"מכרתי את הפרטיות של המשתמשים שלי": מייסד ווטסאפ מכה על חטא

ד"ר צוקרברג ומר פייסבוק

“בסופו של דבר, מכרתי את החברה שלי. מכרתי את הפרטיות של המשתמשים שלי… קיבלתי בחירה שכרוכה בפשרה. אני חי עם זה כל יום". ההודאה המיוסרת הזו היא רק טעימה מתוך ראיון ארוך, כן ומפתיע שנתן בריאן אקטון, אחד ממייסדי ווטסאפ והוגה ההאשטאג #DeleteFacebook לפורבס אמש (ד').

אקטון דיבר בגילוי לב על מערכת היחסים הסבוכה עם פייסבוק, וספק ביקר, ספק השתלח במידות שוות בעצמו, במארק צוקרברג ובשריל בסנדברג. "התעמתתי איתה פעם אחת", אמר על סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, בהתייחסו לוויכוח שניהלו בו התנגד לפרסומות באפליקציה ותמך בחיוב כספי מינימלי על שימוש בנפח גבוה. "היא המהמה ומלמלה ואמרה שהפתרון לא מידתי… אמרתי לה שלא, מה שהיא באמת מתכוונת הוא שזה יכניס פחות כסף".

בריאן אקטון צילום: בלומברג

את צוקרברג הוא מתאר חליפות כשני אנשים שונים, אף שמודה כי חש שבקושי מכיר אותו. טרם החוזה, צוקרברג "הביע תמיכה במודל הצפנה מקצה לקצה" והגיב בהתלהבות, חיוביות וחנופה למודל העסקי של ווטסאפ. "הוא הבטיח שלא יהיה לחץ על מונטיזציה בחמש שנים הראשונות", סיפר אקטון.

כשיאן קום, מייסד ווטסאפ המקורי, צירף את בריאן אקטון לחברה הצעירה, היא פעלה על בסיס מוטו די ברור: בלי פרסומות, בלי משחקים, בלי גימיקים. המודל שקום ואקטון פיתחו היה אפליקציה שנועדה לתקשורת בין אנשים, עם הצפנה מקצה לקצה שתאפשר להם לתקשר בחופשיות. שיחות פרטיות על פני ספאם שיווקי, עם פרטיות ובלי התחכמויות. לא פלא, אם כך, שהאפליקציה הגיעה לידיהם של יותר ממיליארד וחצי משתמשים.

כשעזב אקטון את פייסבוק בשנה שעברה, ויתר על מענק של 850 מיליון דולר, האופציות שלו בחברה. הוא חשב, בנאיביות טיפוסית, שיהיה פשוט לקבל את הכסף הזה מסיבה פשוטה: סעיף בחוזה בין ווטסאפ ופייסבוק שלפיו ניסיונות היוון של האפליקציה שלא על דעתה של ווטסאפ הם עילה לפרעון מוקדם. צוקרברג כמובן חשב אחרת, וזימן את אקטון למשרדו כדי להסביר לו, בנוכחות פרקליט החברה, שפייסבוק רק "בודקת אפשרות מונטיזציה, לא מיישמת" ולכן סעיף זה לא תקף. לאחר מכן הסביר לו צוקרברג בלבביות כי "זו תהיה הפעם האחרונה שתזכה לדבר איתי". מאוחר יותר אקטון יידחה הצעת פשרה נוספת של פייסבוק, בעיקר מפני שהחברה לא הייתה מוכנה לוותר על סעיף סודיות (NDA) הכלול בה. כזה הוא אקטון, אדם שלא מוכרח לדבר הרבה, אך לא מוכן שתמורת כמה מאות מיליונים ייסתמו לו את הפה.

יאן קום ומארק צוקרברג צילום: בלומברג, אי פי איי

אקטון וקום, שעזב גם הוא את החברה באפריל האחרון בהשאירו עוד סכום נכבד על השולחן, מהווים דוגמה ומופת לא רק ליושרה מקצועית ושקיפות. הם משמשים כתזכורת לציבור הרחב שגם אנשים חכמים מאוד יכולים לקבל החלטות טיפשיות, או לפחות כאלה שלא חשבו על השלכותיהן. קשה לתאר איזה מינון של תמימות, חוסר ניסיון ומנגנון הכחשה מפותח גרמו לשניים להאמין כי הצעה של כמעט 22 מיליארד דולר, על חברה מפסידה שכלל לא עמדה למכירה טרם ההצעה, תגיע בלי מלכוד. בטח ובטח כאשר החברה הרוכשת היא פייסבוק, הלוקה בכשלי פרטיות ושקיפות חריפים מאז היווסדה, ומכניסה 98% מהרווחים שלה מפרסום ממוקד.

הדימיון בין אקטון וקום מסתכם בחנוניות כרונית, היכולת ליצור מוצר פופלרי וכישורי אולטימט פריזבי ככל הנראה. אחרת קשה להסביר מדוע בעת שקום התנתק מהעולם המקוון לטובת שמיים פתוחים והפלגה על יאכטה, אקטון עדיין לא ויתר על החלום: אפליקציית הודעות שעובדת היטב ולא עובדת על המשתמשים שלה. לטובת העניין לקח אקטון 50 מיליון דולר מכספו והשקיע אותם בסיגנל, אפליקציה שעושה מה שווטסאפ התיימרה לעשות: לחבר בין אנשים, להעביר אינפורמציה, בלי פרסומות וללא ריגול. אקטון שואף שסיגנל תעבוד כמו קרן או על בסיס תרומות כמו וויקיפדיה, כך שלא תהיה תלויה במפרסמים. בעת שאקטון מנסה ליצור את הדבר הגדול הבא, ווטסאפ עוד עושה מה שנועדה לעשות, אך לא לזמן רב: פרסום בפיד "עדכון סטטוס" צפוי להתחיל בשנה הבאה, וכשנשאלה שריל סנדברג האם ההצפנה מקצה לקצה עדיין מיושמת על ווטסאפ, התחמקה מהשאלה וענתה "אנחנו בעד הצפנה". למעשה, פייסבוק רוצה להפציץ אותנו בספאם עסקי ופרסומות ממוקדות על ידי כך שהיא קוראת לנו את ההודעות, או כמו שאקטון תיאר את זה: "הם אנשי עסקים טובים… הם פשוט מייצגים סט ערכים, עקרונות ונהלים שאני לא בהכרח מסכים איתם". המילים של אקטון מתונות, אך הוא - יחד עם שותפו ומייסדי אינסטגרם - כבר הצביע ברגליים. מעניין לראות אם גם המשתמשים יעשו זאת.

לא יודע ולא אדע

מבלי להתכוון, גוגל הצליחה לעשות דבר שקרה פעמים בודדות בלבד מאז המאה ה-18: להביא נבחרי ציבור בארה"ב משני צידי המתרס לאותו צד, הצד שזועם ודורש תשובות מהחברה. מנהל הפרטיות הראשי של גוגל, קית' אנרייט, הגיע לסנאט יחד עם נציגים מעוד חברות טכנולוגיה לדון בגיבוש מדיניות פרטיות. בעקבות מידע שדלף במהלך החודש האחרון, הכין אנרייט הצהרה דיפלומטית ונבובה, אותה כנראה קיווה לדקלם כלשונה מבלי להזדקק לאילתורים.

"למיטב הבנתי, איננו למעשה קרובים להשקת מוצר חיפוש בסין", ענה אנרייט במשפטית שוטפת לשאלת הסנאטורית הדמוקרטית מגי חסן בדבר תוכניות החברה במדינה. "לא ברור אם נוכל או נרצה לעשות זאת באיזה זמן עתידי" הוסיף. אנרייט חזר על וריאציות של הניסוח הזהיר והריק של גוגל "לא קרובים להשקה" פעמים כה רבות, שהוא הצליח לעצבן את הסנאטור הרפובליקני הבולט טד קרוז: "אתה כל הזמן אומר שאתם לא קרובים להשקה… שאלתי אותך מה זה פרוייקט דרגונפליי, לא שאלתי אותך מה הלו"ז" אמר. אנרייט המשיך לנסות ולהתחמק ואף הטיל ספק "האם ראוי" להעלות את פרויקט דרגונפליי לדיון בהקשר זה. אסטרטגיה משונה אף יותר הפגין אנרייט, כשטען שאינו יכול לספק פרטים על הפרויקט כי "לא ברור מה הם קווי המתאר ומה נמצא בתחום היקף הפרויקט".

מטה גוגל בסין, לאחר עזיבת החברה צילום: בלומברג

הצהרתו האחרונה של אנרייט מגלמת את המלכוד אליו נכנסה גוגל: ישנה אפשרות שהחברה שלחה את מנהל הפרטיות הראשי שלה לבירה כדי לעמוד ולשקר בדיון רשמי בסנאט, וישנה אפשרות שהיא מנהלת פרויקט בעל השפעה עולמית מכריעה שבו אחד מהאנשים המרכזיים לניהול נכון של מידע אינו מעורב או מיודע. שתי האפשרויות גרועות, מטבע הדברים.

גוגל אמנם לא הייתה החברה היחידה שנשאלה בנושא, אך זכתה ליותר תשומת לב בעקבות החשיפות האחרונות, ובצדק. בהיעדר השלכות צפויות מלבד זעם סנאטורים, בגוגל ימשיכו לענות תשובות ריקות מתוכן לשאלות על שיתוף הפעולה הסיני, לספור את היינים בראש, ולעזאזל זכויות האדם.

חוקי ומסוכן

המאגר הביומטרי הגדול בעולם נמצא בהודו, ועכשיו הוא חוקי: בית המשפט העליון במדינה קבע בפסיקה תקדימית כי המאגר, פרויקט אדאהאר, אינו מפר את זכויותיהם של יותר ממיליארד האזרחים הכלולים בו - אך הוסיף סייגים לשימוש במאגר.

מאושר, אם כי לא מאובטח צילום: שאטרסטוק

פאנל של חמישה שופטים החליט כי אין לאפשר לבנקים או חברות הסלולר להתנות מתן שירות בזיהוי באמצעות פרטי אדאהאר, וכי המאגר ישמש לצורכי מיסוי אך לא לצרכים המוגדרים פריפריאליים כמו רישום סטודנטים לבחינות.

על הנייר ההחלטה נראית שקולה, אך המאגר השנוי-במחלוקת כמובן שאינו מאובטח כראוי ונפרץ כבר עשרות פעמים. הממשלה ההודית רואה בפסיקה הצלחה והתומכים בפרוייקט מצדדים בו כמציל חיים. עד כה רק 27 אזרחים מתו מרעב כתוצאה ישירה של המאגר, מחצית מכל מקרי המוות הקשורים להרעבה מאז 2015, אולי במרווח הטעות הסטטיסטית של הודו זו נחשבת הצלחה.

קצרצרים