מתיבה ענקית ועד Be: ההיסטוריה של הראוטר

חיבור אינטרנט מהיר, מאובטח ונגיש הפך לצורך כמעט קיומי: כל עסק שקורס בו החיבור האלחוטי ימהר לתקן אותו כדי לא לעצבן את הלקוחות וגם בבית נקפיד על תקינות ה-WiFi כדי לגלוש מכל חדר בנוחות.

והחיבור האלחוטי מתקבל דרך נתבים - התקני תקשורת שהולכים ונהיים משמעותיים יותר עבור הצרכן, שכן הם אלה שמבטיחים גלישה חלקה ובטוחה. לאחרונה השיקה בזק את Be, נתב מהיר ומאובטח במיוחד, שלכבודו נספר לכם על כל מה שהתקיים לפניו בתחום - מראשית האינטרנט ועד היום.

הנתב נולד ב-1966, כרכיב של רשת ARPANET - רשת מיתוג המנות הראשונה בעולם, שנבנתה בידי סוכנות הפרויקטים הביטחוניים של משרד ההגנה האמריקאי. הוא היה בגודל ובצורה של מקרר משרדי, והופעל לראשונה ב-1969. הרעיון מאחוריו היה לנתב חבילות מידע ממקורות שונים אל מחשבים ספציפיים - קצת כמו שוטר תנועה, אם נקביל את תעבורת המידע ברשתות התקשורת לכבישים.

כשהופיעה האינטרנט הציבורית, לא היה צורך בנתב ביתי, פשוט משום שלא היו יותר מדי רשתות משנה שהרכיבו אותה: כדי להתחבר, היה די במודם שיושב על קו חיוג סטנדרטי. ילדי שנות התשעים בוודאי זוכרים את צליל החיוג הקלאסי:

עם הזמן, צמחה הרשת ועמה הצורך בחיבור רציף, כשלצידו רכיב ניתוב שיידע להעביר למחשב את המידע דרך רשתות משנה, בעיות תקשורת ומגבלות אחרות שמופיעות בתוך רשת כלל-עולמית.

חברות תקשורת החלו להתמחות בראוטרים תעשייתיים (סיסקו, לינקסיס, ג'וניפר נטוורקס ואחרות), בהם הושם דגש על אבטחה והוספו רכיבי חומת אש, למשל. חברות אחרות התמקדו בראוטרים בייתיים (אדימקס, טי-פי לינק, די-לינק ואחרות), בהם הושם דגש על פשטות וזמינות.

תקני הראוטרים הלכו והשתפרו, כדי לאפשר תקשורת מהירה יותר, ושידור אלחוטי יציב יותר למספר גדול יותר של מכשירים בו זמנית. אם בימי חיבור החייגן של המודם ניתן היה לקשר מכשיר בודד לאינטרנט ולתמוך במהירות של עד 5 מגה-ביט לשנייה, כיום קיימים תקנים שמאפשרים חיבור אלחוטי של עשרה מכשירים ויותר, ותשתית מהירה פי 20 ויותר.  לאט לאט הבינו החברות שגם נתב ביתי זקוק לתכונות רבות שהיו זמינות לראוטרים תעשייתיים - ובראשם אבטחת מידע.

מה שמביא אותנו ל-Be, הנתב החדש של בזק. "המהפכה שהייתה אז בתחילת הדרך, הייתה מהפכה אמיתית שהוציאה את האינטרנט מהחדר הבודד עם המחשב והחיבור לקיר, למטבח, לסלון ולנקודות נוספות בבית, עם יותר ממשתמש אחד בו זמנית ושני דברים קרו במקביל מאז", הסביר ניב ברקנר, מנהל אגף שירותים ומוצרים בחטיבת השיווק בבזק.

ניב ברקנר

"כמות המכשירים המחוברים והחכמים בכל בית גדלה, וקצבי הגלישה הלכו וגדלו. כחברה הבנו מהר מאוד שצריך לפתוח את צוואר הבקבוק - התחלנו עם נתבים אלחוטיים שיאפשרו לכל בני הבית להתחבר בו זמנית ובהדרגה דאגנו תמיד לעלות את קצבי הגלישה. לאורך השנים תמיד התאמנו את עצמנו לצורכי השוק המשתנים, סיפקנו נתבים חזקים יותר, עם יותר זיכרון, יותר WiFi ויצרנו סטנדרט מסוים שבו אנשים יוכלו לחבר לאינטרנט מה שרוצים וכך נוצר מצב שבכל שנתיים או שלוש, יישרנו קו עם העולם ולפעמים העולם יישר קו איתנו".

"עבדנו מול חברות הנתבים מהמובילות בעולם שאפשרו לנו לייצר נתבים ממש טובים שמתאימים לכל בית בישראל. אבל בשנתיים-שלוש האחרונות חל המפנה הגדול, ראינו גידול אקספוננציאלי במכשירי אינטרנט הדברים. לא המשפחות גדלו, אלא מספר המכשירים, ויחד עם זה עלו באופן משמעותי ניסיונות תקיפה בעולם הסייבר, כאשר כל מכשיר חכם הוא כמו דלת כניסה נוספת שצריך להגן עליה. הבנו שצריך להיערך אחרת ושהנתב אינו סייען הקצה לאינטרנט - אלא המוח המרכזי בבית, העוגן של החיים דיגיטליים, שעליהם צריך להגן".

לדברי ברקנר, בשלב זה החליטה בזק לפתח ראוטר בעצמה - להגדיר לבד את המכשיר שיענה לצרכים החדשים - נתב עם רכיב אבטחה מובנה שפועל אוטומטית, חנות אפליקציות ותכונות מתקדמות נוספות.

"בעידן של היום, אי אפשר להסתפק רק בכיסוי של ה-WiFi בבית אלא גם בחוויית גלישה רציפה שמחברת באופן חכם כל מכשיר לרשת האלחוטית האופטימלית בבית", הודה ברקנר. "בבית ממוצע יש כיום יותר מ-10 מכשירים מחוברים לאינטרנט, מה שמחייב כיסוי איכותי וחכם. Be יודע לחבר כל מכשיר לרשת שמתאימה לו, מה שמבטיח חוויית צפייה איכותית, סטרימינג חלק, באיכות 4k מכל פלטפורמה אינטרנטית כמו נטפליקס, יוטיוב וכדומה". בנוסף, יוכל Be לתמוך בפיתוחים עתידיים ובחיבור מכשירים מקוונים חדשים – מגמה שהולכת ומתרחבת בישראל.