כשפייסבוק הופכת לקודי: נמל המבטחים של הפיראטים

מאורת השודדים

תעשיית התוכן תולשת שערותיה: למרות כל התביעות, מכתבי האזהרה והטלת האימה שלה - אנשים עדיין מורידים ומשתפים סרטים, סדרות ומוזיקה. ולפי דיווח של הביזנס אינסיידר, יש לפיראטים נמל מבטחים נהדר - אותו לא תצליח תעשיית התוכן לסגור: פייסבוק.

נמל בטוח לפיראטים צילום: disney

אחד בפה ואחד בפיד

השבוע יגיעו בכירים מפייסבוק, טוויטר ויוטיוב לקונגרס האמריקאי ויעידו על מדיניות צנזורת התוכן של החברות. כמה וכמה סנאטורים אמריקאים בולטים הלינו על שהרשתות החברתיות לא נותנות ביטוי הולם לדעות שבלב התפיסה השמרנית - איסור הפלות, חופש הסחר בנשק, הרחקת מהגרים והחלשת מיעוטים. בנוסף, יישאלו החברות על צנזור קבוצות אחרות, עם פחות חברים בוושינגטון הבירה

כנראה שלא יהיו הפתעות גדולות בשימועים הללו: פייסבוק, טוויטר ויוטיוב יגידו שהן מתנצלות על צנזורה שנעשתה בטעות, שהן עובדות עם כל מיני קבוצות שמרניות וכלי תקשורת שמרניים כדי לשפר את האלגוריתם שלהן ושהכל ממש בדרך להיות מעולה. מה שהחברות לא יגידו שם, זה שיש אצלן גורמים שמקבלים פטור: לא מעט כלי תקשורת שמרניים הם מטחנות פייק ניוז משומנות, שמפיצות תוכן מסית ופוגעני ללא הרף.

פייק ניוז בחסות השלטון. אלכס ג'ונס צילום: אימג'בנק, Gettyimages

קחו למשל את Infowars, אתר החדשות של איש הימין הקיצוני אלכס ג'ונס. הלז טען בתוקף שקורבנות אחד ממקרי הטבח בתיכון אמריקאי היו בכלל שחקנים ושכל העניין פוברק מתוך איזו מזימה ליברלית מרושעת. הוא גם זה שמקפיד להעלות שוב ושוב את סוגיית המיילים של הילרי קלינטון גם הרבה אחרי שהפסידה לחברו דונלד טראמפ. כשנשאלה פייסבוק מדוע אינה חוסמת את עמודי Infowars - שהם הגדרה מילונית לפייק ניוז - החלה לגמגם; "אנחנו רואים עמודים מימין ומשמאל מפרסמים תכנים של ניתוח או דעות שאחרים יכנו פייק ניוז", הגיבה בטוויטר. "אנו סבורים שחסימה שלהם תסתור את העיקרון הבסיסי של חופש הביטוי".

דובר מטעם פייסבוק הרחיב ואמר לאתר TechCrunch: "אין לנו מדיניות לפיה כל מה שמתפרסם בפייסבוק חייב להיות אמת, זה יהיה קשה מאוד לאכיפה. אבל אנחנו עובדים קשה למציאת האיזון שבין עידוד חופש הביטוי ויצירת קהילה בטוחה ואותנטית".

אז בעצם, מדיניות הצנזורה של פייסבוק היא שאין לה מדיניות צנזורה; אם חשבון אחד מציג רק חדשות וחשבון אחר מציג רק פייק ניוז, הם שווים בעיניה כל עוד יש להם מספיק עוקבים.

אם זה היה מתמצה בהפצת שקרים וזהו, ניחא; אבל פייק ניוז גרמו לכשלושים מקרי רצח בהודו, תדלקו מהומות אלימות במיאנמר ולמקרה ששכחו שם בוושינגטון - גם תמרנו את דעת הקהל האמריקאית בבחירות 2016.

מחיר הפייק בווטסאפ: החדשות מזויפות, הרצח אמיתי כך גרמה הפצת שמועות בווטסאפ למקרי רצח בהודו והוציאה את המשטרה לרחובות ניצן סדן, תגובה אחת לכתבה המלאה 

וכאן מתגלות חברות האינטרנט במלוא צביעותן: השקרים שמופצים דרכן הורסים חיים והורגים אנשים. והן רק מדברות על חופש ביטוי והרמוניה בפיד. אם אינן רוצות לבצע מודרציה כי בוחני תוכן רציניים זה דבר יקר, שיתנו את המפתחות למישהו אחר. אבל האשמה נופלת גם על המחוקקים עצמם: אם לא טרחו להטיל על פייסבוק ודומותיה אחריות לנזק שנגרם בעזרתן ולהעניש אותן בצורה הכי מרתיעה שיש - מה ציפו שיקרה? השלטון צריך להחליט אם פייק ניוז זו תופעה לגיטימית או לא, ולאכוף זאת בלי פטורים והנחות - אפילו לא לחברים של הנשיא או למר טראמפ בכבודו ובעצמו.

כשהבוס נכנס לך לצלחת

חברות הייטק חייבות להציג את עצמן כבעלות אידיאולוגיה וערכים; העובדים שלהן - ובמיוחד המוכשרים ביותר - יודעים היטב שיש להם ביקוש, ושבכל חברת טכנולוגיה ישלמו להם יפה. ולכן, מנסות החברות לייצג תפיסות ורעיונות שיבדלו אותן ויקלו על בניית מסגרת אליה יתחברו העובדים ויתקשו לעזוב. אבל WeWork קצת עברה את הגבול: החברה הודיעה שלא תספק בשר באירועים שלה, לא תעניק לעובדים החזר על ארוחות בשריות ושמי שלא טוב לו, יום טוב לו.

לדברי מיגל מקלבי, ממייסדי WeWork, הסיבה היא טובת האנושות: "מחקרים חדשים מצביעים על כך שהימנעות מבשר היא אחד הדברים שאדם יכול לעשות כדי להפחית את ההשפעה שלו על הסביבה", מסר. "אפילו יותר ממעבר למכונית היברידית". לטענת החברה, המהלך שלה יוכל להציל 15 מיליון בעלי חיים עד 2030.

אוהב סטייקים? WeWork לא מרשה צילום: shutterstock

מישהו צריך לספר להם שהפרות, החזירים והתרנגולות לא עברו מראש מיונים ל-WeWork ושאם רוצה ההנהלה להציל 15 מיליון חיות, עליה לרכוש אותן ולשחררן בסביבה מתאימה כגון חוות שיקומיות. החיות הללו פשוט יעלו על צלחת של מישהו אחר, כך ש-WeWork מנקה רק את המצפון שלה בשטיפה זריזה.

אבל אותי מטריד עניין אחר: האם בחוזה ההעסקה של החברה מפורטת זכותה להתערב לעובדים במה שהם אוכלים? לו הייתי מתכנת ב-WeWork, הייתי תוהה מה הקשר בין הרגלי התזונה שלי ובין מקום העבודה שלי. כן, לגיטימי לעשות Meatless Monday בחדרי האוכל, אך לא לאסור על הגשת בשר.

ומה שמפריע לי היא הצביעות: האם WeWork תימנע מרכישת רהיטי עץ שנבנו הודות לחיסול יערות - תופעה שמשמידה זנים בטבע? מה פתאום - על מה ישבו העובדים, על אבנים? האם תתנתק מספקים שאינם כופים ארוחות צמחוניות? אין סיכוי. האם תשתמש בהון שבידיה כדי לממן פיתוח בשר מתורבת, שיקום סביבות מחייה, תיקון עולם? נופ. כל אלה הם צעדים קשים, יקרים וטעונים מדי והרבה יותר קל פשוט להיכנס לצלחת של העובדים. חברה שרוצה שרוצה למשוך את המוכשרים ביותר צריכה להראות להם שביכולתה להעניק להם ידע, ניסיון, אווירת עבודה טובה ואתגר - ולא לחנך אותם.

קצרצרים

1. מיקרוסופט הודיעה חגיגית שאינה מסייעת לרשות ההגירה האמריקאית לפתח ולהפעיל כלי זיהוי פנים, כאלה שפוגעים בפרטיות הציבור ומסייעים לפעולות כמאסר מהגרים והפרדת משפחות. זאת, לאחר שרק לפני חודש אמרה שהיא דווקא משתפת פעולה עם הרשות. לחברה היה חשוב מאוד להבהיר את העניין - שכן פעולות רשות ההגירה עוררו זעם גדול בארה"ב בו נכללה גם ענקית התוכנה. ואולם, לקח לה זמן רב יחסית לבדוק, לוודא ולהצהיר שאינה שותפה למעשי הרשות. כדי להדגיש זאת, אמרה החברה שכלי זיהוי פנים פולשניים הם דבר פסול בעיניה, וכבר סירבה להצעות לפתח כאלה עבור לקוחות. מעניין מה חושבים על כך באמזון, שבונה כלי שכזה עבור כמה ממדינות ארה"ב.

2. יוטיוב TV, שירות הפרימיום של החברה, נפל במהלך משחק הכדורגל בין קרואטיה לאנגליה. לאחר זעם גדול ומוצדק, הודיעה החברה שתפצה את המנויים שלה בשבוע מתנה. כן, אני סופר-בטוח שאוהדים שישבו עם חברים בבית וצפו במשחק עד שנתקע להם היוטיוב TV ממש ישמחו לחזור ולהשתמש בשירות הזה - ושפיצוי בשוי 8 עד 10 דולר ישכיח מהם לחלוטין את התסכול והעצבים.

3. אי שם ב-2013 הושק Colonial Marines משחק מחשב שהתרחש בעולם הקודר של "הנוסע השמיני", בו משחקים חייל מסכן שצריך להימלט על נפשו מאימת התפלצות השחורות. הגרפיקה היתה יפה, העלילה מעניינת ודינמית והציפיות גדולות במיוחד. ואולם, המשחק הפך לכישלון מסיבה אחת: האויבים היו פשוט מטומטמים ונעו בצורה אחידה, פשטנית וצפויה. זה הפך את CM למשחק קל מדי, שנקטל בביקורות ובצדק. עתה גילה מפתח עירני שמשהו בקוד של המשחק פשוט כלל טעות הקלדה אחת: כשהחליף את המילה Teather ל-Tether, הפכו האויבים לחכמים וקשוחים ביותר. טייפו בודדת שהרסה מוצר שלם, שהושקע הון בפיתוח ובשיווק שלו.