניהם כללה בעיקר, התנצלויות; "השארתי בארונית שלי בבסיס צמידים יפים שקניתי לך, אני מצטער", אמר. "הכל יהיה בסדר אם רק אוכל לנשק שוב את שפתייך המתוקות". אשתו השיבה: "אל תדאג, אתה תנשק את השפתיים שלי עד שנהיה זקנים ואפורים על כיסאות נדנדה במיזורי".

לאחר כשעה וחצי, החל מאייר להתפכח: "אני לא יודע מה אני עושה בדבר הטיפשי הזה, מותק. אני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם". היא ניסתה להרגיע אותו, ולשכנעו להקשיב לגנרלים, אך הוא רק אמר לה שהוא צריך חמש דקות של שקט, ואז קולו נדם.

ג'יין מאייר צילום: BBC

בבריטניה הופיעו עדויות שתומכות בחשד ליירוט שטויח: הסופר ריצ'רד פייק סיפר בספרו "לייטנינג בויז" איך לדברי הטייס הבריטי ריק גרומברידג', המריא מהבסיס שלו מטוס אמריקאי אחד באותו הלילה. ובאורח פלא, חזר עם טיל אחד פחות. אין עדויות לירי, דיווחי ירי או יירוטים נוספים בגזרה מאותו הלילה, אך לא היה קשה להסתיר פעולה כזו, לו אכן התרחשה.

F100 משגר טיל אוויר אוויר צילום: USAF

אישית, אני נוטה לשלול על הסף תיאוריות קונספירציה, אך לפנינו מקרה מוזר מאוד; מאייר אמנם לא ידע להטיס הרקולס כמו שצריך, אבל הצליח לשמור את המטוס באוויר יותר משעה וחצי, ולא היה באותו האזור מזג אוויר בעייתי בשעת הטיסה. המרחק מאנגליה לאדמת אירופה מנקודת ההמראה הוא כ-250 ק"מ בנקודה הקרובה ביותר, בעוד מטוס הרקולס משייט בכחמש מאות קמ"ש; במשך זמן טיסתו, יכל מאייר להגיע לעומק אירופה - אך נפל מעל לתעלת למאנש, מה שמראה שאולי חג בנקודה מסוימת, בניסיון להתמצא או מסיבה אחרת.

לו היו מגיעים אליו מטוסי הקרב ומנסים לסמן לו לנחות, יתכן שהיה חשוף לכניסה אל זרם הסילון של אחד מהם - גורם שיכול להוביל לאיבוד שליטה במקרים מסוימים - אך גם זו רק תיאוריה; אין כלל תיעוד של הגעת המטוסים כה קרוב אל ההרקולס של מאייר.

הרקולס משחרר נורים, שמסוגלים להטעות טילים ולאפשר חמיקה מאש אויב צילום: שאטרסטוק

נפל או הופל? צילום: שאטרסטוק

בעקבות הסיפור, החלה חברת החילוץ התת ימי Deeper Dorset לגייס כסף כדי למצוא את המטוס של מאייר, ואת האמת. די שיימצא חלק ממנו עם חורים שמאפיינים רסס של טיל אוויר-אוויר, וייפתח הנושא מחדש. את גיוס ההון, שביצעה בקיקסטארטר, השלימה; למעשה, כבר החלה בחיפושים.

הקמפיין לאיתור מאייר, שהועלה לקיקסטארטר צילום: Deeper Dorset

טכנאים עובדים על מנוע הרקולס צילום: USAF

יש מוסר השכל לסיפור, והוא הרבה יותר רציני מ"אם שותים, לא טייסים", או "אם אתה טס הביתה, ברר קודם איפה זה": על צבאות להיות קשובים למשברים הרגשיים של אנשיהם; גם כדי למנוע סבל ומוות שלהם ושל חיילים סביבם, וגם כדי למנוע תקריות מסוכנות. כמו למשל, מלחמת עולם. טיסה נעימה!