דו"ח טכנולוגי
עובדי פייסבוק לשעבר: "אסור להתלונן, החברה מתנהלת כמו כת"
פורשי הרשת החברתית מספרים על תרבות ארגונית מקטינה, רעילה ומשתיקה, שמעוררת פרנויה ומקשה על גילוי ליקויים חמורים; ספקיות שירותי הסטרימינג מחפשות טריקים לעצירת משתמשים שמשתפים סיסמאות; ואיך תרמו מפיצי בדיחות רשת לצמצום הפדופיליה באינסטגרם
עדויות מכלוב הזהב
פייסבוק אמנם סופגת ביקורת מוצדקת רבה, אך לחברה עדיין יש הילה של ענקית הייטק מגניבה: משכורות זוהרות, תנאים משובחים וסביבה מפרגנת. לפחות עבור המתכנתים והמהנדסים; לפועלי סינון התוכן שלה יש ג'וב די נוראי. לאחרונה צצו דיווחים על ירידה במוראל של עובדי פייסבוק, שמושפע מהשערוריות אליהן נכנסה החברה. CNBC מחזק את הדיווחים הללו הודות להצצה אינטימית ומפתיעה למדי אל התרבות הארגונית של החברה; עושה רושם שפייסבוק היא מקום שבעייתי לעבוד בו גם בלי חשיפות של מבצעי תעמולה רוסיים, דליפות מידע המוניות או ניסויים פסיכולוגיים בבני אדם.
מטה פייסבוק במנלו פארק, קליפורניה צילום: איי אף פי
באספת עובדים שנערכה באוקטובר האחרון לקחה עובדת צעירה את המיקרופון ואמרה לסמנכ"לית התפעול שריל סנדברג, שעמדה על הבמה, שהלחץ על העובדים להתנהג כאילו הכל בסדר וכולם מאושרים פשוט מכאיב להם ושובר את רוחם. "לא צריך להיות עלינו כזה לחץ, להעמיד פנים שאנחנו אוהבים משהו כשאנחנו לא מרגישים כך", אמרה - וזכתה לסבב ממושך של מחיאות כפיים.
יותר מתריסר עובדים בפייסבוק מסרו ל-CNBC שאותה עובדת סיפקה רק קצה זעיר של תופעה קשה ובעייתית בחברה: ההנהלה מצפה מהעובדים לשים את יעדי ותפיסות פייסבוק לפני כל דעה או תפיסה משלהם, לציית ללא ביקורת לכל הוראה, ולדאוג שאחרים סביבם יצייתו אף הם. לטענת המדליפים, פייסבוק היתה יכולה לזהות את מבצעי הדיסאינפורמציה הרוסית ותופעות מסוכנות אחרות מוקדם בהרבה, לו עודדה את העובדים להיות ביקורתיים ולהציג למנהלים שלהם סיכונים ולא רק הזדמנויות.
"יש תרבות ארגונית לפיה אפילו אם אתה אומלל, אתה חייב להתנהג כאילו אתה מת על העבודה שלך", סיפר עובד לשעבר, שעזב את החברה באוקטובר. "זה לא בסדר כשמישהו מתנהג כאילו פייסבוק אינה המקום הכי טוב לעבוד בו". המדליפים חתומים על הסכמי סודיות מול החברה, ועל כן נשארו אנונימיים; הם סיפרו על מערכת דירוג עובדים שמתייחסת לפרמטרים כמו נאמנות למותג ואהבת פייסבוק - רכיבים בלתי מקצועיים בעליל. למיקרוסופט היתה פעם מערכת כזו, והיא פירקה אותה ב-2013 בעקבות לחץ בתעשייה.
אל תתנו ללייק הזה להטעות אתכם. הכניסה למטה פייסבוק צילום: בלומברג
כל עובד מתבקש לדרג כחמישה מעמיתיו פעמיים בשנה, מה שהופך את העבודה בחברה לתחרות פופולריות, לדברי מדליפים. כמו כן, ניתן להגיש ביקורות על עמיתים באופן אנונימי, מה שמוסיף למתח העבודה; כל מריבה או ויכוח עם מישהו יכולים להפוך לדירוג שלילי, ולסכנת הדחה.
כל המידע בפייסבוק זורם מלמעלה למטה, מספרים העובדים; והמנהלים לא אוהבים לקבל ביקורת או לשמוע על מגבלות. במקרה אחד ב-2017, עובד שאל את סגן הנשיא דיוויד פישר שאלה קשה על תוכנית של החברה. הבכיר השיב לשאלה, אך תוך שעות ספורות קיבלו מנהליו של העובד טענות קשות מהצוות שניהל את אותה תוכנית. המגמה היא לא להתלונן, לא להטיל ספק, לא להסתבך ולא לסבך אחרים. מזכיר לי קצת סרט שראיתי פעם על הסיינטולוגיה. כמה מהמדליפים, ביניהם מנהל שעמד בראש צוות של יותר מחמישים איש, מסרו שמדיניות המשמעת ופתחון הפה בפייסבוק מזכירה גם ארגון צבאי. בנוסף, העידו על מקרים רבים בהם פוטרו עובדים שפשוט היו להם הרבה מחויבויות מעבר למסגרת העבודה; למשל, עובדת שעברה גירושין קשים חטפה צעקות מהמנהל שלה בזמן ישיבה, משום שלא השתתפה בפעילויות גיבוש מחוץ לשעות המשרד. לאנשים קצת קשה לשמוח כשהנישואין שלהם צוללים בזנב בוער, אבל בצוות ההוא רצו חיוכים ולא תירוצים.
כל זה אולי נשמע די מזעזע, אבל התרבות הזו קיימת בלא מעט חברות הייטק וסטארט-אפים. ההבדל הוא שפייסבוק נמצאת גבוה מאוד במדד המודעות שלנו, וכשלים שלה משפיעים עלינו יותר מרוב החברות האחרות. חברה שנמצאת במצב קשה צריכה עובדים עירניים, ביקורתיים, יצירתיים ומסורים - לא רובוטים שמפחדים אחד מהשני ומההנהלה. תרבות ארגונית מכוונת מלמעלה, ולפנינו עוד דוגמה לכך שמארק צוקרברג לקח את החברה לכיוון בעייתי, ושהיא נתונה במשבר ניהולי חריף.
משתפי חשבונות? נטפליקס תגיע אליכם!
עליית נטפליקס היתה סיבה לנטוש את הטורנטים ואתרי הצפייה הפיראטית עבור הרבה משתמשים. במקום להתעסק עם קבצים והורדות, להסתכן באתרי סטרימינג נגועים בנוזקות ולצפות בסרט חדש באיכות 480p בקושי, פשוט משלמים קצת וצופים בקלות.
אבל יש לא מעט משתמשים שרוצים למצוא איזה פיתרון ביניים: לשמור על האיכות והנגישות של נטפליקס, בלי הקטע המעצבן הזה של לשלם. מה עושים? פשוט רוכבים על חשבון של מישהו שמשלם. אני לא מתכוון לגניבה או פריצה; אנשים פשוט נותנים את סיסמת הנטפליקס לחברים שלהם, או מוספים אותם כמשתמש לגיטימי שפשוט יושב בתוך מסגרת המנוי שלהם.
נטפליקס לא אוהבת את החשבונות המשותפים. מה תעשה? צילום: בלומברג
עקרונית, לנטפליקס אין מה לקטר; זכותו של המשתמש המשלם לחלוק את המנוי שלו גם עם מישהו שלא גר אצלו בבית, למשל. אבל נטפליקס לא אוהבת את העובדה שיש מישהו שמשתמש בתכנים שלה ולא משלם לה - והיא אפילו לא יכולה לדעת היכן הוא ומה הקשר שלו למנוי. לו רק יכלה, היתה מציעה לו להצטרף ולהחזיק במנוי משל עצמו.
לאחרונה צמחו סטארט-אפים שמתיימרים לסייע בכך, על ידי שירותי ניטור הרשאות. הפעולה שלהם פשוטה: ספקית הסטרימינג מריצה את תעבורת הרשת שלה דרך פילטר שמזהה מי מתחבר מהיכן, מתי, ומנסה להתאים בין השימוש ובין המשתמש. אם ישנה חריגה, יכולה נטפליקס (ואיתה HBO וחברות אחרות) לדעת מי נהנה מפירותיה דרך חשבון של מישהו אחר. בשלב הזה החברה יכולה להחליט אם להתעלם, או להשתמש בנתונים כמיקום ואפילו IP כדי לפנות למשתמש ולנסות להציג לו פרסום ממוקד ביותר. למשל, להציע לו להצטרף במקום לרכוב על מנוי של מישהו אחר. ומה יקרה אז? כלום וחצי; המשתמש כנראה יתעלם מהחברה, שכן לו רצה לשלם לה, היה עושה זאת מלכתחילה.
לא קל לחברות להתמודד עם סוגיית החשבונות המשותפים, אבל לא בטוח שמהלכים כאלה - שפוגעים בפרטיות של משתמשים - הם התשובה. למשל, אם משתמש לגיטימי מתחבר לחשבון שלו מהמילואים או מהמחשב של העבודה, האם ראוי שתעקוב אחריו? האם חכם מצידה לעשות זאת, בעידן בו יש כל כך הרבה פריצות וגניבות מידע, ומודעות כל כך גבוהה לפרטיות? יכול להיות שעדיף לחברות הסטרימינג למצוא דרכים להרוויח יותר כסף מהמשתמשים הקיימים, במקום לבצע מהלכים שיטרידו ויפחידו אנשים.
קצרצרים
1. בסוף השבוע שעבר אותרה רשת של פדופילים באינסטגרם, שהעבירה תמונות זוועה ותיקשרה בתוכה על בסיס התגית dropboxlinks#. הפושעים העבירו ביניהם את התוכן דרך הודעות ישירות, לאחר שהתחברו בעזרת התגית. עם חשיפת הרשת, התגייסו מפיצי ממים ובעלי חשבונות הומוריסטיים להפיץ את קיומה ולהזהיר הורים ורשויות בקמפיין ויראלי זריז. הם נעזרו בכלי העיקרי שלהם - תמונות ערוכות ובדיחות מאוירות - כדי להעלות את המודעות לפדופיליה ברשת החברתית. איך עשו זאת? פשוט השתלטו על התגית ופרסמו אזהרות שכוללות אותה. למה עשו זאת? כי הופתעו לגלות שלמרות שהסיפור נחשף, אינסטגרם עדיין לא חסמה או הסירה לא מעט מהחשבונות שהפיצו תכנים פדופיליים תחת התגית. כל הכבוד לממיסטים, ובושה לרשת החברתית. חשוב לדווח ולא להתעלם כשנתקלים בתוכן נוראי כזה בפיד, אבל החברה היא שאחראית שהוא לא יהיה שם, או יחוסל ברגע שמדווחים עליו.
מנקים את אינסטגרם צילום: TechCrunch
2. שמתם לב שיוטיוב הציעה לכם בימים האחרונים סרטים לא רלוונטיים במינון גדול מהרגיל? ואם לחצתם "לא מעוניין" כדי להיפטר מהם, פשוט נשארו שם כשריעננתם את האפליקציה? לא מדובר בטירגוט גרוע או בחברה שמסרבת להקשיב לבקשות המשתמש, אלא בתקלה טכנית. לטענת יוטיוב, העניין תוקן ומעכשיו תוכלו לבקש להסיר מרשימת ההצעות סרטונים לא רלוונטיים וגם לקבל זאת. יוטיוב חוותה אמש ליקוי נוסף: תקלה נרחבת במערכותיה - סרטונים לא היו זמינים לצפייה במשך כשעה וחצי. החברה חוותה תקלה דומה באוקטובר שעבר, שהיתה כלל עולמית ונמשכה מספר שעות.
3. אני לא מבין למה ממירים ייעודיים עדיין קיימים בעולם; אם כל טלוויזיה חדשה היא גם חכמה, איזה ערך יש בקופסה מטופשת שיושבת לידה עם מפענח שאפשר לשים כאפליקציה במסך? לא לכולם זה מובן; האמריקאים, למשל, נורא אוהבים את הסטרימרים של Roku, שממשיכה להתקיים בניגוד לכל היגיון ואפילו למשוך משקיעים. אבל אמש נתקלתי בפיתוח חדש שגרם לי לחשוב מחדש על שנאת הסטרימרים שלי. ממיר מקליט בשם Tablo, שיודע לזהות פרסומות בזמן הקלטת שידורים ופשוט להיפטר מהן כששומרים תוכניות. אני לא מרבה לצפות בערוצים המסחריים בישראל, אך זכורות לי היטב הפסקות הפרסום המעיקות שלהן. יש שווקים בהם הפסקות הפרסומות אפילו יותר ארוכות ומעצבנות מאשר כאן, ובהם יכול ה-Tablo למשוך הרבה משתמשים.
