מה איבדנו על הירח? את מהפכת ההייטק הבאה

חקר החלל הוא משימה הרקוליאנית, שמצריכה משאבים אדירים וידע נרחב: פיתוח כלי שיידע לשרוד שיגור לחלל, לאסוף מידע ולשדר אותו חזרה לבסיס הבית הוא אתגר הנדסי יקר ביותר; השיגור עצמו יקר, וכל ק"ג שעולה לחלל - עולה גם אלפי דולרים; רקטות ענקיות, השיטה הנוכחית לשינוע חומר אל מחוץ לאטמוספרה, רגישות מאוד - ולא פעם מתפוצצים הכלים על כן השיגור כשהם מוחקים את המטען היקר עמם; וגם משימה שתצליח תהווה רק צעד קטן לאנושות, כשתשואות כגילוי חומרים מדהימים, צורות חיים והברקות טכנולוגיות יגיעו רק בעוד עשרות ואף מאות שנים – אם בכלל. כואב להודות בכך, אך קידום הידע האנושי על היקום הוא השקעה איומה.

החללית "בראשית" מוטענת על מטוס, בדרכה לארה"ב צילום: IAI

צוות SpaceIL הישראלי, שהגשושית שלו "בראשית" צפויה להשתגר לחלל בלילה שבין חמישי לשישי, ולנחות על פני הירח, משקף סוג רענן של מסחור, עם פוטנציאל להזניק את ישראל לחזית חקר החלל. למה? משום ש-SpaceIL הצליחה לעשות משהו שכל סוכנות חלל רוצה: לבנות גשוש בזמן קצרצר ובתקציב אפסי – הישג בולט במיוחד בימינו, כשמשברים כלכליים וחברתיים גורמים לחקר החלל להיראות כמו פריבילגיה מיותרת ביותר.

הדמייה: החללית "בראשית" לאחר הנחיתה על הירח צילום: IAI

הירח כפלטפורמה למחקר של גופים שמיימיים אחרים

בימי המלחמה הקרה נתפס החלל כזירת הקרב הבאה, ושליטה בו - כהכרח להישרדות וניצחון במלחמה בין-מעצמתית. לפיכך, לא התקשו סוכנויות החלל לקבל תקציבים מכובדים. עם קריסת הגוש הסובייטי נראה שחקר החלל יעלה על שרטון, אך שיתופי פעולה בינלאומיים הביאו לפריחה שכללה, בין השאר, את שיגור תחנת החלל הבינלאומית ב-1998. אך מאז קרה הרבה מאוד, וממשלות רבות העדיפו להביט מטה על המשאבים המתכלים שלהן ואל האזרחים הזועמים ולא מעלה, על איזו בוננזה בין כוכבים.

צעד קטן - גדול בשישי לפנות בוקר: החללית הישראלית תשוגר לירח בלילה שבין חמישי לשישי, בשעה 3:45 שעון ישראל, תשוגר החללית "בראשית" למסע ארוך של 6.5 מיליון ק"מ לירח - מסע שצפוי להימשך כ-8 שבועות. הרגע הקריטי: כחצי שעה לאחר השיגור, כאשר החללית צפויה להתנתק מהמשגר ענבל עומר, 20 תגובות לכתבה המלאה 

ומה על הירח? עוד בימי המלחמה הקרה העדיפו הסובייטים לוותר על מבצע הנחתת אדם על פניו, בין היתר מסיבות פוליטיות ופרסונליות. בנוסף, כלים לא-מאוישים הוכיחו שאין על הסלע המעופף השכן איזה אוצר שחובה להשיג; ואם לא די בכך, פניו מכוסים באבק סלע דקיק ומוליך חשמלית, שמקשה על פעולה תקינה של מכונות.

מה יש על הירח שאין בכדור הארץ? כמויות גדולות של הליום 3, איזוטופ רדיואקטיבי שיוכל לייעל פעולה של כורים אטומיים ולהוות בסיס לפיתוח מנועי טילים חזקים מאי פעם. אבל עדיין לא ידוע כמה יעלה לכרות, לשנע ולעבד אותו – והאם האופרציה הזו תשתלם כלכלית. ישנם חוקרים הסבורים שלהליום 3 תהיה השפעה משמעותית על משבר האנרגיה העולמי; ולעומתם, אחרים שטוענים ששיפור והוזלת תשתיות סולאריות יתנו את אותו האפקט, גם מבלי לחפור בחלל.

כך או אחרת, בשנים האחרונות חלה צמיחה בעניין של סוכנויות חלל בירח, אך לא כמקור למחצבים כי אם כפלטפורמה למחקר של גופים שמיימיים אחרים. נאס"א, למשל, בוחנת הקמת תחנת חלל במסלול סביבו, שתהווה נקודת שילוח לחלליות רובוטיות ומאוישות. מסיבה זו צץ לאחרונה ביקוש למידע עדכני על הירח, ולידע להנחתת ציוד על פניו. ובדיוק בנקודה הזו נוחתת הגשושית "בראשית", בתזמון ישראלי משובח.

אמנם SpaceIL אינה חברה מסחרית אלא מלכ"ר, אך ברשותה קניין רוחני ערכי ואין מניעה שתשתמש בו; הרי גם אוניברסיטאות – המוסדות שמטרתם ליצור, לבחון, לשמר ולהעניק ידע אנושי – מפעילות גורמי מסחור ידע. מה גם שכאמור, קידום האנושות הוא עניין יקר. השימוש בידע הטכני כבר מצא לו לקוחות ראשונים: התעשייה האווירית, שבנתה את "בראשית", חתמה בחודש שעבר על שת"פ עם יצרנית הלוויינים הגרמנית OHB.

מה שעשוי לקרות זה מה שקרה לישראל בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים: הניסיון של צה"ל והקשר ההדוק עם התעשיות הביטחוניות הניבו ידע עצום, שהפך את ישראל למעין גורו-מל"טים; טכנולוגיות ישראליות קנייניות נמצאות בדגמים המתקדמים ביותר בעולם, ומכניסות כסף דרך תמלוגי קניין רוחני והסכמים אחרים.