סין תקים נאסד"ק משלה; האם כך תחזיר את שיאומי ועליבאבא הביתה?

נעשה נאסד"ק משלנו, אבל בלי אופניים!

כאשר ענקית טכנולוגיה סינית חושבת על יציאה להנפקה היא בדרך כלל מתלבטת בין שתי אופציות - האחת היא נאסד“ק בניו יורק, שם נסחרות עליבאבא ובאידו, והשנייה היא הבורסה בהונג קונג, שם נסחרת טנסנט. השנה בחרו ענקית משלוחי המזון מייטואן דיאנפינג ושיאומי ללכת על הונג קונג, בעוד אתר הקניות העולה פינדואודואו בחר בניו יורק. עבור חברות שמכבדות את עצמן האופציה של הנפקה מבית, באחת משתי הבורסות בסין היבשתית, בשנגחאי ובשנג‘ן, כמעט ולא עומדת על הפרק. אחת המשמעויות של המצב הנוכחי היא שמיליוני משקיעים סינים אינם יכולים ליהנות מהרווחים של חברות אלה, מיטב התוצרת הסינית.

ליי ג'ון, מנכ"ל שיאומי צילום: בלומברג

בבורסה החדשה תאפשר סין לראשונה הנפקה של חברות טכנולוגיה שעדיין לא רשמו רווחיות. כיום חברות מפסידות לא יכולות להיסחר בבורסות בסין היבשתית אלא רק בהונג קונג. אך בסין כמו בסין תמיד יהיו גם תקנות מוזרות, ועל פי הדיווחים הבורסה החדשה לא תאפשר לחברות בעלות טכנולוגיה לא מוכחת כמו בלוקצ‘יין או שירותי אופניים שיתופיים להירשם למסחר. לפני מספר שנים בחרה סין את האופניים השיתופיים של חברות כמו מובייק ואופו לאחת ההמצאות הסיניות הגדולות של התקופה הנוכחית, אבל כעת זו הפכה פתאום לטכנולוגיה בעייתית - כנראה בגלל הכישלונות בתחום.

גם סין רוצה. נאסד"ק

סין רואה את עצמה יותר ויותר כמעצמת על שחייבת להשתחרר מהדומיננטיות האמריקאית בתחומים שונים, במיוחד בימים של מלחמת סחר והתנגשות כלכלית גוברת בין המדינות. הרצון להיות עצמאית מהשליטה האמריקאית בא לידי ביטוי בנסיונות לבנות מטוס נוסעים מבית שיתחרה בבואינג ואיירבוס וגם בפיתוח הבורסה המקומית כדי שתתחרה מול הבורסות האמריקאיות. מבין האופציות העומדות על הפרק, סין מעדיפה כנראה לראות את שנכחאי כמרכז פיננסי שמתחרה בניו יורק, ולא בהונג קונג.

אלא שהמציאות הנוכחית לא בהכרח מסתדרת עם החלומות הסינים הגדולים. הבורסה בשנגחאי לא נמצאת בימיה הטובים ביותר והמדד שם ירד מתחילת השנה ב-27% על רקע אותה מלחמת הסחר. החשש הוא כי הזירה החדשה תיצור קניבליזציה ותפגע בנפח המסחר בזירות האחרות בסין, יותר מאשר תאיים על הדומיננטיות של נאסד“ק והונג קונג. במקום להחזיר הביתה את עליבאבא וטנסנט, הזירה החדשה עלולה לקצץ את המימון שיוכלו הסטארט-אפים שנרשמים למסחר בשנגחאי ושנג׳ן לקבל.

אין משחק

חברות הגיימינג הסיניות מקבלות סוג של חדשות טובות, אחרי תקופת בצורת ארוכה במיוחד: מאז מרץ לא אישרו הרגולטורים בסין אפילו לא משחק וידאו אחד להפצה בשוק המקומי. הנזק לתעשייה בעקבות הקיפאון הרגולטורי המתמשך מוערך בהפסד של כ-200 מיליון דולר בחודש.

בשבוע שעבר נחשפה רשמית הקמת ועדה חדשה לבחינת האתיקה במשחקי וידאו. הוועדה כבר דנה ב-20 משחקים ראשונים, דחתה תשעה מהם להפצה מקומית ושלחה את 11 האחרים למקצה שיפורים, כלומר עדיין לא אישרה שום דבר. אז למה אלו חדשות טובות? כי לראשונה נראה שיש אופק כלשהו ומתישהו משחקים חדשים יוכלו לשוב ולהיכנס לשוק. המתישהו הזה לא יבוא לפני פברואר-מרץ הקרובים, כלומר אחרי הפסד של עוד 600-400 מיליון דולר נוספים לתעשייה.

גיימינג? בסין יש פילטר ממשלתי

הצנזורה הסינית על הטלוויזיה, הקולנוע והאינטרנט קשורה באופן ישיר לרצון של המשטר להגן על כוחו על ידי שליטה על המידע והדעות שמגיעים לאזרחים, אבל מה כל כך מאיים במשחקי וידאו? לדעתי כל זה קשור בעקיפין להאטה בצמיחה הכלכלית במדינה.

כדי לנסות להבין את ההיגיון מאחורי המהלכים הסינים צריך לקחת בחשבון שהיחסים בין הממשלה לאזרחים בסין שונים מהותית מאשר במערב. בעוד במערב התפיסה היא שצריך לתת לכל אזרח לעשות כרצונו ולבחור את בחירותיו בעצמן, כל עוד הוא לא מפר את החוק או מזיק לאחרים, התפיסה המסורתית בסין רואה בממשלה אב גדול שצריך לכוון את ילדיו אל דרך החיים הנכונה ולהגן עליהם מהשפעות מזיקות כדוגמת משחקי וידאו ממכרים ואלימים. אם תשאלו את ח"כ מיקי זוהר, הוגה החוק לחובת צנזורת פורנוגרפיה בישראל, בטח יסכים עם הסינים.

בנוסף, בימים של צמיחה כלכלית מהירה הממשלה הסינית ביססה את הלגיטימיות השלטונית שלה כשיצרה קידמה ופיתוח חסרי תקדים לאזרחים. אבל כיום, כשהכלכלה הסינית מאטה, הממשלה צריכה לחפש מקורות חדשים ללגיטימיות שלטונית, כמו למשל היותה מגינת התרבות הסינית העתיקה ושומרת על ערכי המוסר הנאותים. ואיפה יותר קל ולהוכיח שאתה שומר על ערכי מוסר מאשר במאבק נגד משחקי וידאו משחיתים?

מעורבים פה אפילו רעיונות מסוימים של הגנה על הגזע ושמירה על הבריאות הלאומית, כאשר הנשיא שי ג‘ינפינג קרא בעבר להתמודד עם השיעור העולה של בעלי קוצר ראייה בסין, תופעה המיוחסת בין השאר לשעות משחק מרובות בקרב ילדים. כל זה כנראה לא מנחם את חברות הגיימינג הגדולות בסין ששוויין התרסק. מאז מרץ, מניית טנסנט, יצרנית המשחקים המובילה בסין, ירדה ב-33% ו-NetEase, יצרנית גדולה אחרת, ירדה ב-27%.

קצרצרים

1. עד כמה פופולריים הפכו התשלומים הסלולריים בסין? ובכן, החודש גילו עשרות אלפי בעלי מחשבים בסין כי הושתלה בהם נוזקת כופר, שנעלה את הגישה למסמכים והעתיקה את הסיסמאות שלהם לאתרים פופולריים. כדי לקבל חזרה גישה למסמכים והסיסמאות שננעלו, נדרשו המשתמשים לשלם 110 יואן (60 שקל), מחיר עממי לכל הדעות, על ידי סריקת קוד QR והעברת הכסף דרך אפליקציית התשלומים הסלולרית וויצ‘ט פיי. לפי הפרסומים בסין, זו הפעם הראשונה שבה האקר דורש שם תשלום בעזרת אפליקציה סלולרית. עבור ההאקר, ההחלטה הזו לא ממש הוכיחה את עצמה ובתוך מספר ימים הוא נעצר, אבל אני די מבין לליבו: התשלום דרך המובייל כל כך פשוט וחלק בסין, עד שקל לשכוח שמדובר בפעולה אלקטרונית שמשאירה עקבות רבים ולא בעסקת מזומן אנונימית.

אפליקציית וויצ'ט צילום: CCTV

2. כשסין מארחת אירוע בינלאומי גדול כמו אולימפיאדה היא לוקחת את זה ברצינות גדולה יותר מכל מדינה אחרת. וכשהממשלה מציבה יעד, המגזר העסקי ממהר ליישר קו, בהנחה שבטווח הארוך הסולידריות תשתלם; כדי לסייע בקידום משחקי החורף, הודיעה Ctrip, מפעילת אתר הנסיעות הגדול בסין ובאסיה, כי תציע סובסידיות של 14.5 מיליון דולר כדי לעודד סובסידיות נוספות שקשורות לסקי, כך שלסינים יהיה יותר משתלם לנסוע לשלג מאשר לעשות בטן גב על אי טרופי. 14.5 מיליון זה סכום די עלוב למטרה לאומית, ובמיוחד מחברה עם הכנסות של מעל ארבעה מיליארד דולר לשנה, כך שיש כאן בעצם דוגמה לחברה שמנסה להתחנף לממשל אבל בלי להוציא יותר מדי כסף מהכיס.

3. בשבוע שעבר נודע שחברת Tokyo Telemessage תחסל את שירות הביפרים שלה ביפן, שהיה אחד האחרונים מסוגו בעולם. אי שם בשנות ה-90, נהגו נערות תיכון יפניות לעמוד בתור לטלפונים ציבוריים כדי להעביר הודעות קצרות למכשירי הביפר של חברים על ידי הקלדת קודים מספריים - ובשיא היו 10 מיליון יפנים שהשתמשו במכשירים האלה. מי צריך אותם ב-2018? מרבית משתמשי הביפר ביפן הם רופאים בבתי חולים, שרואים באיתורית כלי אמין במיוחד שאינו פולט גלים אלקטרומגנטיים. אצלנו בישראל, אגב, הביפר עדיין חי. יכול להיות שפשוט שכחו לבטל אותו.