כשהטבחים והמלצרים הם רובוטים, אין חולדות וזבובים במטבח

האידילאו היא רשת המסעדות בעלת השווי הגבוה ביותר באסיה. החברה שהונפקה בבורסה בהונג קונג בספטמבר נסחרת כיום לפי שווי של כ-11.5 מיליארד דולר ומפעילה 360 סניפים, רובם בסין, אך גם בארה“ב, יפן, דרום קוריאה וסינגפור. האידילאו מגישה הוט פוט, שזה מאכל סיני בו הסועדים מבשלים בעצמם בשר, ירקות ופירות ים בציר במרכז השולחן. האידילאו ופנסוניק הזרימו 20 מיליון דולר למיזם משותף שזוהי המסעדה הראשונה שלו.

רובוטים שוטפים כלים במטבח צילום: Winshang

כמו בהרבה מיזמים ”אוטונומיים“ לכאורה, שהכל נעשה בהם ”ללא מגע יד אדם“, גם במסעדה החדשה בבייג‘ינג עדיין תראו לא מעט עובדים אנושיים מסביב. ההצהרה כי במסעדה החדשה הרובוטים משמשים כמלצרים מתבררת כנכונה חלקית בינתיים, ובביקור שלי במקום גיליתי שהרובוטים אכן מביאים את המנות עד לשולחן, אבל מי שמגיש אותן בפועל הם עדיין בני אדם. בכל זאת בהאידילאו טוענים כי בסניף החדש מועסקים 130-140 עובדים על 93 שולחנות, 30% פחות מאשר בסניפים אחרים, מה שמתרגם לירידה של 17% בהוצאות השכר. המסעדה אמורה לחסוך גם 10% בהוצאות החשמל החודשיות.

רובוטים מלצרים מעבירים מנות אל השולחן צילום: Winshang

אחרי שגייסה כמיליארד דולר בהנפקה האחרונה, האידילאו מתכננת מסע די מגלומני לכבוש את העולם עם יעד של הפעלת 5,000 מסעדות על פני הגלובוס. האוטומטיזציה אמורה לעזור בהפחתת עלויות ושיפור תהליכים בדרך להפיכתה למקדונלד'ס של תחום ההוט פוט. אבל להאידילאו יש סיבה מקורית יותר להכנסת רובוטים למטבח: מבקרים לא רצויים בו.

האידילאו, שהוקמה לפני רבע עשור, נהנתה במשך שנים מתדמית חיובית ואהובה של מסעדה עם אוכל טרי ואיכותי ושירות קשוב וחייכני, לא דברים של מה בכך בסין. בזמן שמחכים לשולחן בהאידילאו אפשר ליהנות ממסאז‘, צחצוח נעליים או פדיקור לצד שתייה וחטיפים חינם. התדמית המופתית הזו חטפה מכה כואבת בשנה שעברה כאשר תחקיר של גוף תקשורת סיני גילה באחת ממסעדות הרשת בבייג‘ינג מטבח מטונף ושורץ חולדות.

רובוטים מלצרים בכוננות, מחכים לקריאה צילום: Winshang

בנוסף, התגלו שם נהלי ניקיון מבחילים כמו מטאטא ויעה שעוברים ניקוי בכיור שבו שוטפים צלחות וכף מרק ששימשה גם לפתיחת צינור ביוב סתום. בתקרית אחרת השנה מצא לקוח זבוב בתוך אחד המטבלים במסעדה. האידילאו אמנם הצליחה לשקם חלק מהנזק באמצעות צעדים בוני אמון כדוגמת שידורי לייב סטרימינג מהמטבח, אבל כדי לתת פתרון כולל החליטה הרשת להעביר את האחריות במטבח לעובדים שאפשר לסמוך עליהם באמת, רובוטים.

במסעדה החדשה יש מחסן בטמפרטורה של 0-4 מעלות, בה חולדות וג‘וקים לא יכולים לשרוד, וגם מערכת חכמה שמפקחת על תהליך הבישול. ”אני לא יכול למנוע מחולדות להיכנס למקום שלנו, אבל אם אני לא אתן לאף אחד להיכנס למטבח, האם ככה אפשר יהיה להיפטר מהן?“, הסביר מנכ“ל ומייסד הרשת ג’אנג יונג בראיון. זוהי באמת קריאת אזהרה לכל העובדים האנושיים: אם תפשלו המנהלים יחליפו אתכם רובוטים. המנהלים עצמם מוגנים מהחלפה בשלב זה, למרבה הצער.

חוק סייבר חדש מגיע לווייטנאם

בסין פייסבוק חסומה לגמרי אבל בווייטנאם, מדינה נוספת עם מפלגת יחיד דיקטטורית, עדיין פועלת הרשת החברתית. וייטנאם אמנם ניסתה ב-2008, במקביל לסין, לחסום את פייסבוק אך לא ממש הצליחה. בעוד לסין יש את ”חומת האש הגדולה“ האימתנית שחוסמת שורה ארוכה של אתרים זרים, וייטנאם הקימה גדר נמוכה שהמשתמשים דילגו עליה בקלות על ידי שינוי הגדרות ה-DNS שלהם. גם ניסיון וייטנאמי לקדם תחרות מקומית לפייסבוק לא ממש צלח והרשת ממשיכה להיות פופולרית מאוד במדינה.

ארמון הנשיאות הווייטנאמי צילום: שאטרסטוק

הכישלון הדיקטטורי הזה אפשר במשך מספר שנים מרחב חופשי לביטוי בנושאים פוליטיים לתושבי וייטנאם כולל מחאה נגד השלטון. אבל ממשלת וייטנאם לא נכנעה והחלה לחוקק חוקים האוסרים על פרסומים אנטי ממשלתיים וכאלו שפוגעים בביטחון המדינה, הגדרה מספיק רחבה כדי להכניס אליה כל דבר שמעצבן את השלטונות. פייסבוק מצהירה תמיד שהיא חייבת לציית לחוקים במדינות שבהן היא פועלת, במיוחד שמדובר על מדינות שבהן היא עושה המון כסף כמו וייטנאם בה יותר ממחצית מ-95 מיליון אזרחים מחזיקים חשבון ברשת לפי ההערכות, ולכן בשנים האחרונות הסירה שפע פוסטים אנטי ממשלתיים וחסמה חשבונות של מתנגדי משטר ש“הפרו את חוקי הקהילה“.

כדי לעזור לפייסבוק בעבודה החשובה הזו הקימה בשנה שעברה ממשלת וייטנאם את ”כוח 47“, יחידה של 10,000 לוחמי סייבר אמיצים שמטרתם להילחם ב“דעות שגויות“ בפייסבוק, בין השאר על ידי תלונות לרשת החברתית. כאמצעי לחץ על פייסבוק דרשה הממשלה הווייטנאמית מחברות הפועלות במדינה להפסיק לפרסם בפלטפורמה עד שתסיר את הפרסומים האנטי ממשלתיים. בשנתיים האחרונות ממשלת וייטנאם גם עצרה בעצמה עשרות פעילים שפרסמו מידע "שגוי במיוחד" בפייסבוק.

צנזורה ממשלתית, בגרסת וייטנאם צילום: שאטרסטוק

עכשיו וייטנאם מתקדמת עוד שלב בחניקת חופש הביטוי בפייסבוק: החל מ-1 בינואר 2019 יכנס לתוקף חוק סייבר חדש המחייב חברות טכנולוגיה זרות לפתוח משרד מקומי ולאחסן את המידע על המשתמשים הווייטנאמים בתוך המדינה. כיום פייסבוק וגם גוגל מחזיקות את המטה שלהן בסינגפור. בשבוע שעבר נודע כי וייטנאם מתכוונת לתת לפייסבוק שנה בלבד, עד 1 בינואר 2020, כדי לציית באופן מלא לחוק. חוק דומה עבר בסין וחייב את אפל לפתוח דאטה סנטר במדינה עם המידע על המשתמשים הסינים. ההערכה היא שהחוק החדש יאפשר לוייטנאם לחזק את הצנזורה על הרשת ויתן לה אפשרות להעניש עובדים בחברות כמו פייסבוק אם לא יענו לדרישות שלה לקבל מידע על משתמשים.

בינתיים פייסבוק וגוגל לא הצהירו מפורשות האם יצייתו לחוק, אף שהן שבו וחזרו על מחויבותן לציית לחוקים המקומיים. אבל בעצם למה שיציתו לחוק? סין היא אולי יריב גדול וקשוח מדי עבור חברות טכנולוגיה אמריקאיות, אבל וייטנאם היא מדינה הרבה יותר פגיעה הזקוקה לחיבור לעולם החיצוני ותלויה יותר במערב. פייסבוק וגוגל נהנות במאבק הזה גם מגיבוי של ממשלת ארה“ב, בעלת ברית חשובה של וייטנאם שהודיעה כי היא מתנגדת לחוק הסייבר החדש. אז אולי הפעם זאת הזדמנות עבור צוקרברג לנקוט עמדה תקיפה ולהפגין אותה?

קצרצרים

1. שיאומי היא לא רק חברת סלולר אלא גם יצרנית מצליחה של קורקינטים חשמליים שנמצאים בשימוש על ידי חברות ההשכרה הגדולות בארה“ב כמו bird ו-Spin. לאחרונה נודע ששיאומי שלחה מכתב אזהרה לליפט, שמפעילה שירות קורקינטים משלה בסנטה מוניקה, וושינגטון הבירה ודנוור; לטענתה, ליפט עושה שימוש במותג שלה בחלק מהפרסומים לשירות הקורקינטים שלה ומבצעת התאמות שונות לקורקינטים בלי אישור. שיאומי דורשת מליפט להפסיק לרכוש ולהשתמש בקורקינטים שלה לאלתר, או שתיקח אותה לבית המשפט. ליפט, מצידה, מכחישה שימוש בסמל המסחרי של שיאומי וטוענת כי השדרוגים שביצעה כמו הפחתת המהירות של הקורקינטים נדרשו על ידי הרשויות המקומיות. יכול להיות שכל הריב הזה קשור בכלל להסכם בלעדי שחתמה שיאומי עם בירד לפני מספר חודשים, ובכל זאת חברה סינית שמאשימה חברה אמריקאית בשימוש לא חוקי במותג שלה, זה בהחלט היפוך די מפתיע של כיוון ההיסטוריה.

קורקינט חשמלי של ליפט צילום: שאטרסטוק

2. בשנות ה-60 וה-70 היתה חונג צ‘י (בסינית: דגל אדום) המכונית האהובה על מנהיגי סין הבכירים. מאו דזה דונג, היו“ר המייסד של סין העממית, אהב לפי הדיווחים ריפוד בצבע בז‘ והחזיק מרקקה בתוך החונג צ'י שלו. כאשר נשיא ארה"ב ריצ‘רד ניקסון הגיע לביקור היסטורי בסין ב-1972 וביקש להביא רכב אמריקאי איתו, הסבירו לו הסינים כי אין צורך, כי הלימוזינות של חונג צ‘י טובות לא פחות. אחר כך באמצע שנות ה-80 ייצור רכבי המותג הופסק למשך עשור, עד שהוחזר תחילה כמכונית עממית ובהמשך שוב כמכונית הטקס של בכירי המפלגה הקומוניסטית. בשבוע שעבר חונג צ‘י הודיעה על שיתוף פעולה עם ענקית הטכנולוגיה הסינית באידו בדרך להשקה ב-2019 של מכונית אוטונומית מדרגה 4, בה הרכב מבצע את רוב הפעולות לבד אך נוכחות נהג עדיין דרושה. באידו, כמו גוגל, עוסקת בפיתוח התוכנה לרכב אוטונומי ומשתפת פעולה עם שורה של יצרניות רכב כמו וולוו (שהיום היא בבעלות סינית), פורד האמריקאית וכעת גם חונג צ'י. מעניין מה יהיה קשה יותר להסביר למאו זדה דונג אם יתעורר במפתיע: שסין היא כבר לא ממש קומוניסטית כמו פעם, או שהאוטו שהוא הכי אוהב כבר לא צריך נהג.

3. תחום הסרטונים הקצרים הסיני לוהט: אחרי ש-ByteDance, המפתחת של אפליקציית הסרטונים הפופולרית בסין Douyin (או בשמה הבינלאומי TikTok), השלימה גיוס לפי שווי של 75 מיליארד דולר, גם המתחרה שלה Kuaishou מתכננת לגייס הון לפי שווי של 25 מיליארד דולר, לעומת שווי של 18 מיליארד דולר שהיה לה בגיוס קודם. ל-Kuaishou שנתמכת על ידי טנסנט, באידו וקרן סקויה יש 130 מיליון משתמשים יומיים פעילים. בניגוד ל-Douyin שקהל היעד שלה הוא צעירים משכילים ומבוססים יותר בערים הגדולות כמו בייג‘ינג ושנחאי, Kuaishou פונה למה שאפשר לכנות סין השנייה, תושבי ערים קטנות ואזורים כפריים שמתעדים את חייהם הפשוטים מאוד, כולל שלל מתיחות ופעלולים בסגנון ג‘קאס האמריקאית. במילים אחרות, אפשר לעשות מיליארדים גם על חשבון מי שאין לו גרוש על הנשמה.