למה דחתה ישראל הצעה להעביר ציוד רפואי לעזה ברחפנים?

כיום עושות את דרכן מדי שנה מאות משאיות עם ציוד רפואי לרצועת עזה, והחולים נדרשים להמתין שעות ארוכות ולעתים ימים להגעת מצרכים רפואיים חיוניים. במקרים דחופים שבהם הציוד לא מגיע המטופלים הפלסטינים מועברים לבתי חולים בישראל, ירדן או בגדה המערבית. ברבעון הראשון של 2018 היו 500 מקרים שבהם מטופלים הוצאו מהרצועה למטרות טיפול רפואי, בהליך שדרש אישורים ותיאומים ביטחוניים שעלותם בצדם. חלק מהמקרים כרוכים בצורך בטיפול מיוחד אך חלקם קשור להיעדר ציוד רפואי מתאים. בחלק מהמקרים חמאס עצמו מנע את כניסת המשלוחים הרפואיים ממניעים פוליטיים.

הטיסן של זיפליין צילום: איי אף פי

לאחר השיגור, יכול הטיסן לטוס כ-160 ק"מ במהירות 160 קמ"ש. המחשבים שמפעילים את הרחפן מנווטים אותו אל היעד, בלי שיצטרך לנחות. חבילת הציוד והמצנח המחובר אליה מתנתקים מהרחפן ומונצחים אל המטרה בטווח של 3 מ"ר. מנהל פעילות זיפליין באפריקה יניב גלניק אמר ל"כלכליסט" כי הוא ועמיתיו לחברה "מחכים בכיליון עיניים להפעלת שיתוף הפעולה עם עזה. באמצעות הכלי הזה אפשר להציל חיים".

אלא שהפתרון שזיפליין כבר מפעילה בימים אלו ברואנדה לא צפוי למצוא את דרכו לרצועה. גורמים במשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים הבהירו כי השיחות לא הבשילו לכדי שיתוף פעולה, משום שלא נמצא ברעיון היתכנות מבצעית או צורך שמצדיק אותו. גורמים במערכת הביטחון התייחסו בביטול עד כדי גיחוך להצעתה של זיפליין, לאור המורכבות הכרוכה לדבריהם בהפעלת שילוח אווירי מונצח בשמי רצועת עזה.

עם השיקולים לדחיית ההצעה נמנים הפרת הריבונות האווירית של הרצועה, סכנת יירוט המשלוחים בידי חמאס, טענות לבעיות פיקוח על האמצעים שיועברו, תפקוד בעתות הסלמה ואף זיהום השטח האווירי שמעבר לגדר הרצועה. הטכנולוגיה להעברת ציוד רפואי באמצעים בלתי מאויישים קיימת, אך בעולם - או לפחות בישראל - לא מוכנים אליה. פה זה לא רואנדה.