סודות הטיסה
קונספירציה מול מציאות: למה כבר לא טסים לירח?
ב-1969 נחתו אסטרונאוטים על הירח, לאחר שנים של תכנון וטיסות ניסוי. אבל מאז 1972 לא דרכה רגל אנושית על שכננו הקוסמי; בעוד קולות מופרעים טוענים שזה בגלל חייזרים או שהנחיתה פוברקה מראשיתה, הסיבות האמיתיות מטרידות לא פחות
- כך המציאו הנאצים את מעבורת החלל האמריקאית
- אש ברקיע: מלחמת הכוכבים של רייגן וחיל החלל של טראמפ
- צעד ענק לישראל: חללית ישראלית תשוגר לירח בסוף השנה
ברשת קיימות הרבה תיאוריות קונספירציה מופרכות - ממציאת חייזרים שגירשו אותנו משם ועד טענות שהנחיתה פוברקה לחלוטין. אבל יש כמה סיבות אמיתיות לנטישת הירח, שהן הרבה יותר שפויות ומתסכלות.
למה ויתרנו על הירח? צילום: beerlantern
1. כסף הוא לא הבעיה
תוכנית חלל חדשה שתכלול נחיתה על הירח תהיה דבר יקר; לפי הערכות, הסיפור יעלה כ-130 מיליארד דולר. אבל זה פחות יקר משנדמה: פרויקט מטוס ה-F35 עלה בינתיים 406 מיליארד דולר והקופה עוד רושמת. תוכנית חלל בינלאומית תוכל להתחלק בין כמה מדינות, מה שיוזיל את ההוצאה לכל אחת. השקעה כזו תוכל להשתלם מאוד גם מבחינה מדעית וגם בצד הכלכלי: הקמת מערכי ייצור על הירח יוכלו להוזיל מאוד שיגור לוויינים ושילוח חלליות, הקמת בסיסי קבע תיתן דחיפה עצומה לשוק תיירות החלל ועוד.
אסטרונאוט נאס"א על הירח צילום: NASA
2. פוליטיקה דווקא כן
נאס"א, סוכנות החלל העשירה ביותר, תלויה בגחמות נשיאי ארה"ב; בשנות השישים והשבעים היה נושא כיבוש החלל בקונצנזוס יחסי - בין אם הנשיא היה דמוקרטי או רפובליקני, סבר שחובה לקצור הישגים בחלל לפני ברית המועצות מטעמי יוקרה וביטחון לאומי. כיום הסיפור עובד אחרת: לארה"ב יש הוצאות שלא היו לה בזמנים ההם. למשל, הנשיא אובמה ביטל תוכנית להחלפת מעבורת החלל לאחר שהושקעו בה חמש שנים ותשעה מיליארד דולר.
חללית של בואינג נבחנת בידי אסטרונאוטים צילום: רויטרס
ואם לא די בכך, קיים כיום בארה"ב קיטוב פוליטי שגובל באבסורד: ישנם מהלכים, אמנות, הסכמים ופעולות שטראמפ ביטל, בעיקר משום שהובלו בידי קודמו. בנוסף, מדיניות הפנים הקפריזית שלו גוררת הסטת תקציבים ומשאבים, מהלכי חקיקה בלתי צפויים ועוד. אי אפשר לבנות תוכנית חלל רב-שנתית באקלים פוליטי שכזה; הרי אף מהנדס לא ירצה לעבוד על פרויקט מגניב שאולי יבוטל תוך שנה-שנתיים. המצב באירופה, ברוסיה ובסין אולי יציב יותר פוליטית, אך גם שם לא ממהר השלטון להתחייב לתוכנית יקרה וארוכת טווח.
3. מדובר באתגר טכני עצום
האנושות אמנם הצליחה לנחות על הירח, לתקוע דגל, להצטלם איתו ולהביא הביתה סלעים כמזכרת - אבל הקמת בסיסים ומתקני קבע היא אופרה אחרת לגמרי.
עיצוב קונספט של בסיס ירחי צילום: ESA
על הירח אין חמצן, אין מים, אין מחצבים זמינים או חומרי מזון אפשריים; פרט למה שנביא איתנו, לא יהיה לנו שם דבר. חומרי בנייה בסיסיים דווקא יש: שילוב של אדמת הירח - האבק שמכסה את פניו - עם חומרי דבק ומדפסות תלת ממד ניידות יאפשר הקמת מבנים.
האתגר אינו להביא את כל הציוד והחומרים לירח, כי אם לבנות קו אספקה קבוע לשם שכן מאגרי המים, המזון והחמצן מתכלים. עד שלא יוקמו על פני השטח חממות לצמחייה שתייצר חמצן ותספק מזון, יצטרכו סוכנויות החלל לשלוח הרבה מאוד חלליות אספקה.
עיצוב קונספט של מלון על הירח צילום: Nationstates
חלק מהתכנונים נשענים על בסיסים ומערכי ייצור אוטונומיים לחלוטין, שלא יצריכו נוכחות קבע של אסטרונאוטים. אבל גם כאן מדובר במשהו שמישהו יצטרך לבוא ולהקים - והאופרציה צפויה לארוך שנים.
4. ואל תשכחו את האבק
מעבר להיות הירח סביבה קרה ונטולת חמצן, פניו מכוסים בשכבת אבק בעייתית. היא נוצרה כתוצאה מעידן ועידנים של פגיעות מטאוריטים, ודקיקה כמו אבקת טלק. כל תנועה על הירח מעלה עננת אבק (בדומה ל"פודרה", החול הטחון שמי ששירת בבסיסי שריון ותותחנים מכיר היטב). והאבק הזה טעון אלקטרו-סטטית כתוצאה מ-4.5 מיליארד שנים של חשיפה לרוחות סולאריות.
"ניל היה פה" צילום: vintage news
חדירה של אבק למערכות וציוד יכולה להרוס אותם, וגם במשימות המאוישות הקודמות סבלה נאס"א מעניין האבק. בסיס קבע יהיה חשוף לאבק הזה כל הזמן, מה שיצריך פיתוח דרכי בידוד חדשות כדי למנוע תקלות, הפרעות תקשורת וסיכונים אחרים.
5. מיליארדרים אופטימיים הם לא הפיתרון
ישנם כמה וכמה טייקונים גדולים שהצהירו על תוכניות להקים בעצמם בסיסים על הירח. מצד אחד אלו חדשות טובות, שכן אנשים אלה אינם תלויים בפוליטיקה או מדיניות נשיאותית תזזיתית. אבל מצד שני, יש להם מגבלות אחרות: 130 מיליארד זה סכום גדול מאוד עבור חברה, במיוחד כשההחזר על ההשקעה יגיע רק שנים רבות לאחר שתפתח את הארנק. אין בעולם משקיע שיהיה מוכן להמתין 10-15 שנה כדי לגלות מה יעשה הכסף שלו. טייקון שיקים בסיס על הירח יוכל לקצור הון עתק ולהשכיר אותו לסוכנויות חלל וחברות, אך התחזוקה תהיה יקרה ביותר.
