כנפי הקסם: איך קרה שה-F16 הכי גדול ומיוחד גם נכשל בענק?

שלום, כאן הקברניט; ה-F16 הוא מטוס נהדר שקנה את עולמו בזכות מבנה קטן, תמרון זריז, יכולת לבצע הרבה משימות ומחיר נגיש. למעשה, הוא ממקורות הרווח הכי חשובים של לוקהיד מרטין וכמעט כל הדגמים שלו הפכו ללהיטי מכירות. אבל לא כל ה-F16 נולדו שווים, וגם במשפחת F16 יש כבשה שחורה אחת.

היום נדבר על F16 מדגם שהוא ההיפך הגמור: כבד, עם מבנה מגודל ורחב, בעל יכולת לבצע רק משימה אחת, ומחיר בעייתי. ועדיין, זהו ה-F16 הכי מיוחד שהיה אי פעם, כזה שהגיע אפילו לידי נאס"א.

כן, זהו F16 צילום: USAF

לעניין הסיכוי יש תפקיד חשוב בסיפורנו. היסטורית, תורת ההפצצה האווירית נולדה כמשחק סטטיסטי של פצצות: צפלינים במלחמת העולם הראשונה נשאו מטען נפץ גדול, הגיעו למטרה והשליכוהו - בשאיפה שמספיק פצצות ייפגעו קרוב (הן החטיאו). הצפלינים היו קשים מאוד להפלה: ספינות אוויר אינן בלונים, כי אם שלד ברזל ממולא בשקי מימן עצומים. גם אם העברת דרך הצפלין אלף כדורים, לא יקרה לו דבר אם לא תצית את המימן. עם הזמן פותחו טכניקות להפלת ספינות האוויר, ואת משימות ההפצצה קיבלו מטוסים.

פצצות שונות של חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם הראשונה. ברקע: מפציץ Gotha צילום: Gonzosft

במלחמת העולם השנייה נכנסו לשימוש מערכות בקרת אש שנשענו על מכ"מים ומערכות חישוב ראשונות, כך שאש הנ"מ הפכה למדויקת בהרבה. עכשיו הפך המשחק לסטטיסטי בשתי רמות: דיוק ההפצצה והישרדות המפציץ עצמו. לשם כך, גדלו מטעני הפצצות ובעלות הברית שלחו עשרות ומאות מפציצים יחד, כדי שישמרו זה על זה ושייגדל הסיכוי שמספיק פצצות יפגעו קרוב. הן פגעו לעיתים, אך במחיר דמים כבד: למשל, יחידת המפציצים של ארה"ב באירופה ספגה יותר אבדות באופן יחסי כמעט מכל יחידה צבאית אחרת במלחמה כולה מכל צבא שהוא (במקום הראשון המפוקפק מחזיקה יחידת הצוללות של חיל הים הנאצי).

מפציצי B17 מטילים פצצות על מטרות באירופה צילום: שאטרסטוק

במלחמת וייטנאם נכנסה לשימוש הפצצה המונחית, כך שהיה צורך בפחות פצצות כדי לפגוע ולהשלים משימה. למעשה, גילו האמריקאים שעדיף לשלוח רביעיית פאנטומים עם פצצות כאלה, מאשר רביעיית מפציצים עצומים עם 20 פצצות טיפשות כל אחד - ואז להצטער שנפלו טרף למטוסי אויב וטילי נ"מ. משם, הלכה והשתכללה הפצצה החכמה, עד לרמת דיוק של סנטימטרים ספורים. המפציץ השתכלל אף הוא, אך צבאות הבינו שבעצם גם מטוס קרב ייעודי יוכל לעשות את העבודה שלו - וסיכויי ההצלחה שלו ייראו טוב יותר.

מטוסי פאנטום מטילים פצצות, מלווים במטוס B66 ללוחמה אלקטרונית והתראה צילום: USAF

כן, אמנעה היא משימת הפצצה מאוד בעייתית. הרעיון בה הוא לעצור כוחות אויב שנעים מהעורף אל החזית, על ידי השמדתם, פגיעה בתשתיות בדרך (חניונים ומצבורי נשק) או בתשתיות התנועה (למשל, להפיל גשר). זו תקיפה שמתבצעת בעומק שטח האויב, תחת איומי נ"מ ופטרול מטוסי קרב, בה דברים נוטים להשתבש; שיירת הטנקים של האויב התעכבה קצת ועצרה לצהריים? מטוסיך הגיעו לאזור מטרה בלי שיהיה מה להפציץ. כדי להשלים משימה כזאת צריך מבני מפציצים, מטוסי קרב לליווי, תגבורת בכוננות ולא יזיק גם הרבה מזל.

מטוסי A7 קורסייר מטילים פצצות על גשר בצפון וייטנאם צילום: USAF

בשלב זה קלטו האמריקאים שפטישים לא חסרים להם אבל בעצם, אין להם אזמל וצריך להמציא אחד. הבעיה: נגמר להם הכסף ואין אפשרות לפתח מאפס מטוס קרב הפצצה אסטרטגי חדש. התוכנית המקורית היתה להסתמך על ה-F111 שאמור היה לתפקד כמטוס קרב רב משימתי בשנות השישים, אך הפך בעצמו למפציץ.

אהבה בשחקים: כך הפכה איראן את ה-F14 למטוס קרב אגדי צי ארצות הברית דרש את מטוס הקרב הכי טוב שאפשר - וקיבל אותו; עם כנפיים נעות וטילים מיוחדים, יכל המטוס לשלוט באוויר. עם כל הפאסון שלו והעובדה שהפך לאייקון תרבות, היה ה-F14 דווקא די ג'ובניק. עד שהגיע לידי איראן, שהפכה אותו ללוחם ללא חת ולתעשיית נשק שלמה ניצן סדן, 89 תגובות לכתבה המלאה 

בכלל, מאז סוף שנות השבעים, הפכו מטוסים חדשים לכל כך יקרים, שהוחלט לבנות גרסת הפצצה ממוצרי מדף. מה ישב על המדף האמריקאי בימים ההם? ה-F14 טומקט, ה-F15 איגל וה-F16 פייטינג פלקון.

מטוס F14 בטיסה כשכנפיו משוכות לאחור

אז לא, זו היתה מלחמה של ציפורים: מי שניגשו לתחרות היו ג'נרל דיינמיקס (עוד לפני שלוקהיד-מרטין קנתה את חטיבת המטוסים שלה) עם ה-F16 שלה ומקדונל-דאגלס (לפני שבואינג קנתה אותה) עם ה-F15. האחרון אמנם נולד ככלי לעליונות אווירית ללא יכולת תקיפה קרקעית ייעודית, אבל במובנים רבים היה מועמד קלאסי: מטוס מאוד גדול, מאוד חזק, בעל שני מנועים ויכולת נשיאת ציוד רב. על היצרנית רק להוסיף לו שיפורים מבניים קטנים לנשיאת פצצות, למצוא דרך להאריך לו את הטווח ויש לנו זוכה.

אלוף בעליונות אווירית, אבל תקיפה? F15 צילום: Popular Mechanics

תקיפת קרקע? אין בעיה, אבל טווחים ארוכים? F16 צילום: PressT

הארי הילאקר (ראשון משמאל), מהנדסי פרויקט 400 ודגם המטוס צילום: Aflewis

הוא לקח שלדת F16 ונתן לה כנף חדשה - כנף דלתא בעלת שתי זוויות, בתצורה שתאפשר תמרון זריז בכל גובה ומהירות. שיוט על קולי פירושו טיסה מהירה ממושכת, אופרציה שמצריכה הרבה דלק, ולכן קיבל הכלי מיכלים גדולים בתוך הכנפיים. והפרויקט הזה, שהצבא כבר הכיר ואף סימפט, היה הבסיס ל-F16 החדש.

נעים להכיר: F16XL צילום: NASA

הוא קיבל את השם F16XL ובצדק: שטח הכנף שלו היה גדול משל ה-F15, והוא באמת היה גדול מהחיים; המטוס יכל לשאת חימוש רב על 17 מתלי נשיאה, מספר עצום למטוס בגודל כזה. גם הטווח שלו היה ארוך מאוד, הזריזות שלו היוותה יתרון על המתחרה ופתאום נצחונו כבר לא נראה כל כך מובטח.

פצצות? יש הרבה מקום צילום: USAF

המטוס הזה היה יקר יותר מ-F16 סטנדרטי, אבל לא רק בגלל השילוב של מערכות חדשות וכנפיים חדשות. ג'נרל דיינמיקס היתה צריכה לבצע הסבות לפס הייצור שלה כך שיוכל לבנות גם F16 רגילים וגם כאלה עם כנפי קסם; ומדובר באופרציה ארגונית גדולה מאוד, שכן פס ייצור מצריך אלפים של עובדים.

מטוס F16 סטנדרטי, ומעליו מטוס מדגם XL צילום: USAF

אבל בעוד אנשי ג'נרל דיינמיקס חוללו פלאים, במקדונל-דאגלס הלכו על פשוט. המהנדסים מצאו דרך נהדרת להאריך את טווח ה-F15 שלהם: מיכלים צורניים. הכוונה היא למיכלים שפשוט משלימים את צורת הגוף ולכן מרחיבים אותו בלי להשפיע על האווירודינמיקה בצורה משמעותית. מה יש בתוך המיכלים? הרבה מאוד דלק, מערכות שנדרשות לתקיפה ועוד.

מיכלים צורניים משני צדי מטוס F15, לפני חיבורם צילום: USAF

בנוסף, ניתן היה לשים נושאי פצצות מתחת למיכלים הצורניים; גרסת ההפצצה יכלה לשאת חימוש על תשע נקודות, ולשאת גם מיכלים ובהם מצלמות ומערכות הנחיית נשק. ה-F15E נולד. רק נולד, וזכה במכרז בקלות: 420 מטוסים נבנו, מחצית מהם לארה"ב והיתר לבעלות בריתה כסעודיה, דרום קוריאה וישראל (ה-F15I רעם נולד בתור E. בהזדמנות, אספר מה מבדיל אותו מהמקור).

מטוס ה-F15E הראשון שנמסר לחיל האוויר האמריקאי צילום: USAF

ה-F16XL במבער אחורי פתוח. הצבא העדיף כלי עם שני מנועים צילום: NASA

זהו שיעור נאה למנכ"לים ויזמים באשר הם: השאלה היא לא אם המוצר שלך מתאים ללקוח יותר משל המתחרה - אלא כמה מאמץ היה עליך להשקיע כדי להביא אותו למצב הזה, וכמה קל יהיה למתחרה ליישר איתך קו. נקודת הפתיחה הטבעית של ה-F15 היתה טובה יותר, וגם אם ה-XL היה מציג יתרון גדול בפרמטרים החשובים - עוצמה זמינה, טווח ויכולת נשיאה - יכלה מקדונל דאגלס לצמצם את הפער בקלות וג'נרל דיינמיקס לא יכלה לעקוף חזרה בלי מאמץ כביר.

פס ייצור של מטוסי F16 סטנדרטיים צילום: KPAV

מטוס F16i של חיל האוויר הישראלי. שימו לב למיכלים הצורניים שמעל לכנפיים צילום: שאטרסטוק

במשך שנות השמונים והתשעים, שימש ה-F16 לדגמיו כפלטפורמה לבחינת תצורות כנפיים שונות, ניהוג וקטורי, סנפירים מיוחדים לתמרון זריז יותר ועוד פיתוחים רבים.

ומה על ה-F16XL עצמו? הכנף היצירתית שלו משכה את חוקרי נאס"א, שבחרו להשתמש בו עבור ניסויי טיסה שונים לפיתוח כנפיים ומנגנוני שליטה, בחינת חומרים ופיתוחים אחרים. טיסה נעימה!