למה השקיעה סופטבנק מאות מיליוני דולרים בחברת טיולי כלבים?

בקריאה ראשונה זה נשמע כמו בדיחה או מור"ק מעידן בועת הדוט.קום: אפליקציית Wag! (וואג), שמאפשרת לבעלי כלבים למצוא אנשים שייקחו את חיית המחמד שלהם לטיול, הודיעה השבוע על גיוס ענק של 300 מיליון דולר. מקור הכסף, שמצטרף לגיוס עבר בגובה 68 מיליון דולר, הוא קרן 100 מיליארד הדולרים ויז'ן מבית ענקית הטלקום היפנית סופטבנק של מאסיושי סאן.

קשה לברוח מההשוואה לימי הבועה של סוף המאה ה־20 ותחילת המאה ה־21, ובמיוחד לסטארט־אפ Pets.com: האתר למכירה מקוונת של מוצרי חיות מחמד הפציע באוגוסט 1998, גייס 82 מיליון דולר בהנפקת ענק בפברואר 2000 ונסגר תשעה חודשים בלבד מאוחר יותר על רקע היעדר ביקוש ומודל עסקי כושל.

אך רגע לפני שמכריזים על חזרתה של הבועה כדאי לבחון הסברים נוספים להשקעת הענק. ראשית קרן ויז'ן עצמה, שנוסדה בין היתר כדי לקדם את כלכלת השיתוף ושמייסדה הכריז כי ישקיע מחצית משוויה בארה"ב. 100 מיליארד דולר זה הרבה כסף, ודאי כשמדברים על סטארט־אפים. אפילו סנאפ, חברת־האם של סנאפצ'ט, שווה רק כ־16 מיליארד דולר. וזוהי רק ההתחלה, לדברי סון הוא מתכוון לגייס קרנות המשך בסכום כולל של 888 מיליארד דולר — יותר משוויה של אפל — שיושקעו בעשור הקרוב בכאלף חברות שונות.

מייסד סופטבנק מאסיושי סאן צילום: בלומברג

בסכומים כאלה השקעה של 300 מיליון דולר היא לא יותר משבריר אחוז בעוגת ההשקעות של קרן הענק, הימור אחד מני רבים. גודלה העצום של קרן ויז'ן והחזון ארוך הטווח של מוביליה מאפשרים לה לשחק משחק שקרנות הון סיכון אחרות לא יכולות לו, ולהכניס לתמהיל ההשקעות שלה גם חברות איזוטריות ופחות בטוחות.

מבחינה זו Wag! היא קלף משוגע שיכול להפתיע בגדול, אף גם אם ייכשל לא נורא, יש מספיק כדורים בקנה. למעשה, היקפה העצום של קרן ויז'ן לא רק מאפשר השקעות מסוג זה אלא מחייב אותן. בסופו של יום יש מספר מוגבל של חברות שנראות ממש מבטיחות על הנייר, ודאי עבור קרן השקעות שמראש הגבילה את עצמה לתחום כמו כלכלת השיתוף. אם רוצים להיפטר מכל הכספים חייבים לפנות גם לתחומים שהם פחות מובנים מאליהם.

אך יש גם הסבר אחר והגיוני לא פחות, והוא ש־Wag! היא יותר מחלום עוועים אלא אפליקציה ממש — אבל ממש — מצליחה. כזו שמצדיקה השקעת ענק כי יש לה פוטנציאל אמיתי לרווחים גדולים. בישראל מוליכי כלבים הם תופעה יחסית חדשה, איזוטרית ותל אביבית בעיקרה. בארה"ב מדובר במקצוע בן מספר עשורים ששורשיו בניו יורק של שנות השישים של המאה הקודמת, שצבר תאוצה לקראת סוף המאה.

המקצוע כמעט ולא השתנה מאז היווסדו: בעלי כלבים מאתרים מוליכים באמצעות קשרים אישיים ומידע שמועבר מפה לאוזן, ומאז הופעת האינטרנט נעזרים בשירותים לא ממוקדים כמו קרייגליסט. בקיצור, תחום שבשל לשיבוש של טכנולוגיית המובייל ש־Wag! מתיימר להציע.

המודל העסקי של השירות לא מקורי במיוחד, ודומה למודל של יישומי כלכלה שיתופית אחרים כמו אובר או TaskRabbit: המשתמש מבקש להשלים משימה כלשהי (במקרה זה הוצאת כלב לטיול), פותח את האפליקציה וזו מוצאת נותן שירות פנוי בקרבתו ומחברת בין הצדדים. התשלום מתבצע באמצעות האפליקציה וכרוך בעמלה. ולצד הנוחות שבשידוך בין המשתמש ונותן השירות האפליקציה מספקת יתרונות נוספים כמו ניטור GPS של הכלב או קופסה מאובטחת לאחסון מפתחות הכניסה לדירה.

300 מיליון דולר בשביל להוציא את חומי לטיול איור: ערן מנדל

בשורה התחתונה Wag! היא חברה שהפעילות שלה היא המודל העסקי שלה, היא לא שירות שמפתח טכנולוגיה, מביא משתמשים ומשאיר את שאלת המונטיזציה לעתיד. כל הזמנה באפליקציה הופכת לכסף שזורם לכיסי החברה. ובניגוד ל־Pets.com הזכורה לרע, כאן גם אין בעיה של לוגיסטיקה או מכירת מוצרים במחירי הפסד.

אי אפשר לפסוק בוודאות בלי לראות את הביצועים הכספיים של החברה, אבל ייתכן ש־Wag! פיתחה מוצר שמניב הכנסות משמעותיות, הצליח לשבש שוק ממוסד ומשך משתמשים שחיפשו תחליפים קלים ופשוטים למציאת מוליכי כלבים קבועים או בהתראה של מעכשיו לעכשיו. למרות שבקריאה הראשונה זה נשמע כמו בדיחה, יכול להיות שמדובר בעסק חכם שנמצא בצמיחה ובדרך לביסוס מעמדו בשוק שאולי נשמע קצת טיפשי, אבל למעשה מגלגל סכומי כסף משמעותיים.

אחרי הכל מדובר בתחום שיש לו אפשרויות התפתחות ברורות, כמו הזמנת שירותים נוספים לחיות מחמד כמו תספורות או איתור וטרינרים. זה כבר משהו שבהחלט עשוי להצדיק השקעה של 300 מיליון דולר. או לכל הפחות הימור של 300 מיליון דולר מתוך 100 מיליארד שחייבים למצוא מקום חניה, ויוצרים חשש כבד בענף ההון סיכון מחזרה לימי הבועה העליזים.