החברה? סינדרלה, המנכ"ל? קומנדו: כך רואים הסינים את וואווי

אנחנו נוטים לעיתים לנתח אירועים מהפרספקטיבה האמריקאית-מערבית באופן אוטומטי ולא מודע; כשספינות מלחמה סיניות מתקרבות לספינות אמריקאיות בים סין הדרומי למשל, קל למחות על התוקפנות הסינית החדשה באזור, מבלי לתהות לרגע מה היתה ארה“ב עושה עם ספינות מלחמה סיניות היו חס וחלילה מסתובבות לה בחצר האחורית. גם במקרה של פרשת וואווי ומעצרה של סמנכ“לית הכספים מנג וואנזו, בתו של מייסד החברה רן ג‘נגפאי, מעניין להבין את התפיסה הסינית - גם אם לא קל לקבל אותה.

מנג וואנזו, סמנכ"לית הכספים של וואווי צילום: איי אף פי

מאמר שפורסם לאחרונה החודש במגזין Beijing Cultural Review וזכה להצלחה ברשת הסינית, משקף חלק מהתפיסה הסינית כלפי הפרשה. נטען בו שמעצרה של מנג הוא חלק מאסטרטגיה אמריקאית כוללת של פגיעה בחברות טכנולוגיה סיניות המאיימות על הדומיננטיות של חברות מארה“ב. המערב חושש כי סין, באמצעות וואווי, תיקח את ההובלה בזירה החשובה של רשתות תקשורת הדור החמישי, מה שיקפיץ את הכלכלה הדיגיטלית הסינית לצמרת. הפרת הסנקציות נגד איראן? זה רק התירוץ.

מדוע האמריקאים מכוונים את האש דווקא נגד וואווי? המאמר מתייחס להוצאה הגבוהה של וואווי על מחקר ופיתוח, שמאפשרת לה לצמצם פערים מול המערב. נכון ל-2017 וואווי השקיעה 13 מיליארד דולר על מו"פ, 14.9% מהכנסותיה. הוצאות הפיתוח של וואווי עולות על של אינטל ואפל, והחברה הסינית מפגרת רק אחרי אלפבית ואמזון בתחום זה. ההשקעה הזו השתלמה לה: למשל, השנה השיקה את הסמארטפון המתקדם ביותר בשוק מכשירי העילית, ה-Mate 20 Pro. מעצרה של מנג לצד האשמת וואווי בריגול הם צעדים ציניים שנועדו להצר את צעדיה ולפגוע בתדמיתה בעולם. נשמע הגיוני לא?

מכשיר המייט 20 פרו של וואווי צילום: ניצן סדן

לצד ההטיה המערבית, גם לסינים יש הטיה משלהם שבאה לידי ביטוי בפרשנות האחרונה. הם נוטים לפרש את ההתרחשויות במדינות אחרות לפי החוקים השולטים במערכת שלהם. כשדיברנו על פוליטיקה ישראלית, הסביר לי חבר סיני מדוע ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נכנס לכלא לאחר שהפסיד במאבקי כוחות בצמרת, ממש כמו שמאבקי כוחות בצמרת הסינית נגמרים כשהמפסיד מודח ולעיתים נכלא.

באותו האופן הסינים נוטים להתעלם מהעיקרון של הפרדת רשויות הקיים במערב, אך לא במערכת הסינית. כאשר משרד המשפטים האמריקאי מורה על מעצרה של מנג, הוא לא אמור להיות מושפע משיקולים פוליטיים או מענייני תחרות כלכלית לכאורה. בכל זאת אפילו מומחים אמריקאים מצביעים על כך שגם במקרים של הפרת סנקציות, מעולם לא דרשה ארה“ב מעצר של גורמים כל כך בכירים בחברות המעורבות. בדרך כלל הסתפקה ארה“ב בקנסות. אז מה השתנה הפעם?

עוד מקום שבו התפיסה האמריקאית והסינית מתנגשות היא הסיפור שמאחורי וואווי. בעוד במערב מתוארת החברה כמי שנהנתה לטורך השנים מהקשרים לצמרת המפלגה השולטת ומחוזים ממשלתיים נוחים, בסין מוצג מייסד וואווי רן ג‘נגפאי, הקצין בצבא סין שקפץ לעולם העסקים אחרי פרישתו, כמי שנאבק כנגד כל הסיכויים בקשיים פוליטיים ופיננסיים כדי ליצור את אחת מחברות התקשורת הגדולות והמשפיעות בעולם, המתמודדת כשווה בין שווים מול חברות ותיקות יותר במערב. הסיפור על רן, מהנדס ממשפחה כפרית ששרד את הרעב בימי מאו דזה-דונג כדי להקים בעזרת חסכונות צנועים של 5,000 דולר וללא קשרים פוליטיים את וואווי ב-1987 אחרי שירות 20 שנה בצבא, הוא סיפור סינדרלה סיני, דוגמה לכלכלה הסינית החדשה. אפשר להבין למה מעצר בתו מעורר כעס רב בסין.

רן ג'נגפאי, מייסד וואווי צילום: אי פי איי

וואווי ידועה בסין בתרבות הארגונית האגרסיבית וההישרדותית שלה, המבוססת על הרקע הצבאי של רן. בימים הראשונים של החברה כל עובד קיבל שמיכה ומזרן צבאי כדי שיוכל להישאר לישון במשרד. המוטו שטבע רן באותם ימים היה ”אם ניכשל, בואו נילחם כמיטב יכולתנו עד שנמות“. גם היום נדרשים עובדים חדשים לעבור טירונות בת שבועיים במטה החברה בשנג‘ן, שכוללת שינה במעונות, השכמה ב-5 בבוקר וריצות בוקר. החברה ידועה כמי שאוהבת לגייס בוגרי אוניברסיטה מצטיינים מערים עניות בפריפריה, כאלו שמוכנים לעבוד קשה במיוחד עבור הכסף. עד היום אף אחד בוואווי לא טס במחלקה ראשונה או מקבל נהג פרטי מהחברה.

אפקט וואווי: הפחד ממעצרים מקרקע בכירים בסין וארה"ב מאז מעצרה של סמנכ"לית הכספים של וואווי, מנהלים בחברות סיניות ואמריקאיות מעדיפים לדחות נסיעות עסקיות. חברת ייעוץ סיכונים דיווחה על עלייה במספר הפונים. מנכ"ל האייר: "זה יצר צל כבד בלב של כולם" בלומברג לכתבה המלאה 

ארה“ב רשמה הישגים בדחיקת רגליה של וואווי ממכירת ציוד 5G במדינות מפתח כמו יפן, אוסטרליה וניו זילנד בטענה שהוא משמש לריגול סיני ממשלתי (האשמה שלא הוכחה מעולם). גם במדינות כמו צרפת, בריטניה וגרמניה הצליחה ארה“ב לשכנע מפעילים לא לעבוד עם וואווי. אלא שוואווי, ספקית הציוד הגדולה בעולם לרשתות סלולר, ממשיכה לשגשג במקומות אחרים בעולם וכבר חתמה 22 חוזים מסחריים בתחום ה-5G. רק לאחרונה פרסמה וואווי חוזה עם מפעילת התקשורת אלטיס בפורטוגל למכירת ציוד לרשת 5G. גם במדינות כמו פפואה גינאה החדשה ומלטה דחו את ההפחדות האמריקאיות, ונשארו נאמנים לציוד של וואווי.

באפריקה נחשבת החברה לחזקה במיוחד בזכות המחירים הזולים וגם בשל הלוואות שמעניקים בנקים סינים למדינות כדי לשדרג את רשתות התקשורת עם ציוד של וואווי. לארה“ב עוד יש הרבה כלים בארסנל כדי לעצור את וואווי (כמו חרם כולל שימנע ממנה גישה לטכנולוגיה אמריקאית), אבל בינתיים מוקדם להספיד את הענקית הסינית, שבנויה על מנטליות ברזל וטכנולוגיה מרשימה.

סטארט-אפ ניישן, גרסת קים ג'ונג און

איך מצליחה צפון קוריאה להשתחל לטור על טכנולוגיה? ובכן, המדינה המבודדת רשמה ציון דרך טכנולוגי שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו: התקשורת הצפון קוריאנית הציגה לאחרונה שירות Wifi ראשון הפועל באזור פתוח במדינה. עד היום היה ידוע על קיומם של שירותי Wifi במלון ובשדה התעופה בצפון קוריאה, אך בכתבה ששודרה בטלוויזיה של הצפון בחודש שעבר הוצגה מערכת בשם Mirae (עתיד), שמאפשרת לגולשים להתחבר לרשת במרכז הבירה פיונגיאנג.

קים ג'ונג און צילום: איי.אף.פי

כמובן שהגולשים לא מתחברים לאינטרנט הבינלאומית אלא רק לרשת אינטראנט פנים מדינתית. ההתחברות ל-Wifi מצריכה כרטיס סים, כנראה כדי להגביל את מי שיכול לגלוש, ולפי הדיווח מאפשרת גלישה במהירות של 70 מגה-ביט לשנייה. בצפון כבר פועלים שני ספקי סלולר שמאפשרים גלישה דרך חיבור אינטרנט סלולרי.

שירות ה-Wifi הוצג בכתבה על תערוכה העוסקת בהצלחות צפון קוריאניות בתחום ה-IT. עוד הוצגה בתערוכה מערכת בית חכם שמגיבה להוראות קוליות ומפעילה מכשירי חשמל כמו מזגן, מאוורר, טלוויזיה ואורות. המערכת פותחה על ידי אוניברסיטת קים איל-סונג, שנחשבת לחיל החלוץ במאמצים הטכנולוגיים של צפון קוריאה. לפי פרסומים אחרים בצפון קוריאה, חוקרים באוניברסיטה פיתחו מערכות אינטליגנציה מלאכותית מתקדמות והם שואפים להשתלט על התחום; מהר, שמישהו יודיע למיקרוסופט ואמזון.

בחודש אפריל הצהיר קים ג‘ונג און על שינוי מהפכני במסגרתו יקודמו נושאים של מדע וטכנולוגיה כדי לבסס את החוסן הלאומי של צפון קוריאה. במסגרת התוכנית מציעה צפון קוריאה דירות מפוארות כתמריץ למהנדסים ומדענים. אלא שבצפון קוריאה שום דבר הוא לא לגמרי כמו שהוא נראה וקשה לדעת מה אמת ומה זיוף. צפון קוריאה הציגה בעבר סמארטפון מתוצרת בית בשם Arirang 171 וגם טאבלט מקומי בשם Daeyang 8321, אלא שההערכות הן כי שני המכשירים יוצרו בכלל בסין. גם את השאיפות של צפון קוריאה להפוך לאומת הסטארט-אפ החדשה אפשר לקחת בערבון מוגבל בהתחשב בבידוד הבינלאומי, הסנקציות הבינלאומיות והמחסור במזומנים.

קצרצרים

1. גוגל רכשה בשבוע שעבר אפליקצייה הודית בשם Where Is My Train (איפה הרכבת שלי), שמספקת מידע על הגעה ויציאה של רכבות. סכום הרכישה לא ידוע אבל ההערכות מדברות על 30-40 מיליון דולר, כסף כיס עבור הענקית האמריקאית. לאף אחד לא לגמרי ברור מה גוגל תעשה עם האפליקציה ההודית שיש לה 10 מיליון משתמשים והאם היא תשאיר אותה עצמאית כמו ווייז או תכניס אותה לשירות גוגל Maps. דבר אחד ידוע: הודו היא מנוע הצמיחה הגדול ביותר עבור גוגל והצמיחה הזו עוברת דרך אמצעי התחבורה החביב על ההודים, הרכבות. כנראה שעכשיו, כשהודיע מנכ"ל גוגל שלסין אין לו כוונה לחזור, יהפוך השוק ההודי לחשוב ביותר עבור החברה.

מוניות? מכוניות פרטיות? ההודים מעדיפים רכבות צילום: בלומברג

2. הכלכלה הדרום קוריאנית ידועה כריכוזית במיוחד ונשלטת על ידי קונגלומרטים ענקיים כדוגמת סמסונג ו-LG, אבל מפעם לפעם מצליח גם שחקן חדש לפרוץ פנימה. לי סוונג-גון החזיק במשרה יציבה כרופא שיניים באחד מבתי החולים של קבוצת סמסונג בדרום קוריאה, אלא שיום אחד לפני שמונה שנים, החליט לשנות כיוון ולהפוך ליזם. הוא לקח את החסכונות שלו, 130 אלף דולר, והשקיע באפליקציות שנכשלו שוב ושוב, עד שב-2015 הוא השיק את Toss, אפליקציה להעברות כספים בין משתמשים. בשבוע שעבר הפכה Toss לחד הקרן הראשון בתחום הפיינטק בקוריאה, לאחר שגייסה 80 מיליון דולר לפי שווי של 1.2 מיליארד. לאפליקציה יש כ-10 מיליון משתמשים, מספר עצום ביחס לאוכלוסיה של 51 מיליון בני אדם בדרום קוריאה. לפעמים יש גם סיפורים אופטימיים.

3. מה עושה מנכ“ל סיני שהחברה שלו מאבדת שליש משוויה בשל עיכובים רגולטוריים? מתחנף לשלטונות כמובן. פוני מא, מנכ"ל טנסנט, נשא נאום התרפסות שכזה באירוע פנימי של החברה בשבוע שעבר על רקע הבצורת הארוכה ממנה סובלת החברה, במסגרתה לא אושרו משחקי וידאו חדשים להפצה בשוק המקומי מאז מרץ בשל חשש שלטוני מהשחתה מוסרית. משחקים הם אפיק ההכנסה המוביל של טנסנט; אז מא התחייב שהיא תהפוך לחברת האינטרנט המכובדת ביותר ותשפר את חייהם של אנשים. ”השיעור החשוב ביותר שלמדנו בשנה האחרונה הוא אחריות“, אמר מא. אין מה לעשות, כדי לנהל חברה בסין צריך לדעת גם להוריד את הראש ולהוציא לשון.