עירוי פרימיום, יד ראשונה מהייטקיסט: היזם שרוצה להחליף לך את הדם

ערפדי ההייטק, הדור הבא 

לפעמים נדמה שההייטק האמריקאי משוגע לגמרי: משקיעי עמק הסיליקון שפכו כסף על מיזמים שהבטיחו לספק לצרכן את טוסט הגבינה האולטימטיבי, מסחטת מיץ שמקבלת רק מארזי מיץ ממותגים, מערכת שאולי תצליח להכניס מוחות למחשבים ואולי בעצם תהרוג את הלקוחות, ניתוח גנטי שנשען על 200 בדיקות ומצריך רק טיפת דם אחת ועוד הרבה סטארט-אפים שהצליחו לגייס מיליונים ואז קרסו - אם בשל שקרים והונאות, ואם בשל העובדה שמבחן המציאות הראה כמה מטופש היה הרעיון שלהם.

לא מזמן צץ לו מיזם חדש, ששוב מביא הבטחה לשיבוש ולמהפכה בתחום הבריאות: חברת אמברוסיה (Ambrosia), שטוענת שהגיע הזמן שתשדרגו את הדם שלכם. ג'סי קזמין, מייסד החברה, סיים את לימודי הרפואה שלו בסטנפורד והחליט לשנות את העולם. לראייתו, אנשים סובלים מעייפות, חולשה, מצב רוח רע ורגישות למחלות בשל שחיקה מתמשכת באיכות הדם שלהם. מה עושים? פשוט מאוד: מוכרים דם משומש כחדש.

ג'סי קזמין צילום: youtube

החברה החלה לפעול ב-2017, אך עתה הגיעה לשוק: קזמין הרים תחנות בחמש ערים בארה"ב, והחל לסחור בדם. אמברוסיה מוכרת ליטר של דם צעיר ב-8,000, שני ליטר ב-12,000 וכמובן שהיא מקבלת תשלומים גם בפייפאל. הוא קיבל השראה ממחקר של אוניברסיטת ברקלי, לפיו ישנם יתרונות פוטנציאליים בהעברת דם של אדם צעיר לגופו של אדם זקן.

מילת המפתח היא "פוטנציאליים"; אירנה ומייקל קונבוי, החוקרים שהובילו את אותו מחקר בברקלי, טענו שמה שקזמין עושה הוא שגוי ומסוכן. ישנם מדדים רבים שצריך לקחת בחשבון כשמעבירים דם מאדם לאדם, והתהליך צריך להתבצע כפרקטיקה רפואית מסודרת ולא כמוצר.

הופתעתי לקרוא שה-FDA לא אוסרת על מתן דם או מגבילה איסוף דם וכל עוד מאוחסן הנוזל היקר בתנאים ראויים, אין רגולטור בתמונה וקזמין יכול לסחור כמה שירצה. לדבריו, עירוי דם הוא טכניקה רפואית בדוקה ובטוחה, ולכן אין מניעה לנצל אותה במסגרות מסחריות.

עירוי דם כמעיין נעורים? אשרי המאמין צילום: שאטרסטוק

לפני שנצלול לזוועה שהיא סחר בדם ללא בקרה, הבה נשאל את שאלת השאלות: האם זה עובד? האם מי החליף ליטר מדמו באמת ירגיש טוב יותר, יוכל להתמודד טוב יותר עם מחלות, ויגיד לעצמו "איזה מזה שנתתי 12,000 דולר לקזמין הזה"? ובכן, הניחוש שלכם טוב כמו שלי; החברה ביצעה מחקר פנימי שנשען על 81 נסיינים בני 35 עד 91 ואמרה שהוא הראה תוצאות מעולות - תוצאות שהיא לא רוצה להראות לאף אחד. לדברי קזמין, "הרבה" מהלקוחות שלו ראו שיפור ביכולת הריכוז, בעירנות, בזיכרון ובאיכות השינה. ולדבריו, הם גם נראים טוב יותר; יה, עכשיו אני לגמרי מאמין לו.

לקנות דם יד ראשונה מהייטקיסט זה רעיון רע: סטארט-אפ שלא מפרסם פרטי מחקרים וסופג ביקורות מהמומחים שהיו ההשראה לפעילות שלו הוא אסון בהתהוות. גם אם הוא שומר על הדם בתנאים שמבטיחים מניעת זיהומים, באילו צעדים נקט כדי להימנע ממצב של אי התאמה בין הדם ובעליו החדשים? איזו השפעה פיזיולוגית יש לדם צעיר על גופו של קשיש? האם יכול להיות שהחדרת גורם זר למערכת גופו יגרור שינויים ותגובות בעייתיות? מי בכלל קונה את הדם של קזמין - האם יש כאן פתח לסחר במידע גנטי? אין תשובות פומביות, ואין דרישה לקבלן. כבר ראינו שרלטנים כאליזבת וורן מפרשת תראנוס מטעים משקיעים, ומבטיחים שאצלם במעבדה הכל נראה נפלא; למה אנשים ממשיכים לתת כסף לחברות האלה? ייזהר הקונה, ייזהר המשקיע, יתעורר הרגולטור.

הבית תמיד מנצח

בשבועות האחרונים כבש את פייסבוק אתגר עשר השנים - אנשים מפרסמים תמונה עדכנית שלהם, ולצידה תמונה שצולמה עשר שנים לפניה. כמו הרבה ממים ותופעות, לא ברור מי התחיל את זה, והעניין תפס והפך ויראלי במהירות; אנשים אוהבים לקבל פירגונים על שהשילו הרבה ממשקלם, התחטבו, התבגרו יפה וכולי - ולא מעט מאלה שפרסמו תמונות שכאלה גם הוסיפו פוסט שמספר קצת על ההבדלים האישיותיים בין גרסת 2019 וגרסת 2009 שלהם.

זה רק אני, או שאלן דג'נרס לא מזדקנת? צילום: 10yearschallange (Facebook)

אחרים פרסמו גרסאות שנועדו לבדח, או לקטר על איך תוך עשר שנים הפך העולם למקום מפחיד בהרבה. אבל לצד אספני הלייקים, יש עוד מישהו שמפיק תועלת מהאתגר הזה. למעשה, אתגר עשר השנים מהווה דרך להשחיז את אחת הטכנולוגיות הכי חשובות שלו: פייסבוק עצמה.

צילום: 10yearschallange (Facebook)

נניח שמישהו רוצה לאמן כלי בינה מלאכותית לזהות הפרשי גיל – תכונת ראיית מכונה מאוד מבוקשת בתחום הפלטפורמות החברתיות, שתסייע במיקוד קמפיינים פרסומיים. יהיה עליו לגשת למסד נתונים עשיר בתמונות, ואז לסרוק את מועדי הפרסום שלהן, לזהות מועד יצירת קובץ ולסנן החוצה את הקבצים שפורסמו בתאריך אחד אך נוצרו בתאריך מוקדם בהרבה. זה חתיכת כאב ראש, שמוכפל כשמוסיפים לכך את העובדה שצריך לקבל רשות מבעלי התמונות להשתמש בתוכן שלהם לניסוי פיתוח. אתגר עשר השנים פשוט פותר את כל הבעיות הללו: המשתמשים מפרסמים את התוכן מרצונם באופן פומבי, יש טווח זמנים ספציפי להשוואה בין הדמויות שמופיעות בתמונות, ואימון ה-AI יכול להתחיל.

אז אתגר עשר השנים עשה שירות נהדר לרשת החברתית. "המם הזה צמח והפך לוויראלי בעצמו", מסר ל-Wired דובר החברה. "פייסבוק לא התחילה את הטרנד, והוא משתמש בתמונות שכבר קיימות בפייסבוק. החברה לא מרוויחה ממנו כלום, למעט תזכורת לכמה מפוקפקת היתה האופנה ב-2009". בנוסף, אמר שהגולשים יכולים לנטרל את זיהוי הפנים ברשת החברתית בכל שלב, אם ירצו בכך. בהרבה מקרים פרסמו הגולשים תמונה שלא היתה קודם לכן ברשת החברתית ולאלגוריתם שלה לא היתה דרך לדעת שמדובר באותו מצולם; ואולם, אך תצורתו הראשונה של האתגר נשענה על פרסום תמונת הפרופיל הראשונה של הגולש לצד התמונה הנוכחית שלו - והחריגה אל תמונות אחרות הגיעה בהמשך. הציבור מוזמן להמשיך לשתף ולהשתתף באתגר זה, ולזכור שפייסבוק היא קזינו: זה לא משנה כמה אתם נהנים, הבית תמיד מרוויח עליכם, ותמיד מנצח בסוף.

קצרצרים

1. מיקרוסופט עורכת שינוי עיצובי בווינדוס, במסגרתו הסייענית החכמה קורטנה תנותק מחלונית החיפוש של מערכת ההפעלה, ותשב בפינה השנייה של תחתית התצוגה, כאייקון עצמאי. מיקרוסופט סבורה שכך נתחיל להשתמש יותר בסייענית החכמה שלה, שמצוידת בטכנולוגיות זיהוי דיבור מתקדמות ביותר. לא נעים לי לומר, אבל כנראה שהבעיה של שיעור השימוש בקורטנה לא היה הלוקיישן: אנשים פשוט לא מדברים עם המחשב שלהם. רוב העבודה על המחשב מתבצעת בשעות העבודה, וקצת לא טבעי לשוחח עם המחשב בחלל עבודה פתוח. בנוסף, עד שאומרים "קורטנה, פיתחי עבורי את סיכום דיון הרכש מסוף אוקטובר, לא הראשון, זה ששמרתי על הדסקטופ ומשה מהמרקטינג הוסיף לו את הטבלה המוזרה ההיא" עדיף כבר לעבוד ידני וזהו. להפעלה הקולית יש עוד מגבלה: לא כל אחד יודע להתנסח בע"פ באופן שיעביר במדויק את רצונותיו, ועבודה טקסטואלית היא טבעית יותר. עם הסייענית החכמה שבסלולרי קצת יותר קל לדבר, פשוט משום שהשימוש במכשיר אינו ממוקד ביישומי עבודה. אסיסטנט, הסייענית מבית גוגל, מקבלת משימות כמו "אימרי לי האם ירד גשם בצהרים" או "הזמיני לי אובר". וקורטנה, לצערה של מיקרוסופט, כבר אינה קיימת בטלפונים חכמים.    

קורטנה במכשיר ווינדוס פון - קטגוריית מובייל ששיווקה הופסק

2. מלחמת טינדר מתלהטת: בעלת החברה, IAC, נתבעה בידי מייסדיה ו-ותיקי עובדיה על ששחקו את הערכת השווי שלה כדי לשלם להם פחות. זאת, כשבפועל היה לחברה פוטנציאל רווח גדול מאוד, פוטנציאל שהצליחה לממש. עתה תבעה IAC את שון ראד, ממייסדי אפליקציית הדייטינג, בטענה שגנב ממנה מידע עסקי רגיש והעביר אותו לחשבונות מקוונים שאינם שייכים לחברה. נשמע חמור מאוד, אבל לטענת ראד, כל מה שהוא עשה היה לגבות את המייל שלו. עכשיו יצטרך בית המשפט בניו יורק להחליט האם גיבוי של שירות בו עובר מידע שיכול להיות רגיש הוא שווה ערך לגניבה יזומה שלו. אם כן, מה יקרה ברבבות הארגונים שמשתמשים בג'ימייל כמייל עבודה עיקרי?

3. אמזון מאיצה את פעילותה בהודו, ומרחיבה קמפיין גיוס עובדים שמתמקד בערי המדינה; למשל יש לה 660 משרות פתוחות בבנגלורו, הכי הרבה בעולם מחוץ למטה שלה בסיאטל. הזינוק בהיקפי הגיוס מעיד על יותר מחשיבותה של הודו לענקית האמריקאית: אמזון לחוצה, שכן עוד מעט יוחלו בהודו תקנות שיקשו עליה לפעול באותה אינטנסיביות. הרגולציה החדשה, אותה מקדמת מפלגת השלטון של ראש הממשלה נרנדרה מודי, תשנה את שוק הסחר המקוון במדינה: כיום אסור לקמעונאים מחוץ להודו להציע מוצרים שלא דרך קמעונאים מקומיים או בשיתוף פעולה עמם. אמזון הסתדרה עם המגבלה הזו דרך שותפויות נקודתיות או רכישת אחזקות במשווקים מקומיים, אך הממשלה ההודית מעוניינת להחליש את החברות הזרות, טובת המקומיות. עדיין לא נחשף מבנה התקנות האמורות, ואמזון מנסה להיערך למצב בו תצטרך לבנות הרבה שותפויות במהירות, לפצל יחידות קיימות ועוד. נדיר ואף נחמד לראות את אמזון מזיעה; החברה גדלה למימדים כאלה, שאפילו שמועות על כניסתה לתחום מסוים יכולות להפיל חברות בו.